|
סע וטייל בעקבות היובל
גוש עציון
ארבעה פעמים בתקופה הציונית עלו חלוצים יהודים להתיישב בהרי חברון. פעמיים היו אלו חברי הקיבוץ הדתי. אנו נספר הפעם על אותן פעמיים.
כפר עציון:
תש"ג (1943), "... העליה שלנו הייתה צנועה מאוד, בלי פרסום, בלי רעש. הלא עולים אנו לאזור שאסור לנו בדריסת רגל. להרי יהודה אנו עולים! ואנו היהודים צריכים כאילו להתגנב, לבוא בחשאין".
ביום שישי, כ"ה בניסן עלתה לכפר עציון הפלוגה הראשונה ובה שבעה חברים. שלושה ימים לאחר מכן עלו עוד שלושה-עשר חברים וחברות. הצטרפו אליהם תריסר חברים מן המחלקה הדתית של הפלמ"ח, ביניהם שניים מחברי הקבוצה.
לבטים רבים קדמו להחלטתה של "קבוצת אברהם" לקבל על עצמה את המשימה המיוחדת, "האווירה בקבוצה נעשתה מחושמלת. בפינות שונות של המחנה ובמקלחת, נתקיימו דיונים ממושכים. בעוד שהמתווכחים העיקריים במקלחת היו הגברים, נשמעו מדי פעם הערות של חברות מעבר למחיצה. בכל פינות המחנה התגודדו חברים והתווכחו בהתלהבות".
כל הקבוצות הכשירו את עצמן להקים משקי שדה, ולשם כך שלחו את חבריהן להשתלמויות מקצועיות בפלחה, גידול ירקות וכד'. המשקים היהודיים, מהם היה אפשר ללמוד את תנאי חקלאות ההר היו מעטים מאוד, לכן, כל סוגיית ההתיישבות ההררית הייתה זרה לנו. גם מיעוט קרקע חקלאית והעדר מקור מים מובטח חיזקו את המתנגדים. יש להודות שגם הגורם הביטחוני עמד ברקע, למרות שלא הרבו לנפנף בו.
" ... אמנם הקבוצה מסוגלת ומוכשרת להתיישבות בעמק ובנגב, אך בהיותה קבוצה שמרבית חבריה הם יוצאי מזרח אירופה, רבים בה חובשי בית המדרש, יש בה התלהבות חסידית ותודעה יהודית מפותחת, היא כאילו נוצרה לשבת 'בין עיר הקודש לעיר האבות'". בכל זאת, הרוב המכריע של חברי הקבוצה, כמו גם מוסדות הקיבוץ הדתי, היו שוללים מושבעים. התקיימו כמה הצבעות, תחת לחץ כבד של הקרן הקיימת והפועל המזרחי. לקק"ל היו סיבות משלה, התורמים האמריקנים התנו את תרומתם לגאולת הקרקע בדרישה שעל האדמות שירכשו בכספם לא יחללו שבת. מוסדות המיישבים יכלו למצוא מועמדים להתיישבות כיבושית כזאת רק בקיבוץ הדתי. גם למרכז החקלאי של הפועל המזרחי (מיכאל חזני) היה עניין רב במקום המוצע והוא ניהל מו"מ מקביל עם שתי הקבוצות המועמדות לעלייה ("אברהם" ו"אמונים") עד שגם המתנגדים השתכנעו וקיבלו את ההצעה.
מוסדות הקיבוץ הדתי התנגדו בתוקף להרפתקה החדשה. שכן, ממש באותם ימים עלתה בארות יצחק להתיישבות בנגב והיו ציפיות לבסס סביבה גוש. גם גוש בית שאן מנה עדיין שתי קבוצות בלבד ולהשלמתו הייתה עדיפות תנועתית גבוהה.
לקבוצת אברהם היה ותק דומה לזה של בארות, לכן הייתה מועמדת טבעית למשימה הקשה הזאת.
משואות יצחק:
בראשית חשוון תש"ו עלתה על הקרקע משואות יצחק, היא התנחלה על אדמות חבילה מצפון-מערב לכפר עציון. ערב העלייה נערכה בכפר עציון מסיבה נאה. עם שחר יצאה שיירת המכוניות, מלווה באנשים רבים שבאו לסייע בעת העלייה. במאמץ משותף הושלמה עד הערב הקמת גדר הביטחון, צריף חדר האוכל ומספר אוהלים למגורים.
כאות הוקרה על מעשיו הגדולים בהצלת יהודים, נקרא היישוב על שמו של ראש הרבנים לארץ ישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג: "משואות יצחק".
"...התכוננו ליום החריש במלוא הקצב, בלי שים לב לאיומיהם. המסגרייה תיקנה והכינה מחרשות, עשתה מכלי מים מיוחדים להובלה על חמורים... ביקשנו פרדות מכפר עציון כדי להספיק לחרוש יותר ככל האפשר... הגיע ערב היום הגדול. בלילה הוצאנו בעגלה את הכלים אל מחוץ למחנה, כדי שבבוקר השכם נוכל לצאת בלי עיכובים למקום. סידור עבודה טרח ויגע כדי לקיים גם את השירותים החיוניים במחנה יחד עם מספר מקסימלי של חורשים ומאבטחים. הפרדות קיבלו מנות כפולות כדי שתעבודנה כהוגן... עם עלות השחר יצאו החורשים עם כליהם ובהמתם. עשר פרדות עם מחרשות ועגלה עמוסה כלים וזרעים, התנהלו לאיטם בכיוון ההר שמדרום למחנה. בהאדים הקדים ראית במחנה שורה של בהמות ואנשים על קו הרקיע חורשים וזורעים. הבהמות כאילו הרגישו את מתח היום ובמשנה מרץ פילחו את אדמת ההר. כמחצית השעה אחרי התחלת העבודה החלו ראשוני החורשים בתפילת שחרית אחרי שהחליפום בחרישה.
... אחרי כמה דקות נשמע רעש והמולה. השכנים נתקלו בשומרים, החלו להמטיר עליהם אבנים. חברינו הסתערו עליהם 'הסתערות אינדיאנית' מלווה צעקות, נפנוף מקלות וזריקת אבנים. רגע כרעו השכנים תחתיהם אך התאוששו והמשיכו לידות אבנים. החלו לילל ולהזעיק עזרה מן הכפר השכן. יללות דומות השיבו לעומתם מן ההר הסמוך... חזרנו הביתה מלאי סיפוק שיצאנו מן העניין בשלום ובניצחון. חרשנו מאה דונם בלי שום אבֵדה. בערב נערכה מסיבה בה הסבירו חברים את ערך החריש. עד שעה מאוחרת בלילה נמשכו הריקודים הסוערים".
עין צורים:
"כ"ח תשרי תש"ז ייזכר בתנועתנו כיום העלייה של גרעין ה' של ארגוננו, להתנחל בהרי חברון, אחרי העלייה לביריה הרנינה לבנו בשורת עלייה זו… אף שרק מעטים ידעו בדיוק את יום העלייה – רבה הייתה התכונה בערב לפני זה, בכפר עציון... ברדת הלילה ... התכנסו למסיבה. ליד שולחנות ערוכים ישבו כולם. 'במעשינו נוכיח רצוננו. חבר'ה, אנו עולים ובונים, אל תצחקו, זו עובדה: אנו נבנה נקודה חדשה'. מן המסיבה נשלחה ברכה לחברים הכלואים בעכו (אסירי ביריה). אנחה חרישית נשמעה, אנחת חברים על העדרם של הכלואים. בשירת 'התקווה' ובהמנון הארגון 'יד אחים' – נסתיימה המסיבה. וכמו מאליו נתבקש הריקוד, ריקוד מצווה בערב העלייה. השתלבו הזרועות להורה סוערת. דורות רקדו שם. ותיקי הקיבוץ הדתי ותנועת המושבים עם צעירים ממשיכי דרכם. רק שעתיים רקדנו..."
רבדים:
יוסף וייץ, איש הקרן הקיימת, הציע את המקום הרביעי בגוש עציון לתנועת השומר הצעיר. הקיבוץ הדתי והפועל המזרחי מחו בקול. הם לא רצו יישובים המקיימים אורח חיים חילוני בתוך מחננו. הם גם רצו להבטיח את כל אדמות הגוש ל"ישובים שלנו". וייץ לא התרשם במיוחד ממחאתם. לא מכבר עלתה להתיישבות הקבוצה הדתית העשירית ולא עלה כלל על דעתו לשמור מקום לעוד אחת. כך לפי המסמכים שבארכיון, אך יש גם עדות בעל פה של אחד מהוותיקים: "חשבנו כמועיל לענייני הגוש, אם יהיה בו משק של אחת מהתנועות הגדולות, כדי שיהיה מי שידאג לו במוסדות המיישבים".
והשאר כבר סופר בקורות ישראל...
למבקר בגוש עציון היום, קשה להבדיל בין היישובים הרבים הפרוסים בו. אך אם יטרח מעט, ימצא את קבוצת כפר עציון, ובה אתר הנצחה לגוש שחרב במלחמת העצמאות. בראש צורים ניצב שלט המזכיר את עין צורים שישבה שם. על מקומה של רבדים בנויים לולי ראש צורים וסביב משואות יצחק הישנה ניטע יער ובו נראים עדיין יסודות של אחדים מבתי הקיבוץ. ▄
נחום ברוכי, בארות יצחק
|
|
