פרשת השבוע

המיוחד באדם ביחס לכל הדומם, הצומח והחי, הוא כח הדיבור. בחסידות אומרים שהדיבור הוא החלק שמבטא את הרוחני שבאדם, השכינה שבאדם.

כאשר אדם מדבר דברים רעים הוא פוגע בחלק הרוחני שבו.

איך אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו מדברים רע, מדברים לשון הרע?

אחד מהסיפורים הנפלאים של רבי נחמן הוא 'מעשה מאבידת בת מלך'. מסופר בו על מלך שמאוד אהב את בתו ופעם אחת התרגז עליה ואמר לה דברים קשים מאוד. ובמילותיו של רבי נחמן: "פעם אחת היה מִתּוַעֵד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה ונזרקה מפיו דבור..."

הביטוי "נזרקה מפיו דיבור" מבטא את חוסר השליטה על הדיבור. כשאנחנו כועסים מאוד על משהו או על מישהו, המילים המבטאות את הכעס עלולות להיזרק מפינו. המילים האלה פוגעות באחר, מביישות אותו ומקטינות אותו. התחושה הזאת גורמת לו להתרחק מהחברה, כי הוא מתבייש. כך גם כשמדברים לשון הרע – אנחנו פוגעים במישהו אחר ומדיחים אותו מתוך הקהל.

לכן גם העונש של הצרוע הוא ישיבה מחוץ למחנה – מידה כנגד מידה.

אנחנו חיים בתקופה שבה השימוש בלשון הרע מושל בכיפה - ארבע פעמים בחירות. ארבע פעמים שבהם העיסוק בשלילת האחר כדי לצבור עוד בוחרים, מלווה אותנו ביום-יום.

זה גם זמן נכון לתקן את הליקוי הזה.

"מי האיש החפץ חיים – אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה"

מספר עצות נותן לנו דוד המלך.

העצה הראשונה: מי האיש החפץ חיים – אוהב ימים לראות טוב, כלומר, מי שרוצה לחיות, צריך לבחור בלראות טוב. עין טובה מובילה אותנו למצב שבו לא נדבר לשון הרע. יש אנשים שתמיד ימצאו דברים טובים אצל האחר, ויש אנשים שתהיה להם ביקורת שלילית על האחר. המעניין שעל אותו מצב, או על אותו אדם, יהיו שיאמרו דברים טובים – כי העין הטובה מובילה את האמירות שלהם, ויהיו כאלה שיאמרו דברים רעים, כי הם עדיין לא תרגלו את העין הטובה. המציאות היא אותה מציאות, ובכל זאת, המבט של האחד הוא טוב, והמבט של השני הוא רע. נוכל ללמוד מכך שהבחירה היא שלנו. אנחנו מחליטים האם לראות טוב או לראות רע.

העצה השנייה: "נצור לשונך מרע..." - לרובה יש נצרה. אם לא נפעיל את הנצרה, יתכן שבטעות נפלוט כדור וגם נפגע במישהו. כך גם בדיבור – אם נדע לנצור את הלשון נפסיק לדבר לשון הרע, נימנע מלפגוע באחר.

יש רגעים שבהם כדאי פשוט לשתוק. "וידום אהרן".

'בעל האוהב ישראל' (הרב אברהם יהושע העשיל מאפטא) במאמרו על פרשת מצורע, מצטט פסוק מספר משלי: "איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף" (טז, כח). האדמו"ר מאפטא מתייחס לחצי השני של הפסוק – ונרגן יפריד אלוף. הנרגן, רק מילים רעות יש לו לומר על כל אדם, על כל מה שקורה בעולם. רע לו כל הזמן. אותו אחד מפריד אלוף. הוא מרחיק מעצמו את הקדוש ברוך הוא (אלוף), ואת כל מי שיכול להוביל אותו למקום חיובי. כאן שלמה המלך מדבר על הבורא, שמתרחק מאנשים שמדברים לשון הרע, שכל החיים שלהם כל היום רע. כיון שהדיבור הוא החלק הרוחני או השכינה שבאדם, השימוש בו לדברים רעים הוא בעצם מרידה בה' והתוצאה היא שהקב"ה מורחק מהאדם שמדבר רע.

הדברים נכונים גם אצלנו. לאף אדם אין חשק להתחבר למי שכל היום מקטר, מתבכיין ורק רואה רע כל היום. לאותו אחד שמספר דברים רעים על אחרים.

אומר לנו בעל האוהב ישראל שיש כאן לקח גדול. המציאות היא כפי שאתה בוחר לראות אותה. תבחר לראות טוב, לחשוב טוב ותימנע מלשון הרע – תהיה מוביל, אנשים יתחברו אליך, תוכל להיות מחובר גם לשכינה.

הבחירה לראות רע מובילה בסופו של יום לצרעת, להתנתקות מהחברה ולצורך בעבודת תיקון גדולה מאוד.

מי יתן ונישיר מבט, נראה את כל הטוב שיש לנו בעולם ובכל אדם, ונקדם ביחד את העולם למקום טוב יותר.

שמואל מאיר, בוגר ישיבת הר עציון, ממקימי בית יתיר. ניהל את גד"ש הר חברון ואת הרפת, ושימש כמרכז משק ביתיר ובעוד. כיום עובד כמאמן אישי ועיסקי, ועוזר לאנשים לעזור לעצמם להשיג את מה שהם חולמים עליו, ומקווה להפוך את העולם לטוב ומאושר יותר.