|
ועושין לו מסך???
מתוך 'שיבולת' עלון שדה-אליהו
מה עם וילונות?? שואל עופר מירום
והוא מתכוון למחיצה בבית הכנסת
שהרי בשדה אליהו, כידוע, המחיצה היא רק למחצה
ועונה לו יואנה גרנר, חברה ותיקה
"מאז שמדברים על וילון, אני כמעט בדיכאון"
דיון תרבותי בעניין עקרוני ב'שיבולת' – עלון שדה אליהו
"יש לי משהו 'רציני' על הלב, שהייתי רוצה לכתוב", פונה עופר מירום לחברי קיבוצו בטור הקבוע שלו ב'שיבולת' המאכלס לרוב חרוזים קלילים:
"השבוע התחילו השיפוצים בעזרת הנשים בבית הכנסת.
יעשו שם ריצוף חדש, יצבעו קירות,
אולי יחליפו מנורות וירפדו כסאות (ולֶקח מריפוד הכסאות בעזרת גברים – כדאי לרפד גם את הסטנדים, כי לא נוח להרדם על סטנדר מעץ...),
ואם להמשיך בחרוזים, אז אני שואל: ומה עם וילונות?? (רחמנא ליצלן).
כן, כן! מה עם וילונות בין הגברים לגברות?
אני יודע שהרבה רוצים והרבה רוצות, אבל נראה לי שמפחדים לומר זאת בקול רם, שלא יחשדו בכפייה דתית.
אין לי שום בעיה לשבת עם נשים ולדבר איתן, ואפילו להציג אתן על אותה הבמה,
אבל יש לי בעיה – לא נוח לי להתפלל בצורה כזו, שלאן שלא אסתובב אראה נשים.
אני יודע שיש עוד הרבה אנשים ונשים שלא נוח להם להתפלל, ולבוא לבית הכנסת כשאין מחיצה סבירה.
ואני שואל – האם המצב הזה סביר?
אולי במסגרת השיפוצים, צריך וזה הזמן לעשות בירור מעמיק ואמיתי בעניין.
עופר הזמין לבירור ובגיליון הבא נענו מספר חברים וכך כותב יוחנן דה קסטרו:
"תפקיד המחיצה לסמל ולסמן את הגבולות בין עזרת הגברים לזו של הנשים, בלא
לאטום את ראיית בית כנסת כולו וציבור המתפללים, החזנים וכו', בפני אלו
היושבות מעבר למחיצה. אנו סועדים יחד – גברים ונשים כאחד, אנו יושבים בכנסים, באספות, במסיבות, בצוותא – גברים ונשים כאחד. אנו משתתפים בארועי שמחה, ולהבדיל בארועי אבל ביחד ועוד. אינני רואה סיבה סבירה מדוע דווקא בבית הכנסת עלינו לעבות עוד יותר אותה מחיצה הקיימת זה עשרות שנים.
אגב, גם בבית המדרש אנו יושבים ביחד, ואולי גם זה לא מספיק דתי?
איני חושב כי כיסוי המחיצה הקיימת בווילון יגביר עוד יותר את הכוונה בתפילה. אני חושש מאובדן כל קנה מידה בשעה שרוצים, מתוך כוונה טובה, לתקן פגמים, כביכול, בחיינו הדתיים".
ויואנה גרנר עונה בחרוזים:
"מה לעשות, מאז שמדברים על הוילון
אני כמעט כמעט ממש בדיכאון,
כי אם אני הולכת לבית הכנסת
אני רוצה להרגיש שייכת
...
אם יהיה ווילון פחות או יותר אטום
אני ארגיש מחוץ לתחום,
אני אוהבת לראות את הוצאת ספר התורה
הקריאה, הקרואים, ואם יש בר-מצווה
לבי דופק אִתו כשהוא עולה לדוכן
ונושמת אִתו לרווחה כשעובר את המבחן
...
ואתם, חברים, בטוחה אני
שמנוכחותי אף אחד לא יתבלבל
וימשיך בכוונה להתפלל,
ואם החשש מצעירות ויפות –
אני מאמינה
שאם תתפללו בכוונה
לא תהיה לכם שום בעיה.
...
ומרים לנג מוסיפה דברים שעל לבה:
מאחר שאיכפת לי אני עונה מיד...
באתי לשדה אליהו ומצאתי כאן את מה שחיפשתי - את שביל הביניים, שביל הזהב, לכל אורך הדרך: לבוש, אוכל , עבודה, תרבות וכו' ...
כאשר בנו את בית הכנסת היו כמובן דיונים גם בקשר לווילון. מאוד שמחתי על ההחלטה שאין צורך בווילון ובעיקר על כך שלא ייקחו מהחברים והחברות את השיתוף בתפילה.
ביקרתי בירושלים ובמקומות אחרים, בהם היה וילון בבתי הכנסת, וכמובן שבכל שמחה הסיטו את הווילון. פעמים מעט ופעמים הרבה, על פי רצונן של הנשים שישבו בשורה הראשונה. כמו כן, בכל בתי הכנסת בהם התפללתי רבו הפטפוטים והקשקושים בזמן התפילה מה שבהחלט לא קיים אצלנו וזאת הודות לשיתוף הקיים כאן, גם אם הוא פסיבי.
|
|
