|
כל כבודה - סיכום הכנס
נעמי בשיא
כ-250 חברות השתתפו בכנס 'כל כבודה' החמישי
נעמי בשיא - על מה שהיה ועוד קצת מחשבות וסיכומים
בכנס 'כל כבודה' החמישי שנערך בשושן פורים בטירת צבי, השתתפו כ-250 חברות, מרוב קבוצותינו. אמנם לצערנו, לא הגיעו כלל נציגות מארבעה קיבוצים (מתוך 19 שבתנועה), אך לעומת זאת הגיעו למעלה מ-30 אורחות ממקומות שונים בארץ, מקהילות הדומות לנו באורח חייהן; רובן בנות הקיבוץ הדתי ומקורבות אחרות.
המשתתפות בכנס היו מכל שכבות הגיל, אף כי היו מעט מדיי צעירות, לטעמי (אמנם קצת יותר מבכנסים הקודמים) ושמנו לעצמנו למטרה להגיע בעתיד לקהל הצעיר יותר.
כבכל שנה, רובן המכריע של המרצות ומנחות הסדנאות היו חברותינו מהקיבוצים, ושוב נחשפנו לעוצמה הלמדנית, התורנית, התרבותית והרוחנית של הנשים המלמדות. מסתבר שכל כך הרבה תלמידות חכמים (חכמות!) יש בקרבנו ואנו גאות בכך מאוד.
מטרת הכנס הייתה יום של לימוד ועיון בחברותא, המעורר מחשבה בנושאים שמעסיקים נשים ועל נשים. חלק מן הנושאים חזרו מן השנים הקודמות, ואלו הם נושאים חשובים שאף פעם לא די לדבר בהם.
אולי זה המקום להדגיש כי מטרת הכנס לא הייתה לצאת בהצהרות מהפכניות, אלא להעלות תהיות, לחדד שאלות ולהגביר מודעות לנושאים הללו.
על אף שחלק מהנושאים היו קשים וטעונים שררה בכנס אווירה טובה שנוצרה הן מעצם חווית המפגש המרגש של כל כך הרבה נשים, והן בשל האכסניה והאירוח המעולה שזכינו לו מקבוצת טירת צבי. בהזדמנות זו, אני מודה לחברי טירת צבי על האירוח הנהדר ובכלל זה לצוות מטעמם שעזר בהפקת הכנס.
צאנה וראינה – על מה דברנו שם?
נושא הכנס השנה היה: "צאנה וראינה" - על פנים וחוץ בעולמן של נשים". בכנס עלו נושאים כואבים המצויים בכל חברה, גם בקהילות שלנו, כגון הטרדות ותקיפות מיניות והדרך שלנו כחברה להתמודד עמן בגלוי, באומץ וללא טיוח; דברנו על סיוע ציבורי ומשפטי למסורבות הגט, ועל תמיכה ציבורית בנשים גרושות ואלמנות בקבוצים. עסקנו בין היתר בשאלת האקטיביות הנשית בטקסי חיים, כמו מקומן של כלות בטקס החתונה, תפקיד האם בטקסי חיים ומעורבותן של נשים צעירות ומבוגרות בטקסי החג והשבת במשפחה. באחת הסדנאות עלתה השאלה האם בשלות קהילות הקיבוץ הדתי להפוך לגורם מוביל ופורץ דרך גם בתחום זה והתגובות היו מגוונות.
אחד ממאפייניו הייחודיים של הכנס הוא ריבוי השיעורים ביהדות, שניתנו על ידי נשים. השיעורים כולם עסקו בקריאת טקסטים מ"ארון הספרים היהודי" מנקודת מבט נשית, הטוענת למרכזיות מקומן של נשים בתוך המערך החברתי והאידיאי בקהילה הדתית. הלימוד עסק בשאלות של הדרה והכלה; לימוד כזה של המקורות מאפשר ללומדות כולן להבין שהדרתן, הנעשית לכאורה "כי כך נכון", אינה "מוכתבת" ואינה הכרחית. דעת היא כוח, ובנושא מעמדן של נשים, על אחת כמה וכמה נותנת הדעת כוח לשנות ולתקן.
על חלק מן הנושאים שעלו בכנס תוכלו לקרוא בהרחבה כאן, בגיליון המיוחד הזה המוקדש לנשים.
גם מי שהייתה בכנס לא הספיקה ליהנות מכל השפע שהתוכניה הציעה. מתוך מה שלא תקראו כאן, ברצוני להזכיר שתי פעילויות מיוחדות: האחת, שיחתן של נשות אמונה, שהציגו בפנינו את קבוצות התמיכה שלהן לגרושות ואלמנות מהמגזר הדתי, ובהזדמנות זו אזכיר, כי כל מי שמעוניינת להמשיך בפעילות בתחום הזה מוזמנת ליצור אתי קשר; והשנייה, שנקראה בשם: "החיים (שלנו) בסרט - דילמות של נשים דתיות בקולנוע צעיר", ובה צפינו בקטעים מסרטים שבוימו וצולמו בבית הספר 'מעלה' המביאים אל המסך את ההתמודדויות השונות של צעירים וצעירות דתיים, כגון המתח בין קריירה ואמהות, רווקות מאוחרת, גירושין, הגוף שלנו, אמהות ללא נישואין ועוד.
ומה כבודו רוצה?
שאלה שחוזרת וצצה מדי שנה היא שאלת השתתפותם של גברים בכנס, לאור העובדה כי רבים מביעים את רצונם להשתתף. כל שנה אנו מתלבטים בשאלה זו שכן מחד, חלקם הגדול של הנושאים ראוי להם להיות נידונים גם בפני הגברים, ומאידך ישנו ציבור לא קטן של נשים המבקש לשמר את האווירה המיוחדת שנוצרה בכנס עקב היותו על טהרת המין הנשי; ישנה עוצמה מיוחדת בכנס של נשים בלבד ואינטימיות שמאפשרת חשיפה שלא קיימת בציבור מעורב. הציבור מוזמן להביע את דעתו הן ישירות אלי והן על גבי עמודים.
גם הפעם נשמעו קולות של חוסר שביעות רצון מהמותג "כל כבודה", המשדר לחלק מהנשים כיוון של הסתגרות והתכנסות פנימה, ושוב אני חוזרת ומדגישה את הקריאה הנכונה של המילה" כבודה" בשורוק ולא בחולם (לפי הפסוק בתהילים מ"ה), שמשמעו רכוש, מטען, נכסים. אכן, שוב נחשפנו בכנס לכל הכבודה - המטען התורני והרוחני הרב של הנשים שהשתתפו בכנס הזה, ובכל זאת אנו מוכנות גם לשקול ברצינות הצעות נוספות.
מקום טוב באמצע
ובאשר למיקומו הגיאוגרפי של הכנס: אין ספק כי המצב האופטימאלי הוא לערוך את הכנס ב"מקום טוב באמצע", אך לא תמיד זה מתאפשר. השנה התקיים הכנס בטירת צבי, הן מתוך רצון לערוך מדי פעם גם את הכנס בצפון, והן עקב אילוצי מקום. כרגע נראה כי מי שרוצה וחשוב לה להגיע תעשה את המאמץ הכרוך בנסיעה הארוכה ומי שאינה מעוניינת – לא תגיע גם אם הכנס נערך "מתחת לאף"...
אני מבקשת לנצל במה זו ולהודות לחברותי בצוות ההיגוי של הכנס: גילי זיוון, רחל קרן וחגית ברטוב, וכמו כן לכל המרצות והמנחות שהסכימו בשמחה ליטול חלק פעיל בהפקת הכנס, ועשו זאת, לטעמי, מתוך תחושה של שליחות אמיתית. לכולן, ולכל באות הכנס – תודה רבה.
|
|
