ז' בכסלו תשע"ז, 7.12.2017
גיליון מס' 537
פרשת ויצא
לגול את האבן מעל פי הבאר
מאת שרה עברון, קיבוץ סעד
וַיְהִי
כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ
וְאֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ
יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר
וַיַּשְׁקְ
אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ (בראשית כט,י).
רש"י
ורמב"ן (בפירושו הראשון) מתייחסים לכוחו הפיזי הגדול של יעקב, כפשוטו:
רש"י: וַיִּגַּשׁ
יַעֲקֹב וַיָּגֶל כזה שמעביר את הפקק
מעל פי צלוחית, להודיעך שכחו גדול.
רמב"ן: יאריך הכתוב
בסיפור הזה להודיענו כי 'קֹוי ה' יחליפו כח' (ישעיהו מ', לא) ויראתו תיתן עוז. כי
הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עייף, ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל
הרועים, ושלושה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים, כולם רובצים עליה אינם
יכולים להניעה כלל.
גלילת האבן מעל
פי הבאר, הפכה לתמונה מעוררת השראה. האבן הכבדה המונחת על פי הבאר דורשת את כוחם
של הרועים כולם יחד במאמץ משותף, על מנת להשקות את העדרים. יעקב – עושה זאת לבדו.
הוא רואה את רחל וגולל את האבן מפי הבאר. כוחו של איש אחד נרגש ומתאהב, הוא רב
ועצום ככוחם של כל הרועים יחדיו.
מדרש רבה דורש את
הסיפור בשבע דרשות שונות, סמליות, המתייחסות לעתידו של עם ישראל ומנהיגותו, והרמב"ן
מוסיף לפירוש הפשט שהובא לעיל גם פירוש
סמלי על דרך הסוד.
אלחנן סאמט
(המפגש על הבאר), מראה שהמילה באר מופיעה שבע פעמים בפסוקים ב'- י' מתוכן ארבע
פעמים בליווי המילה אבן. "הקושי לגלול את האבן מעל פי הבאר והצורך לגבור עליו
הוא העניין המרכזי ביותר בסצנה זו".
רחל המשוררת,
המתארת את המעשה הציוני של התיישבות בארץ ישראל באמצעותו, חוזרת לתמונה של קבוצת
הרועים:
כאן על פני האדמה / רחל
כָּאן עַל פְּנֵי אֲדָמָה – לֹא בֶּעָבִים, מֵעָל –
עַל פְּנֵי אֲדָמָה הַקְּרוֹבָה, הָאֵם;
לְהֵעָצֵב בְּעָצְבָּהּ וְלָגִיל בְּגִילָהּ הַדַּל
הַיּוֹדֵעַ כָּל כָּךְ לְנַחֵם.
לֹא עַרְפִלֵּי מָחָר – הַיּוֹם הַמּוּמָשׁ בַּיָּד,
הַיּוֹם הַמּוּצָק, הֶחָם, הָאֵיתָן:
לִרְווֹת אֶת הַיּוֹם הַזֶּה, הַקָּצָר, הָאֶחָד,
עַל פְּנֵי אַדְמָתֵנוּ כָּאן.
בְּטֶרֶם אָתָא הַלֵּיל – בּוֹאוּ, בּוֹאוּ הַכֹּל!
מַאֲמָץ מְאֻחָד, עַקְשָׁנִי וָעֵר
שֶׁל אֶלֶף זְרוֹעוֹת. הַאֻמְנָם יִבָּצֵר לָגֹל
אֶת הָאֶבֶן מִפִּי הַבְּאֵר?
