י"ט בטבת תשע"ו,31.12.2015
גיליון מס' 490
פרשת שמות
הבחירה בתוך השיעבוד
מתוך כתביו של הר' דוד אריה
ברנשטיין זצ"ל
וַתִּירֶאןָ
הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ
מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים. וַיִּקְרָא
מֶלֶךְ-מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר
הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת
אֶל-פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה
בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב
הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. וַיְהִי כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱ-לֹהִים;. (א, יז-כ"א)
הדקדוקים
נראים לעין כל, כי רבו: כיון שאמר פה וַיֵּיטֶב אֱ-לֹהִים, למה חזר וַיַּעַשׂ
לָהֶם בָּתִּים? רש"י פירש: מהו הטובה? וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים.
(בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים). ולדבריו קשה למה סתם בתחילה ואח"כ
פירש, וגם למה הפסיק ביניהם? ועוד, למה הוצרך לשנות כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת?
הלא נאמר בתחילה וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱ-לֹהִים. ואם להודיע
סיבת ההטבה להן, היה לו לכתוב זה קודם וַיֵּיטֶב אֱ-לֹהִים. כי הסיבה
הקודמת למסובב.
ולבאר
כל זה אמרתי להקדים בתחילה הקדמה אחת קטנה וזו צורתה: דבר זה ידוע לנו מן התורה,
שדרך הקב"ה לנסות את האדם, אם הוא צדיק תמים. כמו שכתב: כִּי מְנַסֶּה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם
אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל
נַפְשְׁכֶם (דברים יג,ד). ואם האדם עומד בנסיונו, הקב"ה מטיב לו באחריתו
וצדקתו עומדת לעד, לעולם הבא. בידינו לפרש מקרא זה ולומר שמה שכתוב בתחלה וַיְהִי
כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת, היינו הטבת עולם הזה בעושר ובכל טוב, וגם אחר זה וַיִּרֶב
הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. כי לקחו את כל העושר והספיקו להם מים ומזון עבור
הבנים אשר נולדו. כמשפט הראשון אשר הספיקו להם מים ומזון לפי כחם. לזה סיים הכתוב וַיְהִי
כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱ-לֹהִים. גם לאחר שהטיב להם א-להים, עמדו
בניסיונן וצדקתן, כאשר מתחלה, אז וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּֽים. היינו שכר עולם
הבא אשר הוא דבר קבוע ואינו עובר, כמו בית אשר הוא קבוע ואינו מטולטל.
עוד
נ"ל לפרש ע"פ דברי חז"ל (בבא בתרא, דף ט,ב): רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד
יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבֽוֹד: (משלי כא,כא) משום דרֹדֵף צְדָקָה ימצא
צְדָקָה?...(רב נחמן בר יצחק אמר:) הקדוש ברוך הוא ממציא לו בני אדם המהוגנים
לעשות להן צדקה. וזה המשך הכתוב: וַיֵּיטֶב אֱ-לֹהִים לַֽמְיַלְּדֹת. במה?
וַיִּרֶב הָעָם וַיַּֽעַצְמוּ מְאֹֽד. רוצה לומר להספיק מים ומזון להַיְלָדִֽים
שנולדו, כי אין לך מהוגנין יותר מאלו... זה שאמר הכתוב: וַיֵּיטֶב אֱ-לֹהִים לַֽמְיַלְּדֹת
– בעולם הזה זהו נגד וַיִּרֶב הָעָם וַיַּֽעַצְמוּ מְאֹֽד. שנתגלגל טובה
ע"י לזולתם, ומשום זה אכלו פירותיהן בעולם הזה.
אבל
נגד וַיְהִי כִּֽי־יָֽרְאוּ הַֽמְיַלְּדֹת אֶת־הָאֱ-לֹהִים, היתה לשם שמים:
וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּֽים, והיינו לעולם הבא. כי הקרן קיימת לו לעולם הבא...
האם
יראת הא-להים של המילדות , בחירתן לילד את היולדות ולהחיות את הילדים, למרות
הגזרות, הוטמעה בנשמת היילודים הרבים בעומק השיעבוד?
וַיֹּאמֶר
ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת־צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי
מִפְּנֵי נֹֽגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת־מַכְאֹבָֽיו: וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ ׀ מִיַּד
מִצְרַיִם וכו' וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל
בָּאָה אֵלָי וְגַם־רָאִיתִי אֶת־הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָֽם: (ג,
ז-ט).
הדיקדוקים
באלו המקראות רבו... והנראה לי בביאור אלו המקראות, הוא ע"פ מה שמצינו
(במסכת ר"ה י"ז,י"ח) יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר
גזר דין, ובגזר דין הרבים הכל מודים שאע"פ שנחתם נקרע. נמצא לפי זה שכאשר
הקב"ה גוזר דין על האדם, אין בכלל הגזירה אם יצעק לד' ויתחנן לו, רק הוא גוזר
עליו סתם. ואם האדם ישכיל באחריתו, ויבחר לו דרך הטוב ויצעק לד' אז יקִָרַע גזר
דינו, כי הצעקה לד' היא מצוה. (ותלויה בבחירתו של אדם.) והגם שגלוי לפני
הקב"ה אם יצעק האדם אליו, מכל מקום כיון שזה תלוי בבחירתו של אדם, להכיר את
בוראו ולהתחנן לו, הקב"ה מעלים עיניו מבחירתו של אדם, ואינו מביט אליו עד
שיוציא האדם בחירתו הטובה מכח את הפועל. גם זה מסורת היא בידינו מן המפרשים
ז"ל שלפי הגזירה היו צריכים אבותינו להיות משועבדים במצרים ד' מאות שנה. דכתיב
בקרא, ...וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה: (בראשית טו,יג).
וקושי השעבוד גרם שיצאו ממצרים לסוף מאתים ועשר שנים. (ומה שפירש"י לקמן בפ'
וארא) וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת (ו,יח). שאותן ת' שנה נמנו מיום שנולד
יצחק, יש לומר כי לולא קושי השעבוד יותר מדאי, היו צריכים לעבוד ממש ת' שנה. אלא
כיון שגרם קושי השעבוד שיגאלו לפני השלמת הת' שנה, עשה הקב"ה עמנו חסד, ומנה
לנו מיום שנולד יצחק, כי דברי השי"ת לא ישובו ריקם. רק שדיבורו כְפַטִּישׁ יְפֹצֵֽץ
סָֽלַע (ירמיהו כג,כט) וכשרוצה לקרוע גזר דינו של אדם, אז הוא מהפך. פירוש
הדבר כמו שמצינו בדם שראה עליהם פרעה במדבר, והפכו הקב"ה לדם מילה.
ועתה עלה בידינו בעזהשי"ת לפרש אלו המקראות בדרך זה. מתחילה מה שאמר לו הקב"ה רָאֹה רָאִיתִי אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם, האי ראיה היא ראיה מוקדמת בזמן מה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו בין הבתרים, וַעֲבָדוּם וְעִנוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה: ר"ל אני רָאִיתִי אז אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר יהיה בְּמִצְרָיִם. עוד יש לפרש במלת רָאֹה רָאִיתִי כמו רציתי אבל לא לחוץ יותר מדאי, רק אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם. כי זהו מדרך הטבע, כשאדם עובד עבודת עבד אצל אחר, אז תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עליו מחר, יען כי איננו אוכל פרי עבודתו. מה שאין כן כשהוא עובד לעצמו. אז אין הדבר קשה בעיניו כי בעין יפה עובד. נמצא לפי זה (כיון שגזר הקב"ה) דאין בכלל גזירת הקב"ה של וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם דוקא עבודת פרך, המפרכת את הגוף ומשברתו. מה טעם? כיון שהם בארץ לא להם, וכל טירחתן היתה בשביל אחרים, והיו יוצאין ידי חובת הגזירה בפחות הרבה ממה שעֲבָדוּ בהם המצריים. וְאֶת־צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹֽגְשָׂיו, רצה לתרץ בזה, מה שיאמר לו לבסוף, כי הועילה תפלתן של ישראל, לקצר את הזמן. ואם כן אמאי לא הביא הקב"ה בתחלה בצעקתן שיצעקו אח"כ? משום שהצעקה והתפלה הן בבחירתו של אדם. ואין הקב"ה מצרפן עדיין למעשה עד שישלוט האדם בבחירתו.
