|
'דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו'
ראיון ברכת הדרך עם הרב אביה רוזן (מתוך מגילת אסתר)
מיכל שלו
"הבורות היא האויב הגדול ביותר שלנו כעם
אם לא נשכיל כעת לתת תוכן של ממש לזהותנו כיהודים, העם היהודי ייכחד"
מיכל שלו, בוגרת ותיקה של מדרשת הבנות בעין הנצי"ב
בשיחה עם הרב אביה רוזן, ראש המדרשה החדש
נעים להכיר
גילוי נאות
נתחיל בגילוי נאות; אני בוגרת מדרשת עין הנצי"ב מימים רחוקים, בהם טרם היו מסגרות פורמאליות רבות כל כך ללימוד תורה לנשים, ימים שמספר התלמידות במדרשה היה קטן ממספר המורים, ורובם היו בעיקר קיבוצניקים עובדי אדמה וכדו' שקפצו אלינו לשעה קלה של לימוד, ימים שהרב אלי כאהן ז"ל כמנהל צעיר ואנחנו, היינו כמשפחה קטנה ולומדת. מתוך הכאב על אובדנו של הרב אלי, הרגשתי במפגשים המעטים שהיו לי עם הרב אביה, טרם הראיון, מן תחושה סמויה של השוואה לרב אלי ורצון לבדוק האם הוא באמת ראוי לנעליים הגדולות שקיבל בירושה.
ולכן, במהלך הראיון ובסופו הרגשתי הקלה עצומה שאכן כן, בראש המדרשה עומד כיום אדם שממשיך את הקו הייחודי שאלי החל בו, אדם אמיץ בעל חשיבה הלכתית ייחודית משל עצמו, מאותם מנהיגים שמצליחים להתרומם ולראות את תמונת המציאות בפרספקטיבה רחבה, המציפה ומדגישה באופן ברור בין העיקר לטפל במציאות חיינו הסהרורית משהו.
בר-בי-רב
ועכשיו לפרטים...
אביה רוזן, בנו של הרב רוזן המוכר לכולנו כראש מכון צומת, נולד להוריו ישראל ושלומית בכרם ביבנה בשנים שאביו למד במחזורי הישיבה הראשונים. את שלושת שנות חייו הראשונות עשה במסגרות החינוכיות של קיבוץ יבנה. את שנות ילדותו ובגרותו עשה באלון שבות, למד בישיבת נתיב מאיר והתגייס לצה"ל במסגרת ה'הסדר' בישיבת מעלה אדומים. במהלך השירות עבר למסלול ייחודי ביחידת מגלן, ולאחר השירות חזר לישיבה ללימודי הסמכה לרבנות, ונישא לנעה לבית הוניג. השניים התגוררו במעלה אדומים, והוא הדריך ב'גשר' וב'עמיעד', ארגן קריה לאברכי הכולל במישור אדומים ומסכם את התקופה ההיא כ'תקופה קסומה של בנייה ועשייה'. כעבור 4 שנים עלתה המשפחה הצעירה לחספין שבגולן; אביה מזהה את עצמו כ'איש הגולן' בכל רמ"ח אבריו. למי שלא יודע, 'איש הגולן' – זו הגדרה של זהות מובהקת. בגולן שימש כר"מ בישיבה, לימד במכינה הקדם צבאית בקשת, ובכל מיני פורומים של לימודי חילוניים ודתיים. תוך כדי הספיק ללמוד הנדסת מכונות בטכניון, במסגרת לימודי ערב, ולקראת סוף הלימודים הבין שרצונו האמיתי הוא להיות איש חינוך.
כעבור תקופה הגיע ל'מיצר' - מכינה קדם צבאית לחבר'ה שאינם מגדירים עצמם כדתיים, שקמה ביוזמת המועצה האזורית, ארז אשל ופרופסור בן שלמה המנוח שאף עבר לגור בקיבוץ מיצר. בשנים שלאחר מכן המשיך בהובלת המקום מתוך יעד להקים חתך חברתי של צעירים וצעירות חדורים בציונות וזהות יהודית גאה. כרב העומד בראש מוסד חינוכי שאיננו דתי הוא אימץ לעצמו שני עקרונות יסוד: האחד, 'אין לי מונופול על אלוהים', והשני – 'אני לא שוטר שלו'. את הרעיון הזה, אגב, הוא מיישם גם פה במדרשת הבנות. ב-10 השנים בהן ניהל את המכינה היה מעורב מאוד בעסקי הציבור בגולן וכיום הוא משמש כחבר הנהלת המועצה, חבר הנהלת ועד יישובי הגולן, יו"ר יחידת החילוץ גולן, נהג אמבולנס מתנדב ועוד ועוד. באמצע הספיק להיות ראש כולל במלבורן שבאוסטרליה, ללמוד פילוסופיה כללית ויהודית באוניברסיטת בר אילן ולהיות שותף בארגונים חברתיים נוספים שרעיונם 'זהות יהודית במציאות המתחדשת של מדינת ישראל'.
אתה מתפרס על תחומים רבים. מה משותף בין כל התחומים, ואת מה היית מגדיר כ"לב העשייה"?
הקו המחבר את כל העשייה המגוונת הוא - שכולה נובעת מן התחושה החזקה שאנו עומדים היום בצומת דרכים מרכזית של בניית העם היהודי; מכאן בא העיסוק הרב בציבור החילוני, חינוך ערכי לבני נוער במכינות העומדים לפני גיוס. המשימה הכבדה המונחת על כתפינו היא העיסוק במשימת ה'תוכן הלאומי'. בכדי לעסוק במשימה זו חייבים להתקיים מספר תנאים:
א. על העיסוק הזה לסחוף ולהוביל את העם כולו ולהיות על-סקטוריאלי.
ב. כולם שותפים – זו גם הסיבה שלימוד תורה לנשים מאד אקוטי, שהרי בבניית חברה נשים נמצאות בכל מישורי העשייה. הרב אביה לא מתנסח במושגים של מהפכה אלא של עליית מדרגה. זוהי פריווילגיה של הנשים שהן חלק אינטגרלי מן העם והמדינה.
ג. כולם זכאים לאהבת התורה – וכאן שוב עולה לימוד התורה לנשים מהצד של ה'משימה הלאומית', אליה כולם זכאים להיות שותפים. כמו שבמלחמת מצווה נאמר 'חתן מחדרו וכלה מחופתה' – כולם מגוייסים, כך גם במלחמה על תרבותו ורוחו של עם ישראל, וכעת כולם מגוייסים לאהבת התורה.
תוכן לאומי
"בלב העשייה נמצא השילוב בין ערכי הציונות העכשוויים לסוגיות התוכן הלאומי", מסביר הרב אביה וממשיך להדגים: "4 פעמים בהיסטוריה נבחן עם ישראל בשאלת הזהות, על פי המדרש בתהילים: בתקופת מישאל ועזריה, בתקופת היוונים והמכבים, בתקופת מרדכי ואסתר ופעם רביעית לעתיד לבא. וזו העת. הבורות היא האויב הגדול ביותר שלנו כעם. אם לא נשכיל כעת לתת תוכן של ממש לזהותנו כיהודים, העם היהודי ייכחד. היסודות של החילוניות והכפירה נולדו מהצגת התורה כקטנה ומצמצמת; חיתנתי כמאה זוגות דרך יוזמת 'צוהר', ברוב המקרים ההתנגדות של הזוגות החילוניים מקורה בסיסמאות חסרות תוכן ועומק. חשוב שנדע כיום להעלות את התורה והתוכן הלאומי לרמת האמת".
איך משתלבת בזה העבודה במדרשה?
"העבודה במדרשה היא דבר גדול. כשהרב אלי פנה אליי, הרגשתי שאני נקרא לדגל. את הרב אלי הכרתי מילדות, כשהוא היה אברך צעיר בישיבה באלון שבות, ואני תלמיד צעיר. הורי רצו בחיזוק לימודי התורה שלי, וכך נפגשו דרכינו; כחברותא של אברך וילד. דרכינו נפגשו פעמים רבות בפורומים שונים שניסו להוציא את בית המדרש אל הציבוריות הישראלית. היה בינינו קשר יוצא דופן כבר מילדות. לקחתי על עצמי את שרביט הניהול מתוך הזדהות עם הרעיון והבנה שבתהליך בניית התוכן הלאומי יש צורך ב'קטבים להובלה'; מקומות עם איכות מובילה. מזה נגזרת מייד השליחות והאחריות לתפקידנו ההיסטורי. מדובר כאן לא רק בידע אלא במהלך רב ממדי. כשם שהחברה בנויה ממגוון אנשים ודעות כך גם התוכן צריך להיבנות מתוך בחירה, חופש, קבלה ומקום לכל אדם ואדם. המדרשה מתאפיינת לא רק בחופש שהיא נותנת לכל בת אלא גם בכך שהיא נותנת אפשרות להליכה בנתיב אישי, מתוך דרישה ושאיפה למצוינות, שליחות וראיה רחבה של משימה משותפת.
בראייה היסטורית רחבה אני חושב שנוכל לזהות שזוהי שעה קריטית בבניית העם. כולנו צריכים להתגייס, אנשים בכל הגוונים לחיזוק הזהות היהודית בכל רבדיה; האישי, משפחתי, חברתי לאומי וכן הלאה. אין מדובר כאן 'רק' בתורה ומצוות אלא שזוהי אג'נדה חברתית; אור לגויים של חברת מופת. היהדות בעצם מציעה לעולם אנושיות אחרת – אלוקות במעגל העם. התוכן חייב להיות מספק וגבוה, וכמובן רלוונטי לכל אדם".
איך אדם בעל חשיבה דתית ייחודית כמו שלך מתקבל ביישוב כמו חספין?
"אולי אני לא לגמרי אופייני בנוף המקומי, אבל בחספין יש מספר רב של אנשים מיוחדים ואיכותיים כך שלמדו לחיות גם עם השונות שלי. מה עוד, שאני סובר שהתפיסה שאני מייצג היא לא של פשרה אלא של עליית קומה. שילובים ואפשרויות נועדו להימנע מהפשרה. בשביל זה יש צורך ברמה אישיותית ודתית גבוהה, אדם לא יכול לחפף אלא להציב דרגה גבוהה בתחומים אלו".
למה אתה מצפה מניהול המדרשה?
"אני מצפה שהמקום יתחזק במסר לכלל החברה, שהציבור הישראלי ישא אליו עיניים. עלינו לפתח יותר תכניות לציבור, בדרכינו ובאופיינו. חשוב מאוד שלא רק נתכנס פנימה אלא גם נצא החוצה. שנמשיך לפתח מסגרות נוספות, כמו גרעין לבנות שירות לאומי, לתלמידות חוזרות צבא הנמצאות בשלב המכריע בחייהן, לנשים בתוך חייהן הבוגרים, בית מדרש לזוגות וכדו'. אני מקווה שנהפוך ליצרן תוכן משמעותי לכלל החברה. אין לי ספק שהקרקע הטבעית ביותר לכל הרעיונות הללו נמצאת כאן, בקיבוץ הדתי, שמהווה דוגמת מופת לעשייה מגשימה מתוך תפיסה חזונית. שינוי במגמת ההתחברות ייעשה במקום מחובר ומחבר שמהווה בסיס טבעי לעניין. מציאות שכזו אנו פוגשים כאן בעין הנצי"ב".
וכשרוח ימי הפורים עדיין באוויר אני שמחה לברך את הרב אביה בברכת הצלחה בדרך ומקווה ש"רווח והצלה יבואו ליהודים (וליהודיות...)", ומודה על ההזדמנות שניתנה לי.
עין הנצי"ב
|
