|
פמיניסטיות בעזרת השם
ארנון לפיד*
עיתון 'הקיבוץ' מדווח על כנס 'כל כבודה'
ומביט בהשתאות על הצירוף פמיניזים - דתי
רשימת הנושאים שהועלו לדיון בכנס "כל כבודה" (על מעמדן של הנשים בהלכה ובחברה, תנועת "הקיבוץ הדתי", שושן פורים, טירת צבי), מעוררת השתאות. היו שם מכל טוב הסל הפמיניסטי המוכר היטב: המתח שבין קריירה ומשפחה; היחס למסורבות גט; תקיפה מינית במגזר הדתי; צניעות, חירות ומיניות; דעתנות נשית ומחירה; אינטימיות ומפגש; היחס לגוף הנשי. האם ניתן להבין מהרשימה, שהמאבק לשחרור האישה מתדפק על שערי הקיבוץ הדתי?
חגית ברטוב, רכזת פרויקטים בתחום העצמת נשים במכון יעקב הרצוג, שהייתה ממארגנות הכנס, מבטלת את אלמנט הסנסציה: העיסוק במעמד האישה, היא אומרת, אינו חדש בקיבוץ הדתי, וזהו הכנס החמישי המוקדש לנושא. לברטוב יש פרספקטיבה: עבודת התזה שכתבה לפני שנים מספר, לתואר שני ביהדות בת זמננו, עסקה בנושא "מעמד הנשים בראשיתו של הקיבוץ הדתי".
בראשיתו, התברר לה, אכן היה הקיבוץ הדתי מהפכני בסוגיית מעמדן של הנשים בחברה ובהלכה. כבת קבוצת יבנה היא זוכרת, למשל, שגם הבנות, ולא רק הבנים, למדו תלמוד בבית הספר, ושלא הייתה בכיתה הפרדה בין בנים לבנות. "הרושם הראשון שליווה אותי בילדותי היה שהייתה מהפכנות, שפעם היה בתנועה יותר שוויון לנשים מכפי שיש היום. רציתי לברר מה קרה ברבות השנים: מדוע היום אין שוויון. מדוע קבוצת תפילה של נשים, ועצמאות רוחנית של נשים, נחשבות בקיבוץ הדתי אוונגרד, ולא נורמה".
כשהתחילה לבדוק את המקורות מתקופת הבראשית, גילתה ברטוב הרבה אמביוולנטיות לגבי הנושא. "הייתה מין אשליה שהקיבוץ הוא מרחב שוויוני בכל מקום - בשדה, בחדר האוכל, בבית הכנסת - וכולו מתלכד סביב האידיאולוגיה של ציונות, סוציאליזם ויהדות. אלא שבאופן סמוי, התקיימו במרחב האשלייתי הזה שלושה מרכזים: הבית, המשק ובית-הכנסת, כשבכל אחד מהם ציפו מהנשים למלא תפקיד שונה. בבית ציפו שתהיינה אמהות לילדים ומטפלות; במשק - שתהיינה פעילות ואסרטיביות, בדומה לגברים; ובבית הכנסת הן שולחו לעזרת הנשים. שלא במודע, ציפו מהן לחיות ולהתמודד עם הסתירה הזאת, עם טשטוש הגבולות ובלבול המסרים האלה, מה שהחליש ודחק אותן לפסיביות. נראה לי - ואיני אומרת זאת כביקורת - שבגלל מורכבות האידיאולוגיה שלו, הקיבוץ הדתי לא הצליח להתגבר על השאלות ההלכתיות בנושא מעמד האישה, ולמרות יומרותיו, המסר המשולש עומד בעינו גם היום".
אבל בשנים האחרונות, היא אומרת, אכן מתחולל שינוי בקיבוץ הדתי, אם בהשפעת המסורת שלו, המעודדת לכאורה אקטיביות של נשים בעולם היהודי, ואם בהשפעת הפמיניזם מבחוץ. "מה שהופך את הסיפור למורכב ומעניין", היא מוסיפה, "הוא השאיפה המתמדת מצד הנשים למעורבות ולאקטיביות בחיי הציבור מזה, והמחויבות ההלכתית מזה, והניסיונות לשלב ביניהן, בדרכים שונות. נשים חילוניות יכולות להביט אחורה בזעם, להתנער ולבעוט בעבר המקפח והמפלה, אבל הדתיות אינן יכולות להתעלם מהעבר, והוא ממשיך להיות חלק פעיל בחייהן".
ש: יש בקיבוץ הדתי "פמיניסטיות"?
חגית ברטוב: "ודאי, איזו שאלה. ישנן שמגדירות עצמן כך במפורש, כמוני, וישנן שלא, אך גם הן חוות תסכול וחוסר נחת בתחומי העבודה, הקידום המקצועי, ועוד, ומייחלות ופועלות לשינוי, כל אחת בקהילתה ובדרכה. וכמו בחברה כולה, גם בקיבוץ הדתי רבות הנשים שהנושא לא מעסיק אותן כלל".
ש: קיים מתח בין הפמיניסטיות לבין השמרניות?
"אני חושבת שכן. יש קבוצה קטנה שחותרת לשינוי בחינוך, באורחות בית הכנסת, וישנן שמושכות לכיוון שמרני יותר. בעיניי המתח הזה מאוד מפרה, ואישית, גם מעניין אותי".
ש: כפמיניסטית, איך את חיה עם האמירות והמגבלות שמטילה ההלכה על נשים?
"יש דברים במסורת היהודית שהם קשים לי, מקוממים ומעליבים אותי. ארון הספרים היהודי הוא בעל משמעות רבה בחיי, ולא נעים למצוא בו דברים המכוונים נגדי, כאישה. אומרים לי: 'עזבי, אלה דברים שנכתבו מזמן', אבל אי אפשר להתעלם ממה שהוא חלק מהזהות שלי".
ש: ואיך מתמודדים עם העלבון?
"הדרך שלנו היא לחפש ולמצוא קולות אחרים במסורת, כאלה היונקים מהמקורות, אבל תואמים לידע ולהבנות על נשים וגברים, כפי שהם כיום. מול הפמיניזם הקורבני, שאומר: 'תראו מה עשו לי, איך התייחסו אליי', אנחנו אומרות: די להיעלב. בואו נחפש בהיסטוריה ובמסורת את הקול הנשי, את המודל הנשי הפעיל, החזק - ויש כאלה בתנ"ך ובתלמוד - וננסה להעצים אותו. וכשהקולות הללו יתחזקו, הכוחות המגבילים ייחלשו".
על השאלה, אם לא מסתמנת באופק מלחמה בין פמיניסטיות לשמרניות בקיבוץ הדתי, עונה חגית בטון שאפשר לשמוע בו חיוך ואירוניה עצמית: "חס וחלילה. נשים לא נלחמות".
___________________________
*הכתבה מתוך עיתון 'הקיבוץ'
|
|
