|
עמודים ניסן תשס"ח 722 (6)
|
|
|
|
שולמית מאיר ז"ל
נולדה: כ"ב באייר תרע"ח (4.5.1918)
נפטרה: ז' באדר א' תשס"ח (13.2.2008)
טירת צבי
שולמית, אישה יחידה ומיוחדת, חברה טובת לב וצנועה. שולמית הלכה לעולמה כשהיא שקטה, סמוכה ובטוחה שדרור בנה היחיד, מטופל בטיפול טוב, שהוא לא לבד.
שולמית נולדה בברלין כבתו הצעירה של פרופ' יחזקאל בנעט, מראשי "המזרחי" בגרמניה, מרצה ליהדות, בקי גדול ברמב"ם ובחישובי הלוח העברי.
לארץ ישראל הגיעה שולמית בשנת 1935 תרצ"ה במסגרת הבח"ד, ולמדה בבית צעירות מזרחי בירושלים. משם עברה להכשרה בשדה יעקב, הייתה גם בטירת צבי זמן מה, ועברה לכפר הנוער הדתי בכפר חסידים בתפקיד אם בית הדואגת לילדי הכפר.
היא הכירה את משה מאיר, שעסק בקניית בשר עבור טיב; הם נישאו בגיל מבוגר, ונולד בנם דרור שיחי'. שולמית עבדה שנים רבות במטבח ובחדר האוכל. בדבקות ובעקביות התייצבה בוקר בוקר לעבודה, ידעה בדיוק מה עליה להספיק ושמרה על גבולות של מקום וזמן, עד אשר בגיל מבוגר פרשה מהעבודה והייתה יותר זמן בביתה כשהיא דואגת לבית מסודר ומאורגן לה ולדרור, אחרי שמשה נפטר ממחלת לב.
כשהגיעה לגיל 80 ביקשה שולמית לעבור לבית הסיעודי ונקלטה היטב ב"עטרת צבי".
יותר מכל, אהבה שולמית לספר זיכרונות מילדותה בברלין ומתקופת כפר הנוער, והיו מספר חברות שהתמידו לבוא לבקרה ולהקשיב לה. התפעלנו מהיכולת שלה לספר ולהסביר את עצמה, ומכוחותיה לנהל את אורח חייה הקבוע.
שולמית אהבה לתת מתנה לכל זוג שהתחתן (אפילו כשלא הוזמנה לחתונה), ולכל תינוק שנולד. היה לה מצבור של מתנות. נתנה גם למשפחות שאירחו אותה ואת דרור בליל הסדר, בחג ובשבת. גם מצוות צדקה הייתה מקיימת, ושלחה סכומי כסף קבועים ל"יד-שרה, לאיל"ן, לאלי"ן, לאקי"ם ולעוד מקומות.
יהי זכרה ברוך
ת.נ.צ.ב.ה.
 |
|
|
|
שרה מרום ז"ל
נולדה: י"ז חשון תר"צ (20.11.1929)
נפטרה: כ' אדר א' תשס"ח (26.2.2008)
שדה אליהו
כשרה אמנו הייתה שרה: אישה באוהל, אשת משפחה, רעיה מסורה, אם דאגנית וסבתא אהובה. עם זאת לא הייתה שרה רק יושבת אוהלים. היא יצאה מהאוהל הפרטי אל הכללי.
קודם כל – לבית הכנסת; פותחת את עזרת הנשים בשבת בבוקר, מקדימה את כולן. בשאיפתה הבלתי פוסקת ללמוד, להשכיל ולהתקדם הגיעה שרה, לרוב עם יעקב בעלה, לכל שיעור, לכל הרצאה, לכל אירוע, ואף הרחיקה ללמוד ב"יד בן צבי" בירושלים.
שרה מרום לבית אילוז נולדה וגדלה ברבאט בירת מרוקו, במשפחה מבוססת, בבית מלא ילדים ואווירה יהודית וציונית חמה. כבר מנעוריה הייתה פעילה בתנועת הצופים היהודיים ובמקביל למדה תפירה עילית.
לאחר תקופת הדרכה ארוכה בתנועה החליטה לעלות ארצה. יחד עם קבוצת צעירים עלתה לארץ בשנת 1956 והגיעה לשדה אליהו. המעבר מהבית המפנק לתנאים של אז לא היה קל, ושרה עשתה הכל על מנת להקלט בחברה החדשה ובחיים הקשים. היא רצתה להיות חלוצה, אך כאשר גילו בקיבוץ את כשרונה המובהק לתפירה, לא הניחו לה והיא גויסה למתפרה. את עבודתה ביצעה בכישרון, בדייקנות ובהתמדה כמעט עד לסוף ימיה.
העולות מצרפת קבלו מורה לעברית – יעקב; שם הכירו ונישאו וחיו בזוגיות שהייתה לשם דבר בשדה אליהו.
בפרשת ויקהל כתוב: "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" וכן: "וכל הנשים אשר נשא לבן אֹתנה בחכמה טוו את העזים".
שרה הייתה אישה חכמת לב, ידיה תפרו, קשטו וטיפחו את הנשים שפנו אליה בבגד חדש, בעוגה, עוגיות או בפרחים מגינתה. יחד עם יעקב התמידה לבקר אצל מירל כמעט מדי יום.
אין לנו מילים לנחמכם, יעקב והבנים. נוחי בשלום על משכבך, ויהי זכרך ברוך.
הניה קובלינר (מתוך ההספד)
|
|
|
|
יותם יחזקאל אלכסנדר - פלק ז"ל
נולד: כ"ט אלול תשמ"ה (15.9.1985)
נפטר: כ"ו אדר א' תשס"ח (3.3.2008)
שדה אליהו
יותם, הכול מתערבב אצלי, כמו שהכל היה בערבוביה אחת בך: היית ילד ונער שמח, שוקק חיים, אוהב את החיים, אוהב ליהנות, לשמוח ולשמח.
וגם היית כל כך רציני, כבד, מתעמק בכל דבר, לא מוותר.
כמה פעמים אמרתי, ביקשתי: תהיה קל יותר, תשחרר - אתה בסך הכל ילד.
ילד בן עשר שחווה פרידה מכאיבה מאח בכור ונערץ, הוא כנראה ילד שונה;
ילד שמחליט לתפוס את מקומו של מי שאיננו, לנסות להחזיר לאבא ואמא את שמחת החיים, את המוסיקה שהייתה בבית, את צלילי הפסנתר שהחליפו את החליל והקלרינט.
לאט לאט, גיבשת זהות משלך, יופי וכישרונות מבורכים, לצד מסירות אין קץ לאבא לאמא.
עוד לא שנה עברה מאז שאתה ואילה עמדתם מתחת לחופה, אוהבים, נרגשים ומאושרים. במשך השנה ראיתי כמה אתם מחוברים, כמה הבנה יש ביניכם.
לא מזמן התווכחתי עם שניכם על מהות השכרות בפורים. אמרתי לך שלא מקובל עליי הנוהג הזה. ואתה בקו אחד עם אילה טענתם שזו דרך מיוחדת ועמוקה להתחברות עם בורא עולם.
אז לא הבנתי ולא קיבלתי, למרות שכיבדתי את עמדתך הכנה, שבאה מבפנים.
גם היום אני לא מבינה ולא מקבלת.
יותם, אני יודעת כמה התייסרת וכאבת בתקופה האחרונה.
ניסית בכנות להלחם ברוח הרעה, ולא יכולת לה...
אני בטוחה שאתה, שחווית את הכאב בעצמך, שראית את כאבם של אבא ואמא, לא רצית להגיע לאן שהגעת. אך כנראה שיש כוחות גדולים שהכריעו אותך. לעולם לא נדע.
ועכשיו, כשאת הנעשה אין להשיב, אני מבקשת, אני קוראת לכל חבריך הצעירים בקריאה ברורה וחד משמעית: זו לא הדרך.
שלום יותם, אחי האהוב
יעל להמן (מתוך ההספד)
|
|
|
|
רחל אלון ז"ל
נולדה: י"ב בחשון תרע"ו (20.10.1915)
נפטרה: כ"ט באדר א' תשס"ח (6.3.2008)
קבוצת יבנה
רחל נולדה בברלין לפני למעלה מ- 92 שנה, למשפחת ליבר. היה זה בית יהודי-מסורתי, שאת ילדיו שלח ללמוד בבית הספר החרדי של אגודת ישראל. עלייתו של היטלר ימ"ש לשלטון קטעה את לימודיה של רחל לאחר 10 שנות לימוד, ובמאמץ אישי גדול היא עלתה ארצה במסגרת הבח"ד, כשהיא רשומה כנשואה בנישואין פיקטיביים לשלמה וישליצקי זכרו לברכה. רחל הגיעה לרודגס ב- 1935. וכפי שהעידה על עצמה: "עבדתי בכל מה שהיה בו צורך".
רחל נישאה לבחיר לבה מנחם (ורנר) אלון, ולאחר מכם באו לעולם שלשת ילדיהם תרצה, יעקב ואריה. לאחר שהות קצרה ברודגס, יצאה רחל להשתלמות בטיפול בילדים, ובמשך למעלה מ- 25 שנה התמידה בעבודתה בבית התינוקות. היא זכורה לאמהות רבות כמי שהטיבה להבין את צרכי התינוק וכן את רחשי לבן שלהן. בשנים הבאות עבדה במטבח, בעיקר בהכנת האוכל לילדים, ובהמשך במחסן הבגדים.
בשנים האחרונות ראינו את מסירותה של רחל בעלה, והתפעלנו מכוחות הנפש העצומים שהיו לה בתומכה בו נפשית ופיזית. כוחות אדירים של אהבה ואמונה שפעו ממנה בשעות הרבות שסעדה את ורנר בביתם, וּלְאחר מכן בְּימים ארוכים בהם טיפלה בו ועודדה אותו בבית סביון ובבית חולים. לא זזה ידה מתוך ידו, ודומה שלאחר הסתלקותו של בעלה אבד לה לרחל משהו מטעם חייה.
לכם, הילדים והנכדים, אשר עטפתם את סבתא ואת סבא באהבה נאמר היום - עמכם אנו באבלכם וצערכם. עמכם נהיה בזיכרונה של חברה, אמא וסבתא, שלא פסקו ידיה מלתמוך ולעשות.
כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ - כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם, וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ.
יהי זכרה ברוך!
(מתוך ההספד) נחמיה רפל
|
|
|
|
זכריה שלומי ז"ל
נולד: ט' ניסן תרצ"ה (12.04.1935)
נפטר: ג' אדר ב' תשס"ח (10.03.2008)
בני דרום
אבא יקר שלנו.
בן 73 שנים היית, עת נפרדה נשמתך הגדולה מגופך המיוסר. נולדת בעיר ג'ובאן, בתימן. בגיל 13 עלית עם המשפחה מייד אחרי קום המדינה. אחרי פרק זמן במעברת עין שמר, עברתם לעפולה. ומשם ליהוד, התגייסת לנח"ל, לגרעין יובל הכ"ה, אשר הגיע לבני דרום. כחייל קרבי השתתפת במלחמת סיני, בפעולות התגמול, ובהמשך זכית להיות בין משחררי ירושלים במלחמת ששת הימים. בבני דרום, פגשת באמא ז"ל, ויחד הקמתם כאן משפחה צעירה ואוהבת, בה נולדנו אנו, ראשוני ילדיך. אחרי פטירתה של אמא, נישאת בשנית לרינה, והרחבתם את המשפחה.
השקעת את רוב שנות עבודתך בצרכניה, אותה בנית מהמסד עד הטפחות, וכל הבא בשעריה קונה קודם כל מנה של אהבה, חום, ותשומת לב, ב"מבצעים גדולים" ובחינם.
בחרת בשם המשפחה שלומי - המשקף את היותך איש שלום. אוהב שלום ורודף שלום. חשיבות השלום בן אדם לחברו היה אולי הערך החשוב ביותר שהנחלת לנו.
רבות למדנו ממך, אבא, על איך צריך העולם להראות; על חשיבותה של הפשטות, על מעלתה של החריצות, על הנכונות להקריב למען ערכים. לימדת אותנו לאהוב כל אדם באשר הוא אדם, ועוד לימדת אותנו שכשם שיש לדבוק בשלום ובפשרה, יש דברים שאין להתפשר עליהם - אין להתפשר על מידת העצלנות, ולא על מידת ה"בערך" שהרי מה שבערך אין לו ערך…
תודה גדולה ועצומה לצוות הרפואי של בני דרום, ולכל החברים שעטפו וחיבקו אותך ואותנו מכל עבר. הדי פעימתו של הלב הגדול שנדם יפעמו בלבנו תמיד.
לך לשלום אבא יקר ומיוחד שלנו, והייה מליץ יושר על כולנו.
ת.נ.צ.ב.ה.
עפר.
|
|
|
|
חיים טאובמן - ינאי ז"ל
נולד: כ"א אלול תרע"ד (12.9.1914)
נפטר: ד' אדר ב' תשס"ח (11.3.2008).
שדה אליהו
חיים היה בשבילנו האור ההולך לפני הקיבוץ. חיים היווה דוגמה לחיים ערכיים - חיי תורה ועבודה אמיתיים. ראינו אותו חורש וזורע, ראינו אותו יושב יום-יום, לומד ומלמד, מבלי לוותר לעצמו.
חיים היה מורה בבית הספר המשותף מאז הקמתו. לימד את מקצועות היהדות, ביולוגיה וחקלאות. כמורה, אהב לצאת עם תלמידיו לשדות ובאופן זה, לקשור את תלמידיו לאדמת הארץ והעמק.
כמנהל בית הספר ידע להקפיד על "קוצו של יו"ד" להגשמת היעד של סלילת דרך חינוכית חדשנית; קיבוצית ודתית - הדרך בה האמין בכל מאודו. תלמידיו הרבים יעידו עד כמה העריכו את החינוך שספגו ממנו.
לצד הישגיו הרבים היה איש צנוע, מסור ואוהב משפחה שדגל בחיזוק התא המשפחתי, אך יחד עם זאת היה מעורה בכל ענייני הקבוצה. באספה השתתף בקביעות, באופן פעיל. כולם כיבדו אותו; ידענו שפיו ולבו שווים תמיד.
חיים הקים את מסגרת לימוד המשנה היומית בשדה אליהו ובה לימד עשרות שנים. ראה חשיבות רבה בעיצוב החיים הדתיים בקבוצה; לימוד תורה, ניגוני התפילה, זמירות שבת, ריקוד סוער בשמחת תורה לצד החינוך הדתי - היו השדות בהם הטביע את חותמו.
חיים נהג לדרוש פסוק מתהילים המציג את משנת חייו: "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (קט"ז). אמר רב יהודה: "זה מקום שווקים" (יומא ע"א).
כלומר: להתהלך לפני ה', פירושו לחיות את החיים בדרך ה' דווקא בעולם הממשי, התוסס. השוק הוא המקום בו מתקיים המפגש בין הקודש לחול. יעוד האדם הינו בהגשמת התורה והעלאת המציאות לדרגה גבוהה של קדושה ,לפני ה'.
חיים זכה להתהלך לפני ה' בארצות החיים.
יהי זכרו ברוך לעד.
מתוך דברי אהרל'ה שחק וצבי ינאי בהלוויה.
|
|
|
|
פנינה שכטר ז"ל
נולדה: כ' תשרי תש"ד (19.10.1943)
נפטרה:ט"ז אדר ב' תשס"ח (23.3.2008)
שלוחות
פנינה שכטר לבית גלס, נולדה לפני 65 שנה במושב הזורעים. בת בכורה לסילקא ויהודה ז"ל. בילדותה עברה המשפחה לרחובות והצטרפה לשבט הבלייכרים הגדול במקום.
הצטרפה לגרעין חלוצים ובהיאחזות בארותיים קשרה את עתידה עם חיימקה, קשר שהוביל לחתונה ולהצטרפות לקיבוץ. כאן נולדו חמשת ילדיהם וכאן זכו לחבוק נכדים תוך זוגיות שהייתה לשם דבר. במלחמת יום הכיפורים, על גדת התעלה, איבדה פנינה את האח שמואל ז"ל. הנחמה לא אחרה לבוא עם הולדת שמוליק.
פשטות, אופטימיות ומסירות אין קץ למשפחה אפיינו את פנינה.
כולנו נפעמנו מהטיפול המסור בנכד רותם.
פנינה לא הייתה אשת דברים; היא הייתה אישה מעשית, חרוצה וזריזה, ובעיקר מקובלת על כולם. בקיבוץ עבדה בתחילה בלול ובהמשך ניהלה את מחסן הבגדים, הייתה אקונומית במטבח ועבדה במשרדי הקיבוץ. תמיד התנדבה לכל משימה.
אוהבת טבע וטיולים הייתה. לא החמיצה שום טיול באזור, בארץ ולאחרונה גם בחו"ל. הטיול של פנינה וחיימקה לדרום אמריקה עם יוסקה ועפרה הגיסים היה אקורד הסיום לאהבה גדולה זו.
בחצר של חיימקה ופנינה, בגן העדן הפרטי שלהם, עם התוכים, מפלי המים והגן הטרופי ניצב עץ הדר. הפרי לא משהו, אבל הריח מבשם בעונה זו את כל הסביבה. כמה סמלי; פנינה בחייה משכה אחריה טוב טעם וריח מרחובות עיר ההדר לביתה בשלוחות. בשיא הפריחה קמלה לה לפתע והסתלקה.
חיימקה, עירית, ליאורה, עינת, שמוליק, עומר ונכדים יקרים, אמא סילקא, דוד, מוקי וכל המשפחה, בוכים אתכם על האובדן, ומחזקים את ידיכם בכל היש.
ואת פנינה, פני-נא ליושב במרומים, היי נא מליצת יושר עבור משפחתך, חברייך וכל עם ישראל.
יהי זכרך ברוך
פרץ חייקין (מתוך ההספד)
|
|
|
|
מיכאל דוד (מייקל) יהושע ז"ל
נולד: כ"ו אדר תש"ד (21.03.1944)
נפטר: ג' באדר ב' תשס"ח (10.03.2008)
קבוצת יבנה
מייקל, הקפדת על מצוות תלמוד תורה, וכמעט עד יומך האחרון התמדת ללמוד דף יומי. כבר בצעירותך במיניאפוליס שבמינסוטה, שאפת להגשים את ערכי "בני-עקיבא" ולעלות ארצה. ואכן עלית במסגרת הגרעין האמריקאי שהצטרף לקיבוץ בשנת 1968. יחד עם נחמה שתבדל"א, רעייתך הנאמנה, זכית לבנות משפחה מלוכדת ולגדל את ששת ילדיכם. הענקתם גם בית חם לילדיכם המאומצים מהתיכון ומהאולפן. עם רבים מהם שמרתם על קשר, וחלקם אף בנו פה את ביתם.
זכינו לגור בשכנות עמכם. בכל שמחה משפחתית נהגת למזוג "לחיים", ולהגיד דבר תורה של גימטרייה. מייקל, יחסרו לנו הנקישות בדלת, המיוחדות רק לך, כשנכנסת והתעניינת מתוך אמפתיה בנעשה אצלנו. בעיתות צרה ומשברים היית אתה כעמוד איתן להישען עליו, סמכנו עליך וידענו שתמיד תמצא את הזמן והכוחות לסייע ולחזק.
היית מעורב מאד בחיי המשק. לא היה כמעט תחום שלא הייתה לך נגיעה בו. היית מרכז שלוחה בלול, ולאחר מכן מעמודי התווך של המדגרייה: אחראי על היבוא והיצוא; מעורב בבניית תוכנה לניהול המדגרייה; מתכנן את גידולן של להקות רבייה; תמחירן; בקר איכות. גם בתחומים נוספים תרמת: ניהלת את תיקי הפיקדונות ואת תיק הנסיעות לחו"ל. שרתת את הציבור באמונה כגבאי בבית הכנסת וכחבר ב"חברה קדישא". שימשת כגזבר, והיית חבר בוועדות שונות, ביניהן בוועדת משק, בה תרמת מהידע הרחב שלך להכרעות חשובות בחיי הקבוצה.
אחד הדברים שאפיינו אותך, מייקל, היה החתירה אחר האמת. לא פעם העמדת חבר על מקומו, כשאמרת את מה שאתה חושב. מי ששמע את תוכחותיך ידע שאתה אדם שפיו ולבו שווים.
נוח בשלום על משכבך איש יקר, תחסר לנו מאוד.
יוסי בן טולילה (מתוך ההספד)
|
|
|
