|
קסאמים עלינו
חייצ'ה יקותיאל
הגבול של קיבוץ סעד עם רצועת עזה אינו שקט. כבר חודשים שאנחנו שומעים בחדשות: "קסאמים נפלו בנגב המערבי". במקרים רבים מדובר בסעד. גם נִסים היו כבר כשקסאמים נפלו לתוך שני בתים וב"ה לא התפוצצו. הלילות לא שקטים ובבוקר יודעים אנשי המקום לומר מה הקולות שהפריעו את שנתם, קולות של נפץ ומלחמה
חייצ'ה, עורכת העלון המקומי, בודקת את מצב הרוח ומפלס הפחדים והחרדות בעקבות המצב
כאשר ניגשתי להכין את הכתבה קיננה בי הרגשה שבגלל הלכידות שלנו כקהילה מגובשת ומנוסה במלחמות, אין אצלנו חרדות ופחדים מהמצב הבלתי נסבל הנמשך כבר ארבע שנים ושסופו אינו נראה. התרשמתי שלא ניתן להרגיש בחיי היום-יום שלנו בתגובות מיוחדות וייתכן שזה מאפשר לנו להמשיך את שגרת החיים, לחגוג את חגינו ולשמוח בשמחותינו. גם כשהתעניינתי לגבי הילדים קיבלתי תשובה שכלפי חוץ לא מרגישים אצלם במקרי הלם או טראומות כתוצאה מהקִרבה הפיסית שלנו למלחמה ולקאסמים. כשעברתי בין בעלי התפקידים השונים כדי לקבל תמונת מצב התברר לי שהערכותיי אינן מדויקות, ואחת מהן היא בתחום הילדים והוריהם.
השבוע הצטרפתי למפגש הורים לילדים מכיתות א' עד י"ב, שקיימה ועדת חינוך עם איתן אדר, העובד הסוציאלי ומנהל התחנה הפסיכולוגית בחבל אשכול. בפגישה נוכחתי לדעת שההורים מודאגים מאוד מתגובות ילדיהם למצב. הם לא יכולים להשאיר אותם לבד בבית וללכת לפגישה, מישהו מבוגר חייב להישאר אתם. יש דרגות שונות של ביטוי הפחד אצל הילדים, החל מהמצב הטוב שבו מתעניין הילד ושואל, ואז אפשר להשיב לו בשפה שלו, ועד למצבי הדחקה בהם מתבטאים אותות הפחד בפחדי לילה. הילד לא מסוגל להירדם ודורש את נוכחות ההורים. הוא מרטיב, התנהגותו משתנה, הוא מכונס בעצמו, צורח ונפחד מכל רעש ונצמד להורים. מטרת הפגישה הייתה לצייד את ההורים בכלים על מנת להתמודד עם השפעות המצב הביטחוני על הילדים.
איש המקצוע ענה לשאלות ההורים וציין שבראש וראשונה יש לפתוח בשיחה עם הילד בבית, לתת לדברים לצאת החוצה ולנסות להרגיע. במקרים קיצוניים – יש לפנות לעזרה מקצועית. נשאלו שאלות על אמונה בקרב הילדים – כיצד ייתכן שהקדוש-ברוך-הוא שתפקידו לשמור עלינו – לא מגונן עלינו? כמובן שקשה לענות על כך. עידית לנדאו, מרכזת ועדת החינוך הביעה את דעתה שחשוב להעביר לילדים מסרים אמינים, כחלק מן האמונה ותפיסת העולם. המציאות הקשה גורמת לשבר ביחסים בין בני האדם ובאמונה, אבל חשוב שאנו נשדר יחס מרגיע, שעשינו כל מה שאפשר כדי להגן על עצמנו, אבל אין ביטחון של מאה אחוז.
מפנקסה של מרכזת ועדת חינוך
עידית לנדאו: "מאז שהחלו ליפול בסעד הקסאמים, וקולות המלחמה רוחשים סביבנו, בעיקר בערבים ובלילות, ובמיוחד מאז נפילתו של הקסאם בבית משפחת עסיס, אנו ערים לכך שעולים פחדים וחרדות בקרב הורים וילדים. מתוך הבנה זו יזמנו הקמת צוות קטן שמטרתו כרגע לבדוק מהם הצרכים ואילו תשובות ביכולתנו לתת.
כמה נקודות מנחות אותנו בעבודתנו: האחת - אנו יוצאים מנקודת הנחה שישנם הורים וילדים שפונים לעזרה, אך ישנם נוספים שנמצאים במצב חרדתי ובוחרים שלא לפנות, או שפשוט אינם מודעים כרגע לכך שהחרדה היא זו שמפריעה להם; ההנחה השנייה היא שאת עיקר ההדרכה והעזרה צריכים לקבל ההורים וצוותי ההדרכה. ככל שנהיה אנו כהורים קשובים יותר לתגובות שלנו, כך נוכל להבין יותר ולהרגיש יותר את תגובות ילדינו; הנחה שלישית היא שייתכן בהחלט שיש מצבים בהם נדרשת התערבות מקצועית יותר ואינטנסיבית יותר.
ואכן, קיימנו השבוע מפגש חד-פעמי לכלל ההורים עם איתן אדר, מנהל התחנה הפסיכולוגית במועצה אזורית אשכול. שיחתו של איתן הוגדרה כ"מתן כלים להתמודדות של הורים וילדים עם המצב הביטחוני". החלק הראשון של המפגש התמקד ב'מה אנו, כמבוגרים וכהורים, חשים ומרגישים בעקבות המצב'. החלק השני של המפגש חיבר בין הרגשות שלנו כמבוגרים לרגשותיהם של הילדים.
אני מקווה שנפרסם בקרוב מאוד כיצד אנו ממשיכים, ובדרכים אלו נצליח לתת מענים נכונים לצרכים שעולים".
"דווקא המקום מאוד קסאם לי"
נושא הקליטה בסעד נכנס לתהליך אינטנסיבי מאוד בשנה החולפת ואת המהלך הניע נחום לנדאו מרכז ועדת הקליטה בסעד. "אין ספק", אומר נחום, "שברגע הראשון אנשים לא מחברים בין קסאמים לסעד. אנחנו מצדנו השתדלנו מהרגע הראשון להזכיר למשפחות שהתעניינו בקליטה במקום, מהן העובדות ולא להסתיר מידע. ייתכן שחלק מהמשפחות שירדו מרעיון הקליטה, עשו זאת מהסיבה הביטחונית, אך לשמחתנו אותן משפחות שגילו עניין רציני בנו, לא נרתעו מהמצב למרות שהגורל העמיד אותן במבחן לא קל. ומעשה שהיה כך היה: כאשר באו שתי משפחות להתארח יממה בסעד לקראת הגעתן הסופית לקליטה במקום, קידם את פניהן קסאם בבוקרו של אותו יום. נדברנו להיפגש בחדר האוכל ואני עמדתי דרוך לראות אם יגיעו עם המזוודות...
"משפחה אחת הגיעה לקליטה לפני חודשיים ומשפחה נוספת צפויה לבוא בקיץ הבא. אחד מליצני המקום הציע שנהפוך את המצב לסיסמת קידום הפרסום שלנו: 'דווקא המקום מאוד קסאם לי'.
הלוואי שנוכל להמשיך ולחייך בעניין, ושלא נעמוד בפני ניסיונות קשים שהועמדו בהם שכנינו משדרות".
"הצרה היא שנגד הקסאמים אין לנו מה לעשות"
"הקסאם הראשון שנפל בשטח ישראל נפל בשדותינו –בשלהי שבט תשס"ב", מציין אורי יערי, רכז הביטחון של הקיבוץ, "מאז נפלו אצלנו כמה עשרות קסאמים, כאשר בתוך היישוב עצמו נפלו כ-7 קסאמים ובשני מקרים אף חדרו לדירות שני חברים. למזלנו הרב לא היו נפגעים בנפש. במקרה אחד חדר קסאם לחדר שינה שבו ישנו באותה שעה אֵם ושלוש פעוטות. הצרה היא שכנגד הקסאמים אין לנו מה לעשות.
"לגבי הביטחון הכללי ביישוב – אנו נמצאים היום קרוב מאוד לגדר המערכת, ואני – כרכז הביטחון, מוקפץ לעיתים קרובות בגלל התרעות המתקבלות מהצבא. במקרים יותר רציניים מוקפצת גם כיתת הכוננות אצלנו, ויש לציין שנמצאים קבוצת חברים ברמה צבאית גבוהה , ואנחנו ערוכים למצבים הגרועים ביותר, בתקווה שלא יהיו".
בשל קרבתנו לגבול מתקיימות בסעד פעילויות רבות שקשורות לכוחות הביטחון, החל מהכנה למבצעים צבאיים ועד ימי עיון ומסיבות של היחידות השונות שנמצאות בשטח. אנו גם מתבקשים מדי פעם להלין אצלנו קבוצות חיילים , בעיקר בימי מתיחות.
"קיימת בעיה", מציין אורי, "שהקיבוצים בסביבה לא מקבלים את אותן הטבות שמקבלות העיירות, אף על פי שכמות הקסאמים שנפלו בשטחיהם גדול ממספר הקסאמים שנפלו בעיירות. אנחנו שומעים אצלנו את כל רעשי המלחמה המתחוללת באזורנו, ומגיעים אליי לא מעט טלפונים מחברים מודאגים ששואלים אם ידוע לי מהם קולות הנפץ הנשמעים".
אושר סיוע של 80 מיליון ₪ לשדֵרות וליישובי הנגב
לאחר תקופה ארוכה של ירי קסאמים אישרה הממשלה
שורה של הטבות לשדרות מוכת הקסאמים וליישובי הסביבה,
44 יישובים כפריים הנמצאים במרחק של עד 7 ק"מ מעזה ומאוימים ביטחונית
"ומה בתחום המשקי", אני פונה בשאלה למרכז המשק
אורן ברנע: "האירועים הביטחוניים האחרונים שעברנו הם עוד דף בהיסטוריה של סעד מול הרצועה. הם מצטרפים להרס היישוב ב-1948, הפידאיונים, המוקשים, חפירת התעלות ב-1967, ועוד. עכשיו כמו אז, אנו מקדשים את השיגרה, מטפלים ותומכים במי שיותר קשה לו ומנסים לחיות ולצמוח ביתר שאת. זהו דפוס התנהגות קבוע וכנראה נדרש, למי שהחליט לחיות תחת שמי הים התיכון (עם רצועת עזה בדרך לים). ברמה המשקית אנו מנסים להצניע את חלקנו במיקבץ הנפילות. קסאמים זה רע לעסקים בשוק המקומי, ובוודאי בעִסקי ייצוא.
"בישראל נהוג לטפל ולתגמל מקומות בפריפריה שסובלים מהתנכלות ביטחונית, פיצוי ממשלתי בדמים. תשלומים אלו נעצרים אצל הנפגעת העיקרית, היא העיר שדֵרות, והסיבות לכך שונות. נדרש טיפול מערכתי כדי לחלק את התמיכה בצורה הולמת יותר.
והעיקר שיחזור השקט, ואנו נוכל להתחיל ולחשוב על עזה כמשאב".
תחושות פסימיות בקרב ילדי בית ספר
בפעילות שהתקיימה לציון "יום רצח רבין" בבית ספר דע,ת בסעד, התקימו סדנאות לתלמידים. מספרת תרצה אורן, חברת סעד ומחנכת בחטיבת הביניים: "מטרת הסדנא היתה להביע רגשות ומחשבות ביחס למושג "שלום". בשלב מסויים גלשה הסדנא למציאות היום-יומית ומה שהיה מדהים ועצוב מאד שנאמרו מפי התלמידים אמירות קשות. הם דיברו על המצב הקשה בו אנו חיים" /העם שלנו ממש מתפורר'; 'הפיגועים יימשכו והקסאמים ימשיכו להרוג אותנו'; 'אין עם מי לדבר'; 'אולי יהיה פעם שלום אבל אנחנו לא נזכה לו' (אמרה נערה בת 14); 'מה שלא נעשה - הבעיות לא ייפתרו', ועוד.מערכת החינוך תצטרך לתת את הדעת ולעשות מעשה בתחום חיזוק הרוח ונתינת כוחות להתמודדות עם המצב".
מי ייתן ונזכה לימי שלום השקט ובטח!
סעד
|
|
