"...והיא שעמדה לאבותינו ..." – ולנו?!
אולי יש בזה מן הסמליות שעשי פשחור, הילד הראשון של עין הנצי"ב
היה עורך הסדר האחרון בחדר האוכל?
דינה פשחור, על לילות הסדר בילדותה ועל אלו של היום
זה התחיל בליל סדר בחדר האוכל הגדול, כשבראש השולחן ישב במלוא הדרו – כך ראיתי אותו בעיני ילדותי – צוריאל אדמנית ז"ל, ולצידו אמו, שהעשירה את השולחן הקיבוצי הצנוע בכלים נוצצים שהביאה אתה מביתה בגרמניה. לחרוסת מתוך מריצת הכסף, שצוריאל חילק לכל ילד וילד, היה בעיננו טעם גן עדן.
הרגשת החגיגיות הייתה מרוממת; הורים וילדים יחדיו (זה לא היה רגיל...). סבא וסבתא היו רק ליחידי הסגולה שבינינו, אך המשפחתיות הקיבוצית התרוננה בכל לב: הטִקסיות, השירה, הסעודה, וכמובן הבגדים החדשים שחלקו לנו ממחסן הילדים ערב החג: גופיה, תחתונים וממחטה, עשו את הערב לזמן שהוא לא יום ולא לילה (כן, זה היה ביבנה...).
וזה המשיך מסדר של רוב-עם ל"סדרים" מצומצמים יותר, כשהמשפחות כבר מתארגנות בינן לבין עצמן לשבת יחד, הילדים בגרו, חברים חדשים עם בני משפחותיהם מהעיר מצטרפים למעגל האינטימי הוותיק, אך עדיין כולנו בני חורין, נהנים משירות התורנות, באים כבני מלכים ללילה של סדר, של שבת אחים, שמחה וחגיגה.
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו", ומליל סדר של "ברוב עם הדרת מלך" המשכנו לליל סדר של "למשפחותם לבית אבותם" – אשתך ובניך סביב שלחנך, בירכתי ביתך הפרטי, ויגיע כפיך – תאכל: אתה המביא – אתה המוציא, דור שני ושלישי יחדיו, כמדי שבת בשבתו, לערב ארוך, בסיפורים ושירים שלמדנו בשבת הגדול, ובגדים חדשים שאמא קנתה, וסבתא הוסיפה לכבוד פסח, ולמהדרים – חרוסת תוצרת בית, תבשיל ממטבחה של אמא, קינוח של שולחן חג ביתי.
אכן. ליל הסדר כראי הקיבוץ: מה נשתנה? משפחת הקיבוץ – חברים, צעירים, ותיקים ונוער – שנהגה כמשפחה לכל דבר, גדלה והתבגרה, פשטה צורה, ועם הזמן לבשה צורה של משפחה. עם אבא ואמא ואח ותינוקת. צעד אחר צעד במשך שנות דור למד הקיבוץ שעם הפרט המתאים עצמו לקיבוץ – בד בבד מתאים עצמו הקיבוץ לפרט! הסדר הטוב, תרתי משמע, מתנהל בדברים הקטנים, שאולי אחד הגדולים בהם הוא ליל הסדר.
ועדיין, מקום נכבד לו לקיבוץ, כמשפחה גדולה בביתנו הפרטי; הוא שדואג, הוא שמתכנן, הוא שמארגן, הוא שעוזר – הוא שמסדר. אכן, לכולם ביחד – אך גם, לכל אחד לחוד.
שולחן ערוך בליל סדר של חדר האוכל היה ונגמר – וקם ליל סדר חדש, אשר "לא ידע את פרעה". ואולי יש בזה מן הסמליות, שעשי פשחור, הילד הראשון של עין הנצי"ב – היה עורך הסדר האחרון בחדר האוכל.
הלוואי ונשכיל גם ביום-יום שאינו חג, לשאול את עצמנו: מה נשתנה? ולענות! – ונערוך שולחננו בהודיה וברננה עד "אל בנה ביתך - במהרה".
ליל סדר שמח וכשר.
דינה פשחור.
