ו' חשון, תשע"ה, 30.10.2014
גיליון מס' 431
פרשת לך לך
הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי! אֵי-מִזֶּה בָאת, וְאָנָה תֵלֵכִי? (בראשית ט"ז,ח)
מאת דינה אמיר, קיבוץ בארות יצחק
הגר,
עדיין מבוהלת אחרי שברחה מפני שרי גברתה, יושבת לנוח על עין המים במדבר שור ומחשבת
את דרכה הביתה למצרים, אל אבא פרעה. אביה
נתן אותה לשפחה לשרי אשת אברם. הוא עשה זאת משיקולי טובתו וטובת בתו; טוב לה וגם
לו, לשליט הגדול, שתדבק בצדיק מאשר תימסר לאחד מנשיאי הארץ. הגר לא נשאלה לדעתה.
נפרדה והלכה (בראשית רבה,מה).
וכך
מצאה עצמה שפחה אישית לשרי, אשת אברם וגבירתה שלה, וממלאה את פקודותיה. גבירתה היא
שיזמה את השינוי הגדול במעמד השפחה: הגר תלד בן לאברם. הבן יגדל בחיקה של הגבירה
ולעתיד לבוא יהיה היורש לבית אברם, הבית העשיר בחומר וברוח. הגר תהיה מעין אם
פונדקאית. היא ידעה שכך יהיה, אבל לא השלימה. בעיני רוחה היא זו שתהיה אם היורש,
בקרבתה ובהשפעתה יגדל, גם אם ייקרא בן אברם.
לא
כך קרה. משנתגלה הריונה החמיר יחסה של שרי, ללא כל התחשבות במצבה של השפחה הצעירה
וההרה. פקודה רודפת פקודה: "לכי לשם! לא, חזרי! למה עשית, ולמה לא
עשית?" עלבונות ואף מכות. "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח
מִפָּנֶיהָ" (טז,ו).
הגר
יושבת ליד הבאר, מנסה להירגע ולהעריך את מצבה. למה נהגה בה כך גבירתה? מה יהיה
איתה עכשיו, אשה צעירה, לבדה במדבר, העומדת להיות אם חד-הורית, ללא הגנה. האם
אברם, האיש הצדיק הזה, יזכור אותה? הרי באוזניה שמעה שהסכים למעשיה של שרי: "הִנֵּה
שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ ".
היא שפחתך ורכושך, ולא "יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ"
(טז,ה).
הגר
מבולבלת.
" וַיִּמְצָאָהּ
מַלְאַךְ ה'." (טז,ז). אפילו כאן, במדבר. והמלאך 'עושה
סדר' במחשבותיה. הוא פונה אליה ושואל: "הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי! אֵי-מִזֶּה בָאת, וְאָנָה תֵלֵכִי"?
(טז,ח), כלומר:
א. הגָר
/ הגֵר – אולי עשית נכון כשבאת להסתפח לבית אברם ושרי, אבל את לא 'משלהם'. את
גיורת...
ב. שפחה –
זה מה שאת. אחרי שתלדי לאדונך הוא אמנם לא ימכור אותך לאחר, אבל תישארי תמיד שפחה.
ג.
שפחת
שרי – היא גברתך, ובסמכותה לשעבד ואף להעניש
ולהכות אותך.
אבל
יש גם צדדים חיוביים:
ד. אי מזה באת? –
ראי על מה וויתרת. אין עוד בית ברמה רוחנית ומוסרית כזאת (רמב"ן ואחרים יכתבו
אמנם ש'חטאה אמנו בעינוי זה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן', אבל אחרים יפרשו בדרך
אחרת).
ה. "ואנה תלכי? – אין לך לאן ללכת.
איש לא יפרוש את חסותו לא עליך, ולא על בנך.
לכן
–שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ (טז,ט). עבורך לא
יהיה שינוי בשיעבוד ולא בעינוי. אַת והתינוק, אתם דור המעבר מעבדות לחירות. אבל ה'
שמע אל עונייך, והבן שייולד לך יהיה אדם חופשי שלא ידע עול מהו, כחיית פֶרא בטבע.
הוא ישלח ידו בכול ויד כולם תהיה בו, אבל הוא וזרעו לא ישתעבדו לאיש. במאזן הכוח
הזה הוא ישכון על פני (= בקרב) כל אחיו. אחיו – לא אדוניו ולא עבדיו.
ישנה משמעות לתהליך שעובר על הגר וישמעאל – הגר ברחה מפנֵי,
חזרה להתענות תחת ידֵי, ובנה ישמעאל ישכון על פנֵי כל אחיו: וַיְהִי
אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת (כא,יט).
