|
כנס יוצאי כפר הנוער הדתי
אל יוצאי כפר הנוער הדתי בקפריסין, ברכות מלא הטנא
לציון ששים שנה לשחרורנו ממחנה המעצר בקפריסין ועלייתנו הסופית לארץ ישראל, ארץ אבותינו ותקוותנו – מרבית חניכי כפר הנוער השתחררו מהמחנה במהלך שנת 1947 תש"ז – תש"ח - אנו מתכננים לקיים בעזרת השם מפגש רבתי ב"בית העדות" בניר גלים.
מועד הכנס: ד' בחשוון תשס"ח, 16 באוקטובר 2007, החל משעה 14.30.
בתכנית הכנס: מפגש רעים, ברכות מאישים שונים, דברי הערכה על תרומת כפר הנוער לגיבוש אזרחי "המדינה שבדרך" ועל ההישגים החינוכיים – התכנית טרם גובשה סופית.
מאחר שאין בידינו הכתובות של יוצאי כפר הנוער כולם, נבקשכם להעביר אל החתום מטה כתובות חברים הידועות לכם, מספרי טלפונים, כתובות דואר אלקטרוני וכו'..
אם יש לכם רעיונות הראויים לתכנית הכנס, נכונות לסייע בגיבוש התכנית, בארגון הכנס ובכל תחום שהוא ,אנא הודיעו לחתום מטה גם על כך.
עדיין לא נקבע גובה דמי ההשתתפות בכנס, גם זה יגיע בע"ה - אל דאגה - כאשר נדע מה העלות ומהם המקורות הכספיים לכיסוייה.
אנו רואים חשיבות רבה בקיום הכנס ובאמצעותו חשיפת פרק נוסף במבצעי ההעפלה לארץ ישראל.
כולכם מתבקשים לגשת לעבודה, אתם הרי יודעים "הזמן קצר והמלאכה מרובה".
נא אשרו לחתום מטה את השתתפותכם בכנס.
שיהיה לכם קיץ בריא ונעים ולהתראות בכנס
שרגא שמר ניר גלים 79245
מספרי טלפון: 08-8523380 050-6660621
העתקים: יהודה פרנקל, יו"ר הנהלת בית העדות.
אריאל בריח, מנהל בית העדות.
|
|
|
עמודים דרבנן
כתבתו של יוסקה אחיטוב בעמודים תמוז (714) "תורת הנסתר כפוטנציאל לחידושים בהלכה" עוררה תגובות. לפניכם תגובתו של הרב בני הולצמן ותשובתו של יוסקה.
עמודים דרבנן
אפשר להציע לפני רבני הציבור את כותרת המאמר
"תורת הנסתר כפוטנציאל לחידושים בהלכה"
לא כהתרעה מפני סכנות אפשריות, אלא כפתח לדיון.
כתבתו של יוסקה אחיטוב בעמודים תמוז (714) עוררה תגובות.
לפניכם תגובתו של הרב בני הולצמן ותשובתו של יוסקה.
יפה עושה מערכת עמודים שמביאה לעיתים מאמרים תורניים בין עמודיה, בבחינת "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ" . אך מהות הביטאון ופנייתו לקהל רחב מצמצת באופן טבעי הן את אפשרויותיו של הכותב להעמיק ולהרחיב דבריו, והן את אפשרויותיו של המגיב לדון בדקויות.
במגבלות אלה אנסה להעיר שתי הערות על מאמרו של ידידנו יוסקה אחיטוב בגיליון הקודם של עמודים. הראשונה הערה טכנית וּודאית, והשנייה - מהותית ומהווה הצעה לדיון.
ההערה הראשונה – כתב הראי"ה זצ"ל באורות התורה: "וזוהי שיטת הירושלמי, שמתוך שחסידים היו תורתם מתברכת, ולא רק כדברי הבבלי, שתורתם משתמרת. ונראה שהירושלמי עוסק בחסידים יותר עליונים ...". ונכתב על זה במאמר: "לא מצאתי בכל ספרות חז"ל את ההצמדה של 'מתברכת' לתורה". ובהערה שם טוען המחבר שלחכמי הקבלה בסוף המאה ה-16 נתחלף "משתמרת" ל"מתברכת". ואל חוסר מציאתו זו של המחבר אמרו חז"ל "יגעת ולא מצאת אל תאמין", כלומר, אל תאמין שיגעת. שנוסח התלמוד הבבלי על משנת "חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין":
"תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה אחת, וחוזרין ושוהין שעה אחת. וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפילה, תורתן היאך משתמרת, ומלאכתן היאך נעשית? אלא מתוך שחסידים הם - תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת" (ברכות דף לב ע"ב).
ובמקבילה בתלמודם של בני ארץ ישראל על אותה משנה ממש:
"חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן. אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: על ידי שהיו חסידים היתה ברכה ניתנת בתורתן וברכה ניתנת במלאכתן" (ירושלמי ברכות פ"ה ה"א).
ופשוט שעל השוואה זו נאמרו דבריו העמוקים של הראי"ה זצ"ל , ואין בדברי המאמר אלא שְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט.
ההערה השנייה – מסקנת הכותב היא, כדברי כותרת המשנֶה, להתריע על הקשר בין ההלכה לתובנות מטאפיזיות. והדוגמה שהביא – מדברי הרב קוק ומפרשנות שנתנו לה תלמידיו. וכבר התמחה הכותב בהתרעה על סכנות שעלולות לצאת ע"י תלמידי הרב קוק, קטנות וגדולות, אמיתיות ומדומות. אך ישנם חוגים נוספים שעושים שימוש בתורת הנסתר על מנת, כלשון המאמר, "להניע חידושים בהלכה מבלי לעורר חשד של פגיעה במסורת ובתורה המסורה בידינו מאז מתן תורה". למשל: בין הטענות השונות של התנועות הדתיות לשוויון האישה נוכל למצוא גם טענות התבססות על תורת הקבלה, הן בראיית מקומה של האישה על פי הסוד, הן בהשלכות יחס הקבלה לשכינה כצד "ניקבי" באל, והן ביחס הקבלה להתפתחות הלכתית ו"התגלות מתמשכת" . איני יודע מה יחס כותב המאמר לטענות אלה, אך אפשר להציע לפני רבני הציבור את כותרת המאמר, לא כהתרעה מפני סכנות אפשריות, אלא כפתח לדיון. שאולי יש כאן מקום וכלי בידי העוסקים בהתפתחות ההלכה לחדש בהלכה מתוך חכמת הקבלה – "תורת הנסתר כפוטנציאל לחידושים בהלכה".
הרב בנימין הולצמן
מעלה גלבוע
|
|
|
בזכות מה מתברכת תורתנו?
כוחה של תורת הנסתר היא, כאמור, בעוצמת האמת הגבוהה המיוחסת לה.
בדיעבד היא יכולה לשמש כ"תנא דמסייע" למי שמוצא בה סימוכין לתורתו ולאורח החיים שבו הוא נוהג, ופמיניסטיות דתיות בכללם.
יוסקה אחיטוב מגיב על התגובות
זכיתי לקבל שלוש תגובות למאמרי "תורת הנסתר כפוטנציאל לחידושים בהלכה", ואני מודה מאד לכל המגיבים, ויש מקום להוסיף דברים שיש בהם אולי עניין לקוראי עמודים.
א.
שלושת המגיבים העירו על שלא ציינתי את הנוסח במקבילה בירושלמי, שבה נאמר:
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן. אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: על ידי שהיו חסידים היתה ברכה ניתנת בתורתן וברכה נתנת במלאכתן (ירושלמי ברכות פ"ה ה"א).
אכן, צודקים המגיבים. צריך הייתי להביא את המקבילה שבירושלמי. אין ספק שאף שב"אורות התורה" תאר הרב את "שיטת הירושלמי" במונח "תורתם מתברכת" המושפע מן הניסוח הבבלי ("תורתם משתמרת"), עמדה לנגד עיניו המקבילה הזאת שבירושלמי. אלא, שבמאמרי הערתי על הצירוף: "תורתם מתברכת" שהרב קוק ייחס ל"שיטת הירושלמי". ואכן הצירוף המסוים הזה, דהיינו, "תורתם מתברכת" לא נמצא בירושלמי וכאמור אף לא בבבלי. כפי שהערתי הוא נמצא לראשונה רק בספרות המוסר הקבלי מסוף המאה השש עשרה, והוא בשל"ה, מסכת חולין פרק תורה אור. מבחינה זו דבריי אלה במקומם עומדים.
יתרה מזו. מצאתי שבאגרת שכתב הרב קוק לרב אהרן יצחק זסלנסקי, בי"ד שבט תרפ"ז (1928), שפורסמה רק בשנים האחרונות, (באוצרות הראי"ה חלק ד ), חוזר הרב ומגן על הרעיון ש"אור הנבואה" המופיע בארץ ישראל משפיע "גם על גופי ההלכות", ושם הוא מצטט במדויק את הירושלמי עם צירופי המילים ה"ירושלמיות" המקוריות (ש"היתה ברכה ניתנת בתורתן").
מה פשר השינוי הזה ב"אורות התורה"? נראה לי שלא בכדי עשה שם הרב קוק שימוש דווקא בצירוף המילים ה"בבליות". כפי שכתבתי, עיקר חידושו של הרב קוק שם הוא בייחוס ההבדל הזה לאוירא דארץ ישראל, לאחר שהוענקה לו משמעות מטאפיזית של ממש. בהקשר זה היה חשוב לרב קוק לעמוד דווקא על ההבדל הדיכוטומי בין "משתמרת" ל"מתברכת", שהוא מינוח המצוי רק בבבלי. השימוש החופשי שעושה הרב דווקא בניסוח הבבלי מבליט ביתר חדות את ההבחנה הנועזת שלו בין תורת חו"ל, שהיא תורה גלותית ובין תורת א"י הקשורה לחזון הגאולה הציונית שלו. "תורתן מתברכת" הולם יותר את הניגוד לתורת בבל שתורתם רק "משתמרת", מאשר המינוח הירושלמי "ברכה ניתנת בתורתן". ואילו באגרתו לרב זסלנסקי לא מתמקד הרב קוק בתורת חו"ל, ולכן יכול היה להשאיר בה את הניסוח הירושלמי במדויק.
ב.
דברים שכתבתי בסיום המאמר עוררו את תגובותיהם של שני המגיבים האחרונים. כתבתי שם, כי:
הדוגמה שלפנינו מעידה על הפוטנציאל המסוכן שיש לתובנות מטאפיזיות המסוגלות לחלחל אל הנחיות הלכתיות מבלי להחשיד את המחזיקים בהן בחריגה או בסטייה מן הנאמנות להלכה. זו סיבה נוספת להתייחס בחשדנות לכל יומרה לפרש את המציאות בכלים ובמושגים מטאפיזיים.
לא באתי בדבריי אלה לשלול על הסף תובנות מטאפיזיות שבני אדם מאמצים, מאמינים בהם ומפרשים על פיהן את המציאות שבה הם חיים, ולא להטיל דופי במי שתורת הנסתר מזינה ומפרנסת את חייו ומעניקה להם משמעות גדולה. הצבעתי רק על החובה ועל האחריות המוטלת עליו לבדוק "בעיניים פקוחות" לאן תורה זו מוליכה אותו. הסכנה איננה בחידושים ההלכתיים הנגזרים מהן כשלעצמם. אלה מצויים לרוב בספרות ההלכתית ובספרות המנהגים. הסכנה שהתרעתי עליה, על פי הדוגמה שהבאתי במאמר, היא ביכולתן של תובנות מטאפיזיות שונות לטשטש את הרגישות המוסרית ואת הביקורת כלפי כל מה שנגזר מהן. תובנות מטאפיזיות מתימרות להציג תמונת עולם ותמונת מציאות שוודאותה ואמיתותה עולה על תמונת המציאות הנראית לעיני בשר ודם וגוברת עליה. הן מציגות את "האמת הפנימית" שלא תמיד ולא בהכרח היא אמורה להיות זהה עם מה שנראה "מבחוץ". בדומה למה שהזהיר הקב"ה את שמואל הנביא מפני שיפוט מוטעה של שאול: "אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב" (שמואל א,טז,ז).
על פי דרכי אני קורא כך את אזהרתו של הרב קוק עצמו, שכתב:
אף על פי שהטעות בדברים האלהיים הוא דבר מזיק עד מאד, מכל מקום אין עיקר ההיזק הנמשך מהמושגים המשובשים יוצא אל הפועל, עד כדי להמית את בעליו מיתת נשמה, רק כשהוא מתגלם במעשים... (הרב קוק, שמונה קבצים, א, ל)
במילים אחרות, גם המאמין הנלהב מן התובנות המטאפיזיות איננו פטור מחובתו לשאת באחריות למסקנות הנובעות מהן. בעיניי המבחן האחרון לפרשנות מטאפיזית של המציאות כמו גם של כתבי הקודש שלנו היא המסקנות שניתן לגזור מהן. אם הם בלתי מוסריות בעליל - או שחייבים לחזור ולעשות מודיפיקציות בתפיסות המטאפיזיות הללו או ששוללים אותן. בזאת אני מסתייג מטענות החוסמות על הסף ביקורת מוסרית כלשהי כלפי התובנות המטאפיזיות, באומרן, למשל, כי יש להבחין בין מוסר אנושי ובין מוסר אלוהי, ושעם ישראל איננו כפוף למוסר אנושי.
ג.
אינני מציע לקבל את תורת הנסתר רק משום שהיא מסוגלת להיות כלשונו של הרב בני הולצמן, "כלי בידי העוסקים בהתפתחות ההלכה לחדש בהלכה מתוך חכמת הקבלה". תורת הנסתר אמורה לפרנס את עולמו הפנימי של המאמין, וצידוקה אמור להימצא בה בעצמה. מי שנפשו ונשמתו מתפרנסת מכך וחייו מתעשרים בזכותה – ראוי לו שיתמיד ויחזיק בה. וכמובן שאין לעשות בה שימוש מניפולטיבי. אני מאמין שגם הרב טל שהסתמך על פרשנות מטאפיזית של המציאות והוליך אותנו למקום שהוליך, לא עשה כך כמניפולציה מודעת ומכוונת.
כוחה של תורת הנסתר היא, כאמור, בעוצמת האמת הגבוהה המיוחסת לה. ולפיכך, הסתמכות עליה מקרינה מעוצמתה על מה שמשתמע ממנה. בדיעבד היא יכולה לשמש כ"תנא דמסייע" למי שמוצא בה סימוכין לתורתו ולאורח החיים שבו הוא נוהג, ופמיניסטיות דתיות בכללם. זה לגיטימי בעיניי כל עוד תורת הנסתר איננה כלי מניפולטיבי בידיהם.
אלא, דומני שהרב בני הולצמן אולי לא שם לב לכך שפמיניסטיות דתיות חשובות מציעות מודיפיקציות בתפיסות של תורת הנסתר ובתיאולוגיה הדתית יותר משהן נבנות ממנו. דהיינו, הן בונות יותר מאשר הן נבנות. ועל כך הן ראויות להערכה רבה. שהרי לא קשה למצוא דווקא בתורת הנסתר סיוע לעמדות שמפלות נשים לרעה, וכל מי שפועל להעלות גם מתורת הנסתר קולות חיוביים כלפי הנשים – יבורך.
יוסקה אחיטוב
עין צורים
|
|
