ט' בסיון תשע"ו, 15.6.2016
גיליון מס' 513
פרשת בהעלותך
עסקת חבילה
מאת שמואל (מולי) יסלזון, ראש צורים
בהיותם
במדבר, מתלוננים בני-ישראל, מדברים רע על א-לוהים ועל משה. העדר הבשר, הזכרון
המתעתע על תנאי החיים הטובים כביכול במצרים, ובאופן כללי – העדפת החיים במצרים על
פני מסע תלאות במדבר השומם, מסע שנראה בעיניהם כמוביל אל המוות. לא רק הציבור הרחב
מתלונן על המצב, גם בני משפחתו הקרובים של משה מוצאים בו דופי. מרים אחותו ואהרון
אחיו מטילים ביקורת על מערכת יחסיו של משה עם אשתו הכושית, ציפורה. תלונות אלו
מהוות רק את תחילתה של מסכת ארוכה של משברי מנהיגות מסוגים שונים שיתרגשו על משה
בפרשיות הבאות.
תגובתו
של משה לא מאחרת לבוא, והוא פונה כלפי הקב"ה ומקשה:
"הֶאָנֹכִי
הָרִיתִי אֵת כָּל-הָעָם הַזֶּה אִם-אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי-תֹאמַר אֵלַי
שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר
נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו" (במדבר יא,יב).
מקשה
משה: הרי לא אני יזמתי את תכנונו של העם הזה, לא אני הולדתי אותו, ואם כן מדוע
אמרת לי כי עלי לשמור עליו ולדאוג לכל צרכיו, כאשר העם מתנהג כתינוק, הפולט ויורק
בפניי?
אולם,
היכן מצינו שצוּוה משה לשאת את העם כאומן (=משגיח), המופקד על ילדים ותינוקות?
שאלה זו נידונה ע"י המדרש, המובא בדברי רש"י:
והיכן
אמר לו כך? "לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם"
(שמות לב,לד), ואומר "וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ו,יג).
המדרש
מצטט פסוקים בהם נצטווה משה בצורה כללית ולא מפורטת להנחות ולצוות את בני-ישראל.
אולם, ממשיך המדרש ומוסיף, כי מאחורי ההנחיות הכלליות מסתתרת אמירה מפורשת למשה,
שנאמרה אמנם בעל-פה, אך הובהרה בחריפות ובבוטות:
"...על
מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם".
טוען
המדרש כי הדברים נאמרו למשה בציווי מפורש. אתה, משה, תנחה את העם ותצווה אותו, אך
אל תצפה שיהיו הדברים תמיד ערבים לאוזן השומעת. אף אדם איננו אוהב ביקורת, ובוודאי
לא הגבלות על דרכי התנהלותו. יצר לב האדם היה, יהיה ועודנו – רע מנעוריו. מצבו של עם-ישראל
הוא כתינוק, שלאחר שנות שיעבוד ארוכות מתחיל בפסיעות ראשונות להתרגל למציאות
החדשה. כתינוק אשר היה ברחם אימו, קיבל מזון, חום וחיוּת ישר מהמקור, מתחיל הוא לצעוד
בכוחות עצמו ולומד ללכת. חרפות, גידופים וסקילות יהיו מנת חלקו של מנהיג אשר נבחר
להוליכו בדרך חדשה. גם למשה קשים הדברים, והוא טוען: "לֹא-אוּכַל אָנֹכִי
לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי" (במדבר
יא,יד).
ידע
כל מנהיג כי לא שררה מקבל הוא על עצמו, אלא עבדות. עמל, עבודה קשה והתמדה יצעידו
את העם שרק יצא מעבדות לחירות, לצעוד לקראת עתיד גדול.
