|
תפילת הנשים שלי
שושנה קאסוטו-עברון
קריאת התורה של נשים והפעילות שסביבה, מחזירה את שושנה קאסוטו עברון לשורשים
לפני כעשר שנים, בפעם הראשונה בתולדות סעד, התקיימה תפילת נשים במנחה של שבת, ונערה בת מצווה קראה בתורה מתוך ספר כשר וכל זאת בהנחייתו המדוקדקת של הרב המקומי, הרב דוד אסולין. זאת הייתה פתיחה של תופעה שהתפתחה לאט ובזהירות, עם עליות ומורדות בדרך.
שנתיים-שלש שנים לפני כן, כלומר בשמחת תורה תשנ"ה, התקיימו במועדון לחבר הרצאות למען אלה שלא השתתפו באופן פעיל בהקפות. כמובן, הרוב הגדול של השומעות היו נשים מכל הגילאים ומכל ההשקפות, אבל היו גם גברים בודדים. ההרצאות באו לתת תשובה ותוכן לאותן שעות בהן הנשים היו חסרות פעילות, וכל הנעשה בבית הכנסת היה שייך לגברים (גם אם לא לכולם). הקושי של העברת הזמן בסביבת בית הכנסת ביום שמחת תורה, אף כי הוזכר, לא טופל עד אז.
החיבור בין שתי הפעילויות שהזכרתי לעיל קרה באופן טבעי, והחל משמחת תורה תשנ"ט התחילה תוכנית שמתקיימת עד היום, שתי הרצאות על ידי נשים בנושאים הקשורים בדרך כלל לנשים, ואחריהן קריאה בספר כשר על ידי נשים בפרשת 'וזאת הברכה'. קריאת הפרשה חולקה בין חברות שונות ששמחו לקחת את התפקיד על עצמן, וכל אחת קראה פסקה אחת או שתיים, כאשר הקוראות מביאות אתן את נוסח בית אבא. זה היה מרגש! כל מי שרצתה עלתה לתורה וברכה כפי שהדריך אותנו הרב, וזכתה ל"מי שברך" כדת וכדין על ידי הגבאית. בהזדמנות זו עלו לתורה כל החברות שרצו בכך וכן כלות לפני חתונתן, בנות מצווה ויולדות שבאותה הזדמנות ברכו "ברכת הגומל", וגם סוכריות נזרקו על בעלות השמחה, הכל לפי מיטב המסורת.
ההצלחה דרבנה את האוחזות במושכות, להוסיף קריאה בתורה של נשים גם במשך השנה. בחוה"מ פסח תשס"א, שוב חגגנו בת מצווה, ובחודש אלול אותה השנה קראנו את פרשת האזינו. היום הגענו לכך שאנו מתכנסות שמונה פעמים בשנה לקריאה בתורה, כאשר באחת הפעמים, בחוה"מ פסח, אנו קוראות גם את מגילת שיר השירים. אחרי הקריאה אנו מתפללות תמיד מוסף ביחידות. בבוקרו של חג הפורים אנו מתכנסות השנה בפעם השמינית, לקריאת מגילת אסתר, ובשבת זכור אנו קוראות במנחה את "זכור את אשר עשה לך עמלק". בסוף כל התכנסות כזאת אנו גם שומעות שיעור קצר על פרשת השבוע או בענייני דיומא מפי אחת המתפללות. לא הזכרתי תפילת נשים בליל שבת, שהתקיימה כשנתיים וחצי ואחר כך דעכה, וגם לא את המניין השוויוני, שבעקרון הייתי מתחברת אליו, אבל כל השירה המרובה אינה מתאימה לתפיסת התפילה שלי.
האשראי לכל הפעילות הזאת נתון למספר נשים בקיבוץ סעד.
אני שואלת את עצמי, האם זאת פעילות פמיניסטית במובהק, או פעילות הבאה לענות על צורך אימננטי של נשים שומרות מצוות הרוצות לקחת חלק פעיל לא רק בחיי היום יום אלא גם בנעשה בבית הכנסת, בלי לערב בכך שאלות של מגדר וזהות וכו' - כל המילים הנשמעות היום בהקשר הנידון.
חיבור לשורשים
קריאת התורה של נשים וכל הפעילות שסביבה, מחזירה אותי לשורשים שלי, ליהדות איטליה, בה הנשים היו חלק פעיל בקהילה, הן ידעו להתפלל ואף חיברו תפילות משל עצמן (ראה הספר "תפילת נשים" של ד"ר עליזה לביא, בו כמות תפילות הנשים מאיטליה הוא גדול מאוד ביחס למספרן הקטן מול גלויות אחרות, אבל גם באופן מוחלט). אוסיף עוד תופעה מיוחדת, שלא מצאתי כמותה במקומות אחרים. בבית מדרש לרבנים, שהוקם על ידי שד"ל בפאדובה בשנת 1829 ואחר כך נקרא על שם מייסדו ועבר לפירנצה ולרומא, השתתפו נשים צעירות בלימודים יחד עם הבחורים הצעירים שלמדו לתוארי "משכיל" ואחר כך "חכם" ולבסוף "מעלת החכם השלם". הנשים נעצרו בדרך כלל בתואר "משכיל", אבל תראו לי היום בית מדרש לרבנים המכניס בין כתליו נשים לומדות עם גברים לשם קבלת תואר תורני כלשהו. זכור לי גם סידור מהבית שבברכות השחר מצאתי "שעשני גבר"/"שעשני אישה" ולא כמקובל "שלא עשני אישה"/"שעשני כרצונו" (לא מצאתי את הסידור ולכן יכול להיות שאני טועה, אבל...)
הנשים היהודיות באיטליה היו מעורבות לא רק בענייני בית הכנסת והלימוד, הן היו כבר לפני שנים רבות נשים עצמאיות. די אם אזכיר את סבתא רבא שלי, מרים קורקוס, שהייתה מורה ומנהלת בית הספר היהודי בפירנצה שנים רבות מסוף המאה התשע עשרה והלאה. ייתכן שגם אצלן השילוב בחיי היום יום יצר רצון להשתלב בכל התחומים, גם בלימוד ובתפילה.
על הרקע הבסיסי הזה, שלא "עשה עניין" מהמגדר גם בבית וגם בקהילה, מצאתי בבית הספר התיכון בו למדתי בירושלים, בית ספר "מעלה", פתיחות רבה, עד כדי כך שאפשרו לבנות הרוצות בכך ללמוד גמרא עם הבנים, להבחן בבחינת בגרות על חמישים דפי גמרא ועל קטע שלא ראו קודם (אַנְסִין בלע"ז). היום בבתי הספר שלנו זה דבר המובן מאליו, אבל אז, לפני מעל חמישים שנה זאת הייתה לא רק פריצת דרך, זאת הייתה ממש העזה.
מכל מה שאמרתי לעיל, ברור לי, שהעובדה שאני מתפללת בהתרגשות רבה בהתכנסות המיוחדת הזאת של נשים ומרגישה שם מאד שייכת, קשורה לשורשים שלי ואולי גם מעט מזעיר לרוחות הנושבות היום ברחובותינו.
סעד
|
|
