כ"ג בחשון, תשע"ז, 23.11.2016
גיליון מס' 538
פרשת וישלח
בנימין כתמרור
מאת עוזי פז, עין הנצי"ב
וַיְהִי בְּצֵאת
נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין
(בראשית לה,יח).
כיצד מלאו לבו של
יעקב לסרב לבקשתה האחרונה של אשתו האהובה? יתר על כן, כל שמות הבנים [חוץ מלוי] ניתנו
על ידי נשות יעקב, ומדוע דווקא בבן הזקונים יחרוג יעקב מן המקובל?
ייתכן שאם היינו
יודעים בברור את משמעם של שני השמות - בֶּן אוֹנִי ובִנְיָמִין - לא
הייתה הבעיה מתעוררת בכלל. דא עקא, אוֹנִי יכול שיהא מהשורש א.ו.ן, או
א.נ.ה, או א.נ.ן ולכל אחד מהם פרושים רבים. גם בִנְיָמִין אינו קל לפענוח. בן
הדרום? וכי איזו חשיבות יש לכך?!
למען הקיצור, לא
אביא כאן את מגוון התשובות שניתנו לשאלות הנזכרות, ניתן בקלות למצאן במקראות
גדולות, אולם אביא מאמר קטן שקראתי ב'בית מקרא' [ע"ג, שנת תשל"ח] מאת
דוד בן רפאל חיים הכהן. אינני משוכנע שהסברו תואם את פשט הכתובים, אולם הרעיון
בעיקרון שלו, עם קיצורים והוספות, (גם אם דרשה לפנינו) ראוי להילמד ולהיזכר בכל
בית.
וכך הוא כותב:
למלה אוֹנִי
יש, בין יתר המשמעויות, גם המשמעות למעשה: אָוֶן=מרמה, רֶשע, עוול. ובנטיה לגוף
ראשון אוֹנִי, ומכאן הבטוי פועלי אָוֶן בתהלים. או: "וְלִבּוֹ
יַעֲשֶׂה אָוֶן לַעֲשׂוֹת חֹנֶף" (ישעיהו לב,א), "הוֹי
הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן" (ישעיהו לא). ובנטייה לגוף שלישי רבים אנו מוצאים:
"וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם" (תהלים
צ"ד,כג).
ובאשר לשם
בנימין: לעומת רחל הקוראת לבנה בן-אָוֶן, קורא לו אביו בן-ימין. בין
יתר המשמעויות שיש למילה ימין (כוח, צד, דרום ועוד) יש למלה זו משמעות של ש ב ו
ע ה כמו: "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר"
(תהלים קמ"ד,ח). במקביל לפיהם המדבר שוא, גם ימינם-שבועתם שקר. ובהקשר ברור
אנו קוראים: "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ" (ישעיהו
ס"ב,ח). או "וְלֹא יֹאמַר הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי" (ישעיה
מ"ד,כ) ועוד. [עכ"ל] כאשר לבן רדף אחרי יעקב וטען שיעקב 'גנב את אלהיו',
השיבו יעקב: עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה (ל"א,לב). אמנם
אין כאן ממש שבועה, אבל יש בזה התחייבות הדומה לשבועה\קללה.
השמות השונים
חושפים איפוא ויכוח נוקב באשר לגורם למותה בלא עת של רחל. האם עצם גניבת התרפים
והטעיית לבן גרמה לכך, ואולי גם "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"
או שבועת-הקללה של יעקב הם שגרמו למותה?
רחל חוששת שיעקב
יאשים את עצמו במותה והדיכאון יעכיר את רוחו עד כי ירד ביגון שאולה, ולכן היא
מכריזה:
הוא בן אוני
=בן חטאי. אני אשמה במותי, ולא יעקב. יעקב אינו מסכים להנחותיה, נוטל על עצמו את
האחריות למותה, ומכריז: שבועתי הנחפזת גרמה לאסון.
מעתה השם בִנְיָמִין
ישמש כתמרור לא רק לזהירות בביטוי שפתיים, אלא גם לנשיאה באחריות במיוחד כאשר
היא נטל כבד מנשוא.
וכך בין שני
השמות - בֶּן אוֹנִי ובִנְיָמִין, מלמדים אותנו זוג האוהבים איך
במקום להטיח האשמות, יש לקבל אחריות. במקום להעיק על מצפון הזולת, לבדוק את
'תרומתנו' לעימות.
