תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

05/04/2009
עמודים אדר-ניסן תשס"ט (731) 5
לזכרם
מנחם אפלבום ז"ל

נולד: כ"ד תשרי תרפ"ד  4.10.1923

נפטר: ז' שבט תשס"ט  1.2.2009

סעד

 

מנחם נולד בפולין והגיע לארץ כשהיה בן שלוש. בן אחת עשרה התייתם מאמו ובגיל צעיר עזב את הבית והתגייס לפלמ"ח. במסגרת הפלוגה הדתית שהה בבית הספר החקלאי עיינות שם הכיר את מיכל, עימה חלק את חייו.

בשנת 1945 הצטרף הזוג לקבוצת "עלומים", שמאוחר יותר הפכה לקיבוץ סעד.

מעט ידע וניסיון היה בשנים ההן בנוגע לחקלאות בצפון הנגב ומנחם הקים את ענף המטעים. בקיבוץ הצעיר נטעו כרם, זיתים ומטעי נשירים. לא כל הגידולים צלחו, אך עם הזמן השתנו הגידולים, נצבר הניסיון ומנחם רכש שם והפך למוקד עלייה לרגל לדורשי הידע בתחום המטעים.

מנחם היה ממובילי הרפורמות בקיבוץ. היום זה נראה מינורי אבל אז נדרשה מערכת שכנוע מקפת כדי לעבור ל'תקציב כולל', להציב מקררים, להתקין קו טלפון בחדרי החברים ועוד.

לאחר תקופה של ניהול בית האריזה האזורי, עבר מנחם לנהל את אגף הפירות בתנובה ומשם לראשות ארגון מגדלי הפירות.

לאחר מספר קדנציות מחוץ למשק, חזר מנחם לעבודה בקיבוץ במפעל 'סייפן'. מנחם השתלב במפעל בטבעיות ולמרות שמילא תפקיד תפעולי, היה מעורב בכל הנוגע לניהול על היבטיו השונים.

חמישה ילדים, חמישה עשר נכדים וארבעה עשר נינים נולדו למנחם ולמיכל אותם הם לימדו את ערכי האחריות, המסירות, הנתינה בלי חשבון ובית חם ואוהב מהו. במהלך השנים אימצה המשפחה ילדה שגדלה ובגרה כבת משפחה ועוד "מאומצים" מגופים זמניים אתם נשמר הקשר עד היום.

שנים רבות היה מנחם חולה ואולם גם כשכבר לא יכול היה לעבוד הקפיד לשמור על אופטימיות, הומור ומעורבות בנעשה בקיבוץ, במפעל, בענף המטעים ובמשפחה. הפרידה מבנו הבכור איציק שנפטר לפני כשנה גרמה להתדרדרות משמעותית במצב בריאותו.

 

יהי זכרו ברוך

 


דב לסנר ז"ל

נולד: ז' במנחם אב תרצ''ה 21.7.1931

נפטר: י"ג בשבט תשס''ט 6.2.2008

בני דרום

 

אבא יקר,

נפרדת מאתנו בדרך שלך, בענווה בצניעות ובביישנות.

חיכית ששבת תיכנס כדי לא לצער אף אחד במהלך השבת ואז נפרדת מהעולם.

אנו מתנצלים בפניך שלא היינו לידך ברגעיך האחרונים.

אך נחמה אחת בלבנו – שהייתה לנו הזכות לסעוד אותך ביומך האחרון. וכשמצבך החל להתדרדר ולבך החל בוגד בך, לא מצאת מנוח ומרגוע. פקחת לרגע את עיניך, הסתכלת לעינינו, אמרת תודה ונפרדנו.

היית תמיד מדויק ומחושב. חושב צעד אחד קדימה ומתכנן שהכל יתנהל כשורה.

את עבודתך תמיד ביצעת בשקט וברוגע, ערך גדול שלקחנו ולמדנו ממך. הכל נעשה בשקט. גם כשהיה לך קשה קמת בבוקר ויצאת לעבוד בגינה. אהבת זאת ולא וויתרת. גם כשאמרנו לך שזה מסכן את לבך, התמדת.

לארץ ישראל הגעת נער צעיר שמשאיר אחריו משפחה רחבה. שנות ילדותך עברו בצל המלחמה. התייתמת בהיותך ילד. כשבגרת החלטת שאתה רוצה לעלות לארץ ישראל – לבד.

התקופה הכי משמעותית בחייך הייתה גיל ההתבגרות, אותו חווית לבד.

עברת ממחנות קפריסין לישראל וב"מקווה ישראל" למדת להיות חקלאי.

לאחר מכן, הגעת  לבני דרום עם גרעין הנח"ל, לאמא נישאת ונולדו לך 3 ילדים – שרית, רותי וצביקה.

אנו רוצים להודות לך על השנים הנפלאות שזכינו להיות במחיצתך.

היית אבא נפלא לכולנו, לנצח נזכרך.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

                                                                     

שרית בשם המשפחה

 


יעקב קיני (קיבוס) ז"ל

נולד: ו' ניסן תרפ"ב   4.4.1922

נפטר: כ"א שבט תשס"ט  15.2.2009

סעד

 

קיבוס נמנה עם מייסדי סעד. קרוב לשישים שנה ריכז את ענף הנוי ונחשב למומחה ארצי בטיפוח הגן הקיבוצי. הוא ראה חשיבות רבה בהנחלת מורשת הראשונים. קיבוס יזם את הפיכתו של בית הביטחון הוותיק לאתר 'מעוז מול עזה' ועמל על עריכתה של החוברת 'שישים שנים ראשונות' לקראת חגיגות השישים של סעד. עד סוף ימיו יזם, פעל והיה מעורב בנעשה במשק.

מתוך דברים שאמר בנו עדו בהלוויה:

אבא נולד בגרמניה לפליטים קשי יום יוצאי פולין.

בערב מלחמת העולם השנייה נפרד מהוריו ומשפחתו, ועלה ארצה בגפו. מתוך תוהו ובוהו אישי זה מתפתחת ומתגבשת יושרה ברורה וצלולה שמלווה את אבא עד ימיו האחרונים.

אבא בחר לחיות חיים דתיים של שמירת מצוות.

אבא בחר בחיי שוויון בקיבוץ.

אבא כמובן בחר באמא והקים אתה את ביתם בקיבוץ סעד שבנגב.

כדרכם של אנשים השלמים עם בחירתם, ידע אבא לשלב שמירה על עקרונות יחד עם פשרנות ופרגמאטיות נטולת קנאות.

לא עימות כזה או אחר ריפה את ידיו מלעסוק יותר מ-60 שנה במקצוע הגננות הקיבוצית. הגן - צריך לפרוח, ועם האנשים – צריך להסתדר.

לא שינויים והפרטות שינו את דעתו הבסיסית על חיי שיתוף ושוויון, ואם הדור הצעיר יוזם שינויים על מנת לשמר את הקיבוץ – מה טוב.

לא התנהגות כזו או אחרת של אדם בודד ערערו את אמונתו באדם ובאלוהים.

אבא, שהיה רגשן ללא תקנה בחוג המשפחה, סבר שלא אלו צריכים לכוון את צעדיו ועקרונותיו.

מהמקום שאבא כל כך אהב וטיפח - יוצא היום מסעו האחרון.

אנחנו נפרדים היום מאיש אהוב ואוהב.

איש עקרונות.

איש מעשה.

איש משפחה.

איש.

 

אל מלא רחמים, שוכן במרומים.

המצא מנוחה שלמה לאבא שלי.

 

יהי זכרו ברוך.

 


בנימין סימון ז"ל

נולד: י"ד באלול תרפ"ז 11.9.1927

נפטר: ז'  באדר תשס"ט 3.3.2009

טירת צבי

 

בנימין סימון נולד במנהיים שבגרמניה, ב–1927. בגיל 11 עלה ארצה עם הוריו ואחיו, שהתיישבו בחיפה. לטירת צבי הגיע בגיל 14 במסגרת חברת נוער. בגיל עשרים התקבל כחבר לקבוצה. שרה ובנימין נישאו בר"ח אדר תש"ט. במהלך חייו עסק בנימין בביטחון, בעבודות חקלאיות במטעים ובפלחה, כיהן כסדרן עבודה, מרכז משק, גזבר, רכז קניות במחלקת האריזה של המפעל ובהנהלת החשבונות של "טיב". היה שותף פעיל בקביעת תקנונים וניסוחם, בהיותו יו"ר האספה והמועצה. קולו נשמע בדיונים לקראת החלטות. היה בין שורת החזנים בשבתות ובחגים. בנימין היה בין מקימי החברה קדישא בקיבוצנו. אהב את התפילות, והקפיד על הנוסח ועל הדיוק בקריאת התורה. רבני הקיבוץ נהגו להתייעץ אתו, והכירו בו כבסמכות לנוהג המקובל בקהילתנו. בנימין ראה חשיבות רבה בקיום אורח חיים מסודר ונכון. בדרכו ובאופן התנהגותו הנחיל את המסורת לבני משפחתו הענפה. נזכור את בנימין בתפקידו כמא"ז בתקופות הקשות בהן יישובנו היה מופגז וממוקש בידי אויב מעבר הירדן, באותם ימים בהם שהינו לילות וימים במקלטים, בימים בהם נדרשנו למגן את הבתים, להמשיך את חיינו גם תחת אש. הציבור כולו, גדולים וקטנים, נשמעו להוראותיו, ומילאו את הפקודות מתוך משמעת וקבלת מנהיגותו.

 בשנים האחרונות חלה בנימין ונאבק במחלתו תקופה ארוכה. עתה תם המאבק לזכות בעוד יום של תפילה, של ברכות, בעוד שבת עם המשפחה, בעוד שיחה ועצה עם החברים. בני סימון השאיר אחריו משפחה גדולה של בנים, בנות, נכדים ונינים.

ת.נ.צ.ב.ה.

 (מתוך דברים שנאמרו בהלוויה)

 

חסר רכיב