|
לקחת חלק
נאווה סטולר
על שילוב נשים בטקסים יהודיים
ואיך למרות השמרנות הקיבוצית מודל הרב בקיבוץ יכול לסייע
עיתון "הצופה" מדווח על כנס כל כבודה
"לא מזמן פנתה אלי בחורה צעירה שעמדה להינשא", מספרת עו"ד שלומית רביצקי טור-פז, ממייסדי מכון 'עיתים', חברת הוועד המנהל של "קולך" המתגוררת בקיבוץ טירת צבי. "היא ביקשה לתת מקום בטקס הנישואין למורה שלה, שלוותה אותה עוד מבית המדרש בו למדה. הבקשה הזו אינה יוצאת דופן. בשנים האחרונות, במסגרת עבודתי במכון 'עיתים' וב'קולך', אני פוגשת מדי יום נשים המבקשות לקחת חלק משמעותי ואקטיבי בעולם הטקסים היהודי". תהליכי השוויון בין גברים ונשים, אשר מתרחשים בעשורים האחרונים בעולם כולו, השפיעו ומשפיעים ללא היכר גם על תפיסת מקומה ותפקידה של האישה בעולם ההלכה היהודי. כיום, לא מעט נשים נמצאות בגופן ובנפשן בעולם התורני, מקפידות על קלה כבחמורה, לומדות שיעורי תורה במסגרות שונות, קמות מוקדם בבוקר כדי להתפלל, ובשבתות מקפידות להגיע לתפילה בבית הכנסת. הנשים הללו רוצות לבוא לידי ביטוי במקומות אשר היו שמורים לגברים ולשם כך הן מוכנות לספוג לא מעט הצקות, הערות ודיונים ציבוריים בדבר "חוצפתן" ו"העזתן".
ימים אלו, שבוע אחרי פורים, נותנים דוגמה טובה לסוגיה הזו. לפני כעשור החלו להתקיים בארץ מנייני נשים בהן ביקשו נשים לקרוא לעצמן במגילת אסתר. בשנים הראשונות זכו המארגנות לאיומים, הערות ודיונים בנוסח: "קודם תבואו לבית הכנסת בשבתות ואחר כך תדרשו לקרוא לעצמכן במגילת אסתר". בשנים האחרונות, לעיתים על אפם וחמתם של אנשים רבים שלא מסוגלים לעמוד מול פרץ הדרישות של הנשים לקחת חלק אקטיבי בפעילות הדתית, מתקיימים המניינים האלו בהמוניהם, חלקם אפילו בתוך בתי הכנסת. ציבור המתנגדים הולך וקטן.
יחד עם קריאת המגילה בפורים ומנייני שבת לנשים המתקיימים בעיקר בירושלים וברעננה, ניתן למצוא באתר האינטרנט של ארגון 'קולך' סדרת מאמרים המציעים לנשים אלטרנטיבות מכובדות לאירועים חשובים בחייהן, מטקס חגיגת בת המצווה, דרך יום הנישואין וברית המילה ועד תהליך האבלות, תוך שמירה ברורה על מסגרות ההלכה.
"שאלות הלכתיות הן רק חלק מהסיפור", אומרת רביצקי טור-פז. הנשים מתמודדות גם מול עניין של שמרנות, סוגיות כמו מי עומד בפני הקהל או מי מקבל את ההחלטות. הדברים האלה באים לידי ביטוי בצורה חזקה דווקא בטקס כמו נישואין, שבו רוצים בני הזוג להביא את השותפות ביניהם לידי ביטוי. דווקא פה המקום להעביר מסר שהנשים הן חלק מהטקס. ברמה הכללית יותר, יש לא מעט נשים שחשוב להן להרגיש שהן פועלות גם בספירה הציבורית. אנחנו חיים היום בעולם שונה מאוד מעולמן של נשים לפני כמאה שנה. לא ניתן להשאיר אותנו מאחורי המחיצה. זה לא מתאים לנו יותר. אנשי החינוך והרבנים צריכים להיות מודעים לעובדות אלו ולאפשר לנשים למצוא את מקומן בעולם. חלה עליהם האחריות".
סבתא סנדקית
עו"ד רביצקי טור-פז, בתו של פרופסור אבי רביצקי, אינה היחידה שמרגישה כי על נשים לקחת חלק בעולם העשייה הדתי, על אף המגבלות והקשיים. שאלות כמו האקטיביות הנשית בטקסי חיים, כמו גם מקומן של כלות בטקס החתונה, תפקיד האם בטקסי חיים ומעורבותן של נשים צעירות ומבוגרות בטקסי החג והשבת במשפחה, הועלו בכינוס השנתי של נשות הקיבוץ הדתי שהתקיים ביום ראשון האחרון בקיבוץ טירת צבי. זו השנה החמישית ברציפות בה מתקיים הכנס, העוסק במעמדן של הנשים בציונות הדתית, ובעיקר בקהילות הקיבוץ הדתי. תחת הכותרת "צאנה וראינה" - על פנים וחוץ בעולמן של נשים", בחרו לעסוק השנה בשאלת ספירת הפעילות הנשית: האם עיקרה ב"פנימה" – בבית, בספירה המשפחתית, הפרטית, או ב"חוץ" – בשוק עבודה, בספירה הציבורית, הכללית. ואם שני המישורים חשובים, כיצד ניתן לאזן ביניהם.
בכנס, בו נטלו חלק למעלה מ-250 נשים מקהילות הקיבוץ הדתי והועבר רובו ככולו על ידי נשים, עסקו בקריאת טקסטים מ"ארון הספרים היהודי" מנקודת מבט נשית, הטוענת למרכזיות מקומן של נשים בתוך המערך החברתי והאידיאי בקהילה הדתית. "כל הלימוד עסק בשאלות של הדרה והכלה", מסבירה נעמי בשיא, ממארגנות הכנס. "לימוד כזה של המקורות, המאפשר ללומדות להבין שהדרתן, הנעשית לכאורה 'כי כך נכון', אינו מוכתב ואינו הכרחי. דעת היא כוח, ובנושא מעמדן של נשים, על אחת כמה וכמה נותנת הדעת כוח לשנות ולתקן. כמובן שכל הנושאים נדונו מתוך המחויבות הברורה שלנו להלכה, תוך כדי בדיקה מה מאפשרת ההלכה".
רביצקי טור-פז מסכימה. גם היא, כמו נשים דתיות רבות אחרות, מדברת על הצורך האישי שלה בלקיחת חלק בטקסים הדתיים. במאמר שכתבה על נושא ברית המילה באתר האינטרנט 'קולך', התייחסה מזווית אישית לטקס ברית המילה של בנה השלישי, בו החליטה לערוך מעט שינויים. היא תיארה במאמרה את התהליך המסורתי במהלכו האב לוקח חלק מרכזי בטקס ואילו האם הטריה, אמו של הילוד, נשארת בצד, חבוקה בידי בני משפחתה, חרדה לגורל ילדה וכואבת את העובדה שאינה יכולה לעמוד לצידו בשעה כה קשה. "האם מוסרת את תינוקה מרחוק, מקצה בית הכנסת, ושם היא נותרת חבוקה בזרועות אמה, אחיותיה וחברותיה", כתבה רביצקי טור-פז. "היא עוצמת את עיניה הדומעות, נושכת את שפתיה ונותנת ביטוי פומבי לחרדתה, לקושי שלה בהבאת קורבן המילה ולתפילתה שהכל יעבור בשלום. היא אינה רואה מה נעשה ולכן אף אינה יודעת במדויק מתי הבכי הוא בכי סתמי של אי נוחות ומתי זה בכי של כאב. לבה מכווץ כל הזמן והיא ממתינה לרגע בו תוכל לחטוף את התינוק ולברוח עמו אל חדר ההנקה הצדדי, שם תבלה את מרבית קבלת הפנים וסעודת המצווה, מטפלת בתינוקה, חבויה מעין כל. רק בסוף הטקס מגיחה לרגע האם ממקומה בסוף האולם, כדי להגיד בשקט ובצניעות את ברכת הגומל".
כדי ליצור טקס בו תוכל לתת ביטוי לרגשותיה, ערכה רביצקי טור-פז מספר שינויים. בתחילת הטקס נשאה דרשה בה התייחסה לטקס 'תיקון אליהו' שנערך לפני הברית. את פסוקי הפתיחה של הברית, לאחר שבדקה כי אין בכך משום בעיה הלכתית, אמרה היא עצמה ואילו קריאת שמו של היילוד הייתה בהתייחסות ישירה אליה, ותוך כדי מתן הסבר מצידה על שמו של הילוד. אם כל זה נשמע תמוה, הרי שבתפקיד הסנדק שימשה סבתה. "זאת חוויה שאמורה להיות משותפת לי ולבעלי", מסבירה רביצקי טור-פז. "היה לי מאוד קשה עם הטקס בצורתו הנוכחית. רציתי שהוא יהיה משמעותי עבורי, גם כמשפחה שמעצבת את טקס הברית של בננו וגם כאישה".
הרצון שלך לקחת חלק אקטיבי בעולם הדתי בוודאי גובה מחיר. הרי בציבוריות הדתית-לאומית קשה לקבל את השינוי שחל במעמד האישה ואת רצון הנשים לקחת חלק פעיל בהוויה הדתית. על נשות "קולך", למשל, אומרים שהן קיצוניות. איך מתמודדים עם האנטי הציבורי הקשה הזה?
"קשה לנשים להכריז על עצמן שהן פמיניסטיות כי יש מחיר חברתי בלהיות פורצי דרך. ודאי כך הדבר בחברה הדתית וודאי שהעניין קשה יותר לנשים. החברה הקיבוצית הייתה פורצת דרך בנושא לימודי קודש לנשים, ובפרט לימודי הגמרא, אך כיום נראה שהקיבוץ נמצא באיזושהי עמדה שמרנית ומקבל את החלטותיו בעיקר על פי פסיקות הרבנים. העובדה כי מדובר בקהילה אחת, שמנסה לרצות את כולם, מובילה בסופו של דבר לשימור העמדות הקיימות. דווקא בקיבוץ קל יותר לבוא ולסייע לנשים שרוצות לקחת חלק בטקסים הדתיים. מודל הרב הקיים בקיבוץ, מתאים יותר למה שהיה בעבר בקהילות בגולה, בהן הכיר הרב את אנשי העיירה היכרות מעמיקה ולכן יכול היה לפסוק על פי ההיכרות האישית עם האדם ולתת את ההיתר הפרטי".
כשאת ביקשת לקחת חלק פעיל בברית המילה שלך בנך, איך קיבלו זאת חברותייך בקיבוץ?
"לצד נשים שראיתי את הקושי שלהן לקבל את דבריי, אחרות דווקא נפתחו וסיפרו על החוויות האישיות שלהן ועל הצורך שלהן לקחת חלק משמעותי יותר בטקסים הדתיים".
הקשיים רבים
ייתכן ומדובר במלחמה אבודה? בקומץ נשים שרוצה לשנות אבל לא יצליח לעשות זאת, מלבד כמה הישגים מקומיים?
"יש נשים שלא לוקחות חלק בדיון הציבורי הזה כי הסוגיות הללו לא מפריעות להן או שהן מקובעות ומעדיפות לשמר את הקיים. הרי לא מעט נשים מתעסקות ביום החתונה באופן בו תיראה השמלה שלהן ולא במהות הטקס. גם הרבה יותר קל לא לקום בבוקר לתפילה. אבל יש לא מעט נשים שעולם התכנים מעניין אותן והן רוצות לעסוק בכך. להן צריכה להינתן האפשרות".
החשש הגדול של גברים רבים הוא שמדובר במדרון חלקלק. היום נשים רוצות לקרוא מגילה ומחר הן יבקשו לקרוא בשבת בספר התורה. האם יש בכך אמת? האם יש סיכוי בפתיחת הגדרות שתיקנו חכמים?
"תמיד קיים סיכון של מדרון חלקלק. אז מה, בשל כך לא נתנסה?"
___________________________________
הכתבה פורסמה בעיתון הצופה לראשונה
|
|
