כ"ב תמוז תשע"ה, 9.7.2015
גיליון מס' 466
פרשת פנחס
קנאות וברית שלום
מאת ד"ר גילי זיון, קיבוץ סעד
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, פִּינְחָס
בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם, וְלֹא-כִלִּיתִי
אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן
אֱמֹר, הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ
וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו
וַיְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (כה, י-יג).
מדוע ניתנה ברית שלום לאבי הקנאים, פנחס בן אלעזר?
לכאורה זו התמורה הפחות מתאימה למי שבסוף הפרשה הקודמת לקח רומח בידו ודקר למות את
"איש ישראל ואת האשה" ללא משפט וללא בית דין?
כמה תשובות ניתן לתת לשאלה זו:
הראשונה היא, שיש
רגעים בהם רק מעשה קנאות יכול לעצור את המהלך ההרסני, את המגפה. מה שנראה חריג,
אכזרי ובלתי תקני בעליל או בלשון חז"ל, "הבא לימלך אין מורין לו" (בבלי סנהדרין פב ע"א) -
ברגע נדיר של חיי אומה, הוא הדבר הנכון לעשות. כלומר, באותם מקרים נדירים
בהם המעשה שנעשה כל כך קיצוני ופוגעני, אין מנוס מלהגיב אליו בדרך כזו ועל כן
"הבועל את כותית קנאין פוגעין בו" (שם). פומביות המשגל הפולחני של נשיא שמעון עם הנסיכה
המדיינית, "לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל", וחוסר האונים של
צמרת המנהיגות הבוכה "פתח אהל
מועד" מצריכים פנחס כזה או אחר שיקום ורומח בידו.
התשובה השנייה שונה לחלוטין,
היא מבקשת לראות בברית השלום וברית כהונת עולם תרופה למכה ולא פרס על מעשה הרואי.
כמו שמעון ולוי ש"זוכים" ל"אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם
בְּיִשְׂרָאֵל" בגלל ש"אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי
קָשָׁתָה" (בראשית מט, ז), כך גם פנחס זוכה בברית שלום, וכהונת עולם
ומסולק מהעשייה המדינית והצבאית.
בשנים בהן פרשת פנחס נופלת לפני יז' בתמוז קוראים
בהפטרת פנחס את סיפורו של אליהו (פרק יט במלכים א). אליהו בקנאותו מזכיר לנו
את פינחס בן אלעזר. מעניין
לציין כי גם דמותו של אליהו המקראי תזכה "לריכוך" (לתיקון) שהוא מעין
"ברית השלום" של פינחס. אליהו כפי שמספרת ההפטרה, יצטרך למשוח את אלישע
בן שפט לנביא תחתיו. וזה האחרון יפעל בניגוד לרבו בדרכים של ריפוי ותיקון ולא
בדרכי שרפה והריגה. המשכו של התיקון בדברי הנביא מלאכי המציג את אליהו בדמותו של
המפייס, המרגיע והמשלים: "הנה
אנכי שלח לכם את אליה הנביא ... והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"
(מלאכי ג, כג-כד), וסיומו של התיקון בתלמוד ובפולקלור היהודי, בסיפורים על אליהו
הטוב והמושיע(המדרשים
מייחסים תפקידים רבים ומגוונים לאליהו כפותר מחלוקות, כמגן וכמושיע, ועל פי רוב
אין הוא מופיע בהם כקנאי), ובייחוס "כסא של אליהו" לסנדק בטקס ברית
המילה.
פנחס לא יוכל לשמש כמנהיג לאורך זמן. קנאותו אולי טובה לרגע נדיר וחריג אך איננה מקובלת בשום פנים ואופן כדרך המלך להנהגה דתית וחינוכית ולפיכך הוא יזכה ל"ברית שלום" שתאזן את קנאותו.
רד"ק
בפירושו למלאכי ג,א, מביא את דברי המדרש היפה המאחד את דמותם של פנחס ואליהו
ומעביר אותה תהליך של ריכוך ואימון ב"ראיית הטוב":
אמר באגדה, שאליהו קנא על ברית מילה שמנעה מהם מלכות
אפרים, שנאמר "קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל", אמר
לו: קנאת בשטים וכאן אתה מקנא על המילה, חייך שאין ישראל עושים ברית
מילה עד שאתם רואה בעיניך. מכאן התקינו לעשות כסא הכבוד לאליהו, שנקרא מלאך הברית,
שנאמר "ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות".
פנחס לא יוכל לשמש כמנהיג לאורך זמן. קנאותו אולי טובה לרגע נדיר וחריג אך איננה מקובלת בשום פנים ואופן כדרך המלך להנהגה דתית וחינוכית ולפיכך הוא יזכה ל"ברית שלום" שתאזן את קנאותו.
