|
צהלי ורוני
"צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל "
(ישעיהו י"ב / 6)
גילה קפלן
צהלי – צה"ל – לי, צה"ל שלי או "צהלי ורוני"
מכינה ראשונה לבנות דתיות המתגייסות לצה"ל
מאחורי הסערות והוויכוחים עומדות 18 בנות לפני שירות צבאי
הלכנו לשמוע על שנת הכנה
בטקס סיום השנה של מחזור א' של מכינת צהלי, אשר התקיים באולם האירועים המרשים של משואות יצחק, התכנסו נרגשים בני משפחה עם אנשים רבים שיד ורגל להם ברעיון, בלידתו ובהצלחתו, בהם - דוכי – הוגה רעיון המכינה, אנשי מרכז הרצוג – המפעילים והיוזמים, ד"ר גילי זיון, וחגית ברטוב. יאיר ריינמן – מזכ"ל הקיבוץ הדתי, נציגי משרדי הביטחון והחינוך וכמובן – צוות המכינה
השנה הראשונה של המכינה לוותה בסערות פנימיות בעולם הדתי, על רקע חוסר הרצון לתת לבנות להתגייס. נדמה כי כל מי שנוכח בטקס היה משתכנע בחשיבותה ובתפקידה של המכינה להכנת הבנות המעוניינות ללכת לצבא ואף להכנתן לחיים בכלל.
"אתן המנהיגות של הדור הבא, בלעדיכן אין לנו עתיד" אמרה להם מיכל נגן, ראש המכינה, והוסיפה וסיפרה על תהליך של לימוד בשמחה ובאהבה, על שנה של היכרות עם החברה הישראלית, לאחר היכרות עם העצמי ועם הסביבה הקרובה, על העצמה פנימית ועל לקיחת אחריות.
שבוע לאחר הטקס, הגענו, עדי שגיא (מחלקת בטחון וי"ג) ואני, לבקר ולשמוע חוויות על השנה הראשונה במכינה הקדם-צהלית הראשונה לבנות דתיות.
קבוצת קרוונים בשולי משואות יצחק, בין פיסות דשא ירוק וכביסה תלויה, זמזום מזגנים שמנסים להלחם בחום. בלגן של סוף השנה מקבל את פנינו, עם חיוכים רחבים והתנצלות "לרוב הרבה יותר מסודר פה". בקרוון נפרד אנו יושבים עם מיכל נגן, ראש המכינה.
מיכל היא חיוך וצחוק רחב, היא צבע ואנרגיה – אמא לחמישה שעושה כל יום את הדרך מעתניאל למשואות יצחק. "הקשר ביני ובין המכינה נוצר דרך גילי זיון - מנהלת מרכז הרצוג. זהו שיתוף פעולה ושילוב בין הדרך שלי לבין הדרך של גילי ושל מרכז הרצוג".
מיכל: הקמת המכינה הייתה למעשה תגובה של הקיבוץ הדתי ל"שטח", כי נוכחו לדעת שבנות מתגייסות, בכל מקרה, וללא הכנה. הבנות שהגיעו לכאן הן בנות רציניות ביותר, שבחרו בשילוב של שירות משמעותי עם מחוייבות דתית.
איך מכינה המכינה את הבנות לשירות הצבאי?
המכינה היא שנת מעבר ממסגרת הומגנית – מונוכרומית למסגרת רבגונית. הבנות, אף שכולן בוגרות אולפנות, חשו שונות מאוד זו מזו. השנה הזאת לימדה אותן לחיות כקבוצה לחיות יחד תוך שמירה על האני הפנימי של כל אחת. בנוסף למפגש הפנימי, יצאנו למפגשים עם חלקים רבים בעם ובמדינה (דרוזים, ערבים, חרדים, חילוניים, ברסלבים ועוד). למדנו ביחד דיבור וקשר איכותיים עם עצמנו ועם הסובבים אותנו.
אני יושבת במעגל
אנחנו יושבים סביב השולחן עם (חלק מן) הבנות - סיון משה, בוגרת "עמליה" (ירושלים) מתעתדת להיות מד"נית. שירה גולד, אולפנת עפרה, מתגייסת לתפקיד משק"ית הוראה, מרים כדורי, אולפנת עפרה (מעלה אדומים) בחרה בתפקיד תצפיתנית, נטע-לי מסורי, אולפנת מבשרת (חדרה), מתגייסת לתפקיד מש"קית נפגעים .שני כהן, אולפנת כפר פינס (אדם), תהיה מ"כית, דנה צוקר מאולפנת סגולה (חיפה), הולכת למודיעין שדה חנה זף, אולפנת קריית ארבע (אלון שבות), מתגייסת למודיעין.
איך שמעתן על צהלי, למה הגעתן דווקא לכאן?
סיון: המדרשות לא התאימו לי, היה לי ברור שאני רוצה ללכת לצבא. ראיתי פרוספקט של צהלי והיה לי ברור שפה אני רוצה להיות.
שני: לא התאים לי רק לימוד תורה כמו במדרשה. כאן מצאתי שילוב של הכל ומפגש עם כל גווני הקשת בעם ישראל.
שירה: במשפחה שלי העדיפו שאלך לשרות לאומי. ההורים שלי השלימו עם העובדה שאתגייס לצבא, האחים שלי פחות. היה ברור שאם לצבא, עדיף שתהיה לי הכנה.
דנה, שעלתה לארץ לפני שבע שנים והיום היא מתגייסת בלי משפחתה שחזרה לחו"ל, אומרת: "רציתי ישר להתגייס, הצוות של צהלי הזמין אותי לשבת גיבוש וכך הגעתי לכאן. המקום הזה הוא סוג של משפחה עבורי.
נטע-לי: את הפרוספקט שהגיע אלי בדואר זרקתי לפח. אחר כך הגעתי לסמינריון של 'אלומה' (ראה כתבה בעמוד 9) והבנתי שאני צריכה הכוונה. ולא סתם 'להיזרק' לצבא.
איזה שינוי עבר עליכן במהלך השנה?
מרים: לקח לי שבוע כדי להבין שאני נשארת. ראיתי שנעים וכיף ושיש כאן שמונה עשרה בנות שהן החברות הכי טובות שלי. השנה הזאת ביגרה אותי מאוד והעלתה הרבה דברים למודעות. שאלו אותי אם התחזקתי מבחינה דתית, ואני אומרת שהעניין הוא בעיצוב הדרך ובהיכרות עם עצמי ועם הסביבה.
שני: השנה הזאת פתחה לי אופקים. הגענו למקומות שלא היינו מגיעים אליהם אחרת. קיבלנו פרופורציות. המכינה היא אמנם לא תעודת ביטוח, אבל הנחיתה בצבא תהייה רכה יותר
שירה: לא קיבלנו הנחייה לכל מצב, אלא כלים להתמודדות ולמדנו איך להתמודד עם לחצים ואיך לקום כשנופלים. המכינה נתנה לנו טכניקות להתמודדות עם הצבא ועם החיים בכלל.
דנה: המכינה פתחה לנו כיוונים. למדנו שיש סוגים שונים של דתיים, שצריך לדעת מה עומד מאחורי כל הגדרה והגדרה, כמו למשל 'חסידים חילוניים'.
סיון: זו הייתה שנה של התחשבנות עם הנפש.
נטע-לי: הלימוד הגדול היה החיים בקבוצה. כולנו שונות. היה לנו קשה. למדנו מי אני בקבוצה בחברה, , למדנו להכיר את עצמנו ואת דעותינו.
דנה מוסיפה: העימות מוביל להיכרות עצמית.
שני: הייתה התמודדות בסיטואציות שבהן לא רק אני חשובה לעצמי.
את סיום השנה חגגו הבנות בטיול. בערב, סביב המדורה, התבקשה כל אחת לתת מתנה לקבוצה. ביקשתי מהבנות לשתף אותי בבחירותיהן:
חנה - 'עששית': כל אחת מאיתנו היא נר ואנחנו הולכות למקום עם רוח חזקה. רציתי לתת להן משהו שיגן על האור (לא אש ששורפת). כמתנה נוספת איחלתי לכולנו למצוא זיווג משורש הנשמה.
דנה - 'אמונה בצדקת הדרך': ללכת עד הסוף, בלי לוותר, גם אם צריך להקריב.
שירה - 'אהבת ארץ ישראל ללא גבולות': הכוונה היא לאמירה חברתית יותר מאשר פוליטית. נהייה ראויים לארץ הזאת אם נדאג לה, נשמור עליה ונטפח אותה. זה נכון לגבי כל חלקי הארץ. גם בתל אביב חייבים להרים את הלכלוך מהרצפה. כל מקום בארץ הזאת הוא הבית שלנו וצריך לדאוג לו. הבנות במכינה הן החברות הכי טובות שלי וחשוב לי להעצים עבורן נקודה הזו.
נטע-לי - 'מילים': חשוב לדבר. הדיבור מקשר בין אנשים. חיים יחד ללא דיבור הם חיים ללא קשר. השנה דיברנו המון. חשוב שכל אחת תוכל לדבר ולהתבטא כשמשהו מפריע לה.
שני - 'חופש': גם אם אין חופש פיזי חשוב שיהיה חופש מחשבה, דעה ואמונה. לאדם החופשי יש הכל.
צה"ל-לי? כנראה שכן, עם צהלי
כיצד יתמודדו הבנות עם שרותן הצבאי? מה יהיה משקלה של שנת המכינה בהתמודדות זו? כל אלה עדיין בגדר תעלומה. מה שברור הוא כי שנת המכינה, כשמה, הכינה את הבנות ותרמה להן יכולות של התמודדות ושל התבוננות לשירות ולחיים בכלל.
|
|
