ד' אייר תשע"ה, 23.4.2015
גיליון מס' 455
פרשת אחרי מות - קדושים
בקרובי אקדש
מאת אלעד אדר, קיבוץ
שדה אליהו
בעז"ה,
בשבת הקרובה, נקרא את פרשת אחרי מות. ישנו מימד של הפתעה בקריאת הפרשה, כיוון שאין
בו התייחסות ישירה למות בני אהרון, אלא תיאור דרך הכניסה למקדש, וצמצומה ליום
הכיפורים בלבד.
מה
היה האירוע זה של מיתת בני אהרון שבעקבותיו אנו זוכים לטהרת יום הכיפורים? מדוע
קרויה פרשה זו על שמם?
בראש
ובראשונה, יש כאן עדות של הקב"ה בעצמו, על כך שיש להתייחס לבני אהרון בהערכה
וכבוד, ולהבין את מיתתם, כמיתת הצדיקים, המוסיפה כפרה וטוב לישראל, ובשונה
מכיוונים חינוכיים מסוימים הקיימים במדרש, המציגים פנים שליליות במיתתם.
אולי,
פתח להבנת הדברים, נמצא בדברי משה לאהרון, מיד באותו אירוע מזעזע של מות בניו,
ביום השראת השכינה במקדש: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר
דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד
וַיִּדֹּם אַהֲרֹן". דבריו של משה עונים במדויק לתחושותיו של אהרון ברגעים
נוראים אלו, והדברים מחזקים אותו ונותנים לו כח עמידה.
מה
אומר משה? הקב"ה מקדש את שמו על ידי הקרובים אליו. כאשר הקב"ה רוצה
ליצור את היחס הרגשי הראוי למקדש, את ההפנמה לכך שהמקדש הקרוב והנראה בעין הגשמית,
אינו מקום שניתן להתרגל אליו ולהקל בו ראש, הוא עושה זאת לא על ידי אנשים חלשים
ורחוקים, אלא על ידי הקרובים אליו. במילים אחרות, התוצאה הראויה והחשובה, נקראת על
שם הסיבה שהובילה אותה. מגלגלין זכות על ידי זכאי.
אהרון,
שיראת המקדש עומדת אל מול עיניו בכל עת, מזדהה בלב שלם עם המטרה החשובה. את כאב
מות בניו אין הוא מחליש, אך הוא מכניסו להקשר, וההקשר אומר שמיתת בניו אינה טרגדיה
או טעות, אלא זכות גדולה להם, שמעידה גם על מי שהיו, ובעיקר מזכה ומצילה את עם
ישראל.
ראויים
דברים אלו לאומרם בכל עת, ועל אחת כמה וכמה בימים אלו, של זכירת האנשים שנבחרו
ע"י הקדוש ברוך הוא להיות המובילים של מהלכי הגאולה של עם ישראל.
הרגש
העמוק והמיוחד, הממלא את לב כולנו ביום הזיכרון, הוא רגש מכונן. רגש שבונה בנו יחס
ראוי ומשמעותי לארץ זו, ומדינה זו שזכינו לקבלה. בלשונו של הרב שג"ר
זצ"ל "יום הזיכרון, הוא הנשמה של יום העצמאות".
יכולתו
של אהרון לעמוד בדממה אינה סבירה לאדם הרגיל, ואינה ראויה כהתנהגות כפויה אצל מי
שאינו נמצא בה באמת, אך יש בה הוראה לדורות – למתבוננים מהצד, לעם הנוכח באירועים
אלו כצופה, ולא כמשתתף. הדממה יש בה מקבלת העול, יש בה ההזדהות עמוקה, ויש בה את
צמצום חלקו של האדם ועמידתו כמקשיב וצופה אל מה שמעבר לו.
ממורי
ורבי הרב רא"ם הכהן למדתי שבדממה יש הקשבה עמוקה, ובזמן הדומיה ניתן לשמוע את
קול שופרו של משיח ההולך ומריע בעולם.
יהיו
הדברים לעילוי נשמת הקדושים, שנבחרו ע"י הקב"ה להיות האנשים המזכים
אותנו בארץ הזו ובמדינה הזו, ונזכה אנחנו החיים כאן, להיות ראויים לעמוד בצל
האנשים הללו, שבמותם ציוו לנו את החיים.
