|
ארוע ספרותי מכונן
על המדף
אירוע ספרותי מכונן
ד"ר רבקה שאול
"תחינה על האינטימיות"
אלחנן ניר
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008
"מעטים המשוררים שכתב ידם ברור ומובחן"
בספר שיריו של אלחנן ניר
"הלשון כמו נבראה בריאה חדשה, ביציקות מילים, בצירופים פרועים, במוסיקליות גואה"
רבקה שאול קראה והתפעלה
"תחינה על האינטימיות" הוא ספר השירה הראשון של אלחנן ניר, משורר דתי שנולד בין גלי "משיב הרוח" אך פרש כנפיים והמריא למחוזותיו הייחודיים. הקובץ, שזכה בשנה שעברה בפרס ורטהיים לשירה עוד בטרם יצא לאור, מכה בתדהמה. אינו דומה לדגם שירי ידוע כל שהוא. הסגנון ייחודי לחלוטין, הלשון כמו נבראה בריאה חדשה, ביציקות מילים, בצירופים פרועים, במוסיקליות גואה.
מאות ספרים יוצאים לאור מדי שנה. מאות ואולי אלפי שירים מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. גם בטובים שבהם ניכר חותמה של שבלונה. מעטים המשוררים שכתב ידם ברור ומובחן. אתה קורא שירים ממש טובים של פלוני, ואינך מבדיל בינם לבין שירים משוכללים אחרים המתפרסמים בהמוניהם. ואם 'הסגנון הוא האדם' כדברי הפתגם הידוע, הרי האדם במחוזותינו הפיוטיים לובש תלבושת בלתי מזוהה. אמנם יפה, הדומה להרבה תלבושות אחרות...
טרף לרוחות
בספרו של ניר הייחודיות היא שם המשחק. לא ייחודיות מכוונת ומפוברקת, אלא ביטוי אותנטי, שאי אפשר לטעות באמיתותו, כאילו היה הכותב טרף לרוחות סוערות שמטלטלות אותו לכל העברים. מאליה עולה על הדעת ארכיטיפ האמן הזר והמוזר, יוצא הדופן; לא בוגר של סדנאות, (גם אם השתתף בהן...) אלא מי שאחרותו המהותית טובעת מטבעות שכמותם לא היו. המשורר כאדם קצת פרוע, אנטי בורגני בכל הווייתו, בעל עולם רגשי ורוחני בלתי שכיח, כמו שנתפסו המשוררים בתקופה הרומנטית ואחריה, וגם היום ניכר חותמה של התפיסה ההיא. אלא שבאינפלציית השירים / משוררים כבר קשה להבחין במשורר האמיתי. והוא נדיר.
"תחינה על האינטימיות" משתייך לקטגוריה של "שירה אמונית", ביטוי שניתן להרחבה בכל הכיוונים האפשריים. ניר מנהל דיאלוג אינטימי עם המטאפיסי; כמהּ אליו; מטיח נגדו; והדברים עשויים להיראות גבוליים מבחינת ההעזה הדתית המותרת, ולא לי לשפוט.
במעמקי אמירותיו השיריות של ניר מצוי, כמו מי תהום, הטקסט הסמוי מהמקורות היהודיים: תנ"ך, תלמוד, פיוט, קבלה, חסידות. הנמען של ניר הוא מי שמסוגל לזהות לפחות חלק קטן מהקונוטאציות, ולכן הקהל הטבעי של שירים אלו הוא אקסקלוסיבי: אותו ציבור שגם פתוח לשירה מודרנית חריפה ומורכבת, וגם מכיר את המקורות הטקסטואליים המגוונים; אולם גם קורא שאטום לדברים הללו, יוכל להתחבר לשירים דרך הצלילים המהפנטים הנעים בין פיאניסימו לפורטיסימו, התמונות העשירות והפראיות, והיסודות הרגשיים הבוטים או החרישיים, במנעד הססקולי המיוחד לכותב.
האינטימיות במוקד החוויה הרוחנית
המילה "אינטימיות" שבכותרת הספר משקפת את המוקד החווייתי והרוחני של השירים: בהיפוך מוחלט לשירו של ביאליק "מי אני ומה אני". הצורך להגיע אל המקום הכי עמוק וקרוב, אל ה"תהום" שבדברים, בכל מערכות הקשרים: עם המטאפיסי, עם בני משפחה וחברים ועם האני עצמו. להגיע לאינטימיות במובן של ישירות, אותנטיות, והמקום בו הרגש הופך לסנה בוער, לקשר טמיר.
נושאים רבים עולים בספר מורכב זה: האישה, הילד, יהודים ומוסלמים, האדמה, פורענויות בחיי הפרט ובחיי הכלל, יפי הנופים, השאיפה לגאולה אישית ולאומית, תעתועי הזמן, פחדים קיומיים ועוד. חלק מהשירים הם מעין פיוטים מודרניים, ויש שירים המופנים לאנשים מסוימים: לרב שג"ר, לפנחס שדה, לאנשים ממשפחתו. מזעזעים במיוחד הם השירים שכתב על מות אמו, שהלכה לעולמה בהיותה עדיין אישה צעירה בשנות הארבעים לחייה. אולם גם בשירים אישיים משפחתיים אלו מצליח הכותב להבקיע מעבר לפרטיות אל עבר חוויה אוניברסאלית של אהבה ללא גבולות ושל כאב האבדן.
אלחנן ניר מבקש את ההבעה התמה, שאינה נגועה בתחכום וחיצוניות. וכך נאמר במוטו של הספר, שהוא שיר בפני עצמו בשם "תחינה על האינטימיות":
"תנה תמימה, פשוטה, רכה ובלי עיניים.
רק בנו. רק ברחמים."
הספר מלא שירים סוערים הנותנים ביטוי לחוויות קצה. אולם יש בו גם שיריים בעלי קצב אטי ומופנם שהטון שלהם מאופק ומהורהר. דוגמא לסוג הראשון היא השיר "לך" המהדהד את הגירוש מגוש קטיף, ובו נאמר:
"לֵך מכאן לֵך כבר לך
מבקשות שהורגת מצעקות שנצעקת"
.......................
ובהמשך:
"מדקויות האהבה.
לֵך מדם שנספגנו, שהרינו, שנקברנו
מנפש שזרינו מנוקבת
אל הרוח לך" (עמ' 24-25)
שיר מסוג אחר הוא "ופתאום פרש" (עמ'33) שניתוח ממצה שלו הופיע בעמודים אייר-סיון תשס"ח (גיליון 723).
הזעזוע במגע עם שירי אלחנן ניר נעוץ באופיים התהומי, הבלתי פתיר ובלתי מוגדר, כפי שאפיין ביאליק את היצירה האמיתית במסתו "גילוי וכיסוי בלשון". להרגשתי, ולעניות דעתי, זהו ספר מכונן בתולדות השירה העברית בכלל והאמונית בפרט.
|
|
