|
עמודים מנחם - אב תשס"ז (715) 9
|
|
|
|
ועוד שנה - חוויות משנת י"ג
בימים אלה, מתחילים רבים לסכם את השנה.
גם הי"גימלים שלנו עושים זאת.
ביקשנו מהם לספר על העבודה שעשו השנה, מה למדו, האם חל בהם שינוי, והאם התמלאו ציפיותיהם
|
|
|
קד"צ ב"ארזי הלבנון" במעלה אפרים
אורן הופמן
בבואי לסכם את שנת המכינה, עולים בזיכרוני חלק מהדברים שכתבתי בעלון בתחילת השנה. אם אינני טועה, הסברתי אז מדוע אני הולך ללמוד במכינה בכלל ובמעלה אפרים בפרט זה לא היה כדי לברר סוגיות באמונה אלא כדי לדחות את הצבא במעט אבל גם להתאמן וללמוד לקראת השירות הצבאי על מנת להגיע אליו "מוכן יותר". בסופו של דבר "קניתי" לעצמי דברים שונים מאוד ממה שציפיתי. כשהגעתי למכינה הגדרתי את עצמי מבחינה דתית כאני אדם דתי: חובש כיפה, מניח תפילין כל יום, מתפלל שלוש תפילות ביום ובקיצור מקיים את המצוות ואת המנהגים הבסיסיים, ולא חשבתי שמהבחינה הזאת יש לי במה להשתנות או להשתפר..
קשה לתאר על רגל אחת, את השינוי התפיסתי שעבר ועובר עליי, אך אוכל להאיר נקודה אחת שהבחנתי בה לא מזמן בעצמי: עד שהגעתי למכינה, , הייתי כמו שכבר אמרתי "אדם דתי" וובמהלך השנה והלימוד הפכתי ל"אדם מאמין". פעם הייתי מקיים את מנהגי היהדות בלי לתהוה על סיבתם ועל מהותם (ולפעמים בגלל שכך ההורים אמרו וזהו). לא הבנתי מה המשמעות של זה שיש בורא עולם, מה משמעות הבריאה והאנושות וההלכה. גם את החיים ראיתי בצורה מצומצמת יותר מאיך שאני רואה אותם היום.
מכיוון שהיום אני אדם מאמין, ההשקפה שלי היא רחבה יותר - אני מסוגל לקבל את המציאות, "הדת" כבר אינה מאוסה עליי ואינה נראית לי כ"מערכת חוקים" שכופה את האדם בבית אסורין, אלא אני רואה איך היא נותנת לו חופש וחיים אמיתיים.
ההבדל המהותי בין אדם דתי לאדם מאמין לפי ראות עיני, הוא שהראשון חי על פי התורה והשני חי את חיי התורה כחלק בלתי נפרד ממנו.
בקיצור, התקופה במכינה שינתה את כל חיי כנראה מהיום והלאה, ואני מברך על כך. אני מרגיש שהחיים שלי טובים ושיש לי זכות לחיות בכלל (ובארץ ישראל על אחת כמה וכמה), למדתי להעריך כל דבר ועניין בעין טובה (כך אני משתדל לפחות). ולקראת הצבא אני חש, ש באמת למדתי, אני עוד לומד ובע"ה אלמד בשנה הבאה (מתוך המוסר והמסורת היהודיים ומתוך תורת עמ"י) "ידיי לקרב ואצבעותיי למלחמה" (תהילים קמ"ד, א').
לסיום רק אוסיף ואומר שממבט עצמי פנימי ומראייה כללית על שאר החברים הקיבוצניקים ועל השאר, כדאי, מומלץ ואף חובה ללכת לפני הצבא למכינה כלשהי או לעשות שירות לפני הצבא. אין לכם מושג עד כמה שזו שנה ותקופה משמעותית ובלתי נשנית לעולם שעשויה להשפיע לכם על כל החיים לטובה ולהפוך אותם מ"סתם" למשמעותיים! הזמן הזה הוא היחיד בו תוכלו לחשוב בראש נקי וצלול על החיים שלכם ועל החיים בכלל, רגע לפני שתתחילו בכל המירוץ הארוך הזה: צבא, טיול, לימודים, עבודה, חתונה, משפחה, נכדים וכו'. זה ממש, אבל באמת לא קלישאה, אלא הצלת חיים. קחו את הצ'אנס שיש לכם י"בניקים ואלה שיהיו... הצבא נותן לכם ת'זמן הזה ואפילו הקיבוץ תומך בזה ואפילו משלם לכם עליו, לא תצטערו.
עלומים
|
|
|
שנת שירות במרכז לחן
טל-יה גולדפיין הלפרט
מרכז לחן הוא תיכון פנימייתי שנמצא באפרת שבגוש עציון ומיועד לבני נוער שלא מצאו את מקומם במסגרות הפורמליות,
אני עצמי הייתי תלמידת י"א בלחן, וקיבלתי מהמקום המון.
לקראת סיום הלימודים החלטתי שמגיע למקום ש"אחזיר" להם.
במהלך שנת השירות, מלבד דברים טכניים כמו כתיבת מכתבים רשמיים והכנת פעילויות, למדתי שפנימיותו של האדם חשובה יותר מהחיצוניות, שהכי חשוב זה להיות מי שאתה באמת- גם אם זה לא תואם בדיוק את מה שהסביבה מצפה ממך, ובעיקר - למדתי מהחניכים הרבה יותר ממה שיכולתי ללמד אותם.
עין צורים
|
|
|
"גיל-עוז"
העמותה למען הזקן בבקעת בית-שאן
עופר אבנון
הגעתי למרכז היום של "גיל-עוז" במקרה.
כששוחחתי עם עירית רותם מקיבוצי על אפשרויות לשנת השירות היא הציעה לי לנסות ולבדוק את "גיל-עוז". כיוון שלא ידעתי במה כרוכה עבודה עם קשישים, נסענו ביחד לראות את המקום.
ברגע שנכנסתי נתגלתה לפני ממלכה שלמה, מקום ענק, עם כיתות מסודרות וחדר-אוכל צמוד, ממש בית-ספר לגדולים (מאוד) - בית-ספר שחבריו רוצים לבוא אליו.
לאחר התלבטות לא פשוטה התחלתי להתנדב במקום. לאט לאט השתלבתי, אם בחדר התעסוקה שמפעילה נילי שור מטירת-צבי, או בחדר האומנות של מיקי סמסון משלוחות, או עם גדי ליאון, גם הוא מטירת-צבי, בחדר המחשבים.
התנסיתי גם בהעברת שיחות על אקטואליה, אגדות חז"ל, תנ"ך וגם בפעילויות אומנותיות מגוונות.
לפעמים אני יושב עם באי המקום ליד המחשב ועוזר להם לכתוב את קורות חייהם, או סתם לשלוח מייל לנכד בארצות-הברית, אך לרוב אני מסייע בפעילות באמנות עם מיקי כולל הכנת מתנות וחפצי אמנות ונוי לעצמם ולמשפחותיהם. תוך כדי העבודה נהניתי לנהל איתם שיחות ולארח להם לחברה.
הקשישים בגיל עוז קיבלו אותי ממש כאילו הייתי נכד שלהם וזכיתי מהם ליחס חם ואוהב. אהבתי לשמוע מהם סיפורים על חייהם: על הבית בגולה, על העלייה ארצה ועל הקמת הקיבוץ וגם לשוחח סתם על הא ועל דא או על ילדיהם והנכדים שלהם.
הצוות המקצועי המסור והאחראי אפשר לי להיות שותף באחריות על הנעשה במקום ותחושת השיתוף נעמה לי.
בנוסף לפעילותי היומיומית במרכז היום הצטרפתי ל"קהילה תומכת" (עוד תכנית ברוכה של העמותה בקרב היישובים של המועצה) ובאתי לשיר איתם שירי ארץ ישראל ישנים או סתם שירים של אידישקייט, כנראה בגלל היותי חובש כיפה, והם אהבו מאוד לשמוע קצת שירים מבית אבא.
היום, לאחר כיותר מחצי שנה של עבודה ולמידה של הנושא אני יודע שעמותת "גיל-עוז" עוסקת בהמון תחומים ומנסה לתת לאוכלוסיית הקשישים בעמק הזה את כל מה שהם צריכים בפעילות במרכז היום בקו קשב, בקתדרה למבוגרים שבה הם לומדים, חווים ויוצרים, ואפילו בשילוב אוכלוסיית נכים צעירים עם הקשישים.
לסיכום אומר שמצאתי מקום שנותן לי הרבה סיבות לחייך ושתמיד זכיתי בו ליחס עוטף ומחבק ועל כך אני מאוד שמח.
אני מקווה מאוד שזו התחלה של מסורת בקיבוץ הדתי ואני מזמין את כל המעוניינים לבוא ולהתנדב ב"גיל-עוז", או במסגרות דומות באזורים אחרים.
אני מודה לחברי בצוות על שאפשרו לי להכיר את עולמו של הקשיש.
טירת צבי
|
|
|
סניף בני עקיבא בכוכב יאיר
צפריר קריסטל
שלום (וה' עמכם ;)... אני, צפריר קריסטל מקיבוץ לביא, מתנדבת בתור מרכזת סניף (קומונרית) בבני עקיבא בכוכב יאיר.
בכיתה י"ב, כשכולנו חשבנו מה לעשות בשנת השירות , התייעצתי עם אנשים שונים , ובת דודה שלי, שהייתה קומונרית בעצמה המליצה לי על התפקיד. היא הסבירה לי את חשיבותו ומשמעותו. וכך החלטתי.
לאחר מיונים ושיבוצים הגעתי לכוכב יאיר, יישוב שמרבית תושביו חילוניים וחלקם מפורסמים (השמועות מספרות ששאול מופז יוצא לריצה כל בוקר ואם קמים מספיק מוקדם אפשר לראות אותו...)
אך ישנה במקום גם קהילה דתית תוססת. בימים הראשונים למדתי להכיר מה זה בני- עקיבא ואיך פועל סניף. בקיבוץ שלי יש סניף פעיל, אבל לא זכיתי להכיר אותו מקרוב. למדתי מהמדריכים מה זה שבט (קבוצת גיל, כיתה) ואיך עורכים מפקד. למדתי את המנגינות של התפילות בסניף, גמגמתי קצת בשירת המנון התנועה (לקח זמן עד שהחניכים הפסיקו לצחוק עלי....), ועם הזמן השתלבתי והצלחתי להבין את העניין.
הפעילות הקבועה בסניף מתקיימת בשבתות, ויום אחד באמצע השבוע. בנוסף, ישנן פעילויות מיוחדות לפי מועדי השנה, כמו: שיעור תורה קבוע לחבריא ב' בראשי חדשים, תפילה בנוסח קרליבך בשבתות-מברכים, וגיוס כספים, מצרכי מזון, ביגוד ועוד לנזקקים לפני חגים.
במסגרת הסניף יצאנו לטיולים ולפעילויות התנדבות שונות. השנה, התחיל להיווצר קשר עם תנועת הצופים, ציינו יחד את טקס יום הזיכרון, בערב יום ירושלים רקדנו יחד עם דגלים והעברנו להם פעולה קצרה על משמעות החג. זוהי הפעם הראשונה שבה חניכי שהצופים ובני עקיבא ביישוב פעלו יחד ואין ספק שזה תורם לשני הצדדים.
צוות ההדרכה המונה עשרים חבר'ה בכיתות י' וי"א. התארח בשבת מדריכים בלביא. לרובם הייתה זו הפעם הראשונה בקיבוץ, ולכן ביקרנו במקומות שמייחדים אותו: מכבסה, רפת, נגרייה, חדר אוכל וכדו'. אין ספק שזה היה ביקור חוויתי וחיובי ביותר.
כיוון שהסניף פועל בעיקר בשבת, כמעט שלא הגעתי הביתה בשבתות. בכל שבת התארחתי אצל משפחה אחרת ביישוב וכך הכרתי את המשפחות של הילדים בסניף. את ברכת הבנים מאבא אני מקבלת בכל יום שישי דרך הטלפון...
שנת השירות שלי היא במסגרת שירות לאומי. בבוקר עבדתי בבית הספר היסודי הדתי ביישוב. שם הכרתי את בית הספר מנקודת מבט של מורים ולמדתי להעריך את עבודתם ולהבין כמה זה קשה להיות מורה..
דבר נוסף שלמדתי הוא שלא כל הנוצץ זהב. בהתחלההרגשתי שאני לא תורמת לילדים האלה דבר כי לא חסר להם כלום ושאולי אני צריכה לעבור למועדונית ובאמת להציל נפשות.. אך בכוכב יאיר למדתי שגם בבתים שיש בהם הכול מבחינה חומרית, יכולות להיות בעיות, ושכל ילד, ולא משנה כמה ההורים מרוויחים זקוק לחום,לאהבה ולחינוך.
לסיכום השנה אני יכולה להגיד שהתבגרתי מאוד. אני שמחה שבחרתי בשירות הזה.
אני יכולה עכשיו לראות את היופי שבחינוך שקיבלתי בקיבוץ, ואני מודה עליו מדי יום.
ועוד תודה ע-נ-ק-י-ת לאמא שמתמודדת עם הבכי שלי על הקושי כל יום.
לביא
|
|
