|
עמודים כסלו תשס"ה (688) 3
|
|
|
לכובע שלי שלוש פינות
יונה ברמן
את שותפותם של חלק מרבני הקיבוצים בישיבת מעלה גלבוע כולנו מכירים. הרב דוד ביגמן (רב מעלה גלבוע), הרב יהודה גלעד (רב קיבוץ לביא) והרב שמואל ריינר (שהיה עד לפני שנה רב טירת צבי), ייסדו את ישיבת השילוב של הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע, שם הם מלמדים ומנהלים אותה בנוסף לתפקידם הרבני בקיבוצים
מתברר שבשנים האחרונות נכנסו רבני קיבוצים נוספים לעשייה ולמעורבות בישיבות ברחבי הארץ: הרב דוד אסולין (רב קיבוץ סעד) עומד בראש ישיבת הסדר בנתיבות, והרבנים מרדכי ורדי (רב ראש צורים) והרב עמית קולא (רב קיבוץ עלומים) מנהלים ומלמדים ב"כולל", בבית המדרש של הגרעין התורני "אלישיב" בעיר לוד
בדרכי לפגישה בלוד עם הרב מרדכי ורדי והרב עמית קולא, שוטטתי בעיר, נוסעת לאט ומנסה להתמצא בעיר הלא מוכרת לי, עיר במרחק עשרים דקות נסיעה מביתי-קיבוצי בארות יצחק. מאז שמעתי באקראי על עבודת הרבנים בעיר, הרגשתי סקרנות והערכה, ורצון לראות ולהכיר את מה שנראה בעיניי כשיא של נתינה וחיבור לעם ישראל.
לא בקלות מצאתי את המקום. בית הכנסת "אהל אברהם" בשכונת "נווה זית", הוא בית הכנסת האשכנזי המרכזי של העיר, בו מתפלל רבה האשכנזי של לוד, ובין כתליו קבע לו הגרעין התורני "אלישיב" בית מדרש שהוא מרכזו הלימודי, התורני והקהילתי של הגרעין.
|
|
|
"אלישיב" - הגרעין התורני בלוד
"הרב מרדכי והרב עמית, איך התחברתם לכאן מחלקי ארץ רחוקים"?
הרב מרדכי ורדי: "הגעתי לכאן לפני כ-5 שנים וכעבור שנה בערך הזמנתי את הרב עמית קולא להצטרף אליי. ראש הגרעין הקודם עזב, ותלמידיי מישיבת מעלות, שם הייתי לפני בואנו לראש צורים, פנו אליי וביקשו שאבוא. המצב כאן היה משברי. מאז אני משמש כראש הגרעין וראש ה'כולל'. היום כשהגרעין התורני גדל כל כך, צריך לדעתי ראש גרעין שיבוא ויתגורר פה, לא מישהו חיצוני".
הרב עמית קולא: "אני כאן ½3 שנים. הצטרפתי בעיקר לבית המדרש של הגרעין התורני. המחשבה הייתה להעמיד בית מדרש עם שיטת לימוד מיוחדת. משהו כמו 'העיון הארץ ישראלי', הייתי קורא לזה. ליצור מקום של לימוד תורה שבו לומדים במחובר להוויה הישראלית העכשווית. אנחנו מנסים לבנות פה מקום שאנשים יכולים להתגדל בתורה, בידע, אבל עם עכשוויות והיכרות ומעורבות עם העולם שנמצא מחוץ, חברתית ותרבותית. בית המדרש מנסה לדבר בשפה שיש בה מן העכשווי, להתסיס את זה, להפגיש את זה עם עולם המסורת שלנו".
גרעין תורני בכלל, וגרעין "אלישיב" בפרט
הגרעין התורני "אלישיב" מונה היום כ-80 משפחות שגרות בעיר לוד וחייהן מרוכזים סביב מרכז תורני, הוא בית המדרש. המשפחות מנהלות את חייהן תוך מעורבות בעשייה החברתית, הקהילתית והחינוכית בעיר. גרעין המשפחות התגבש לפני כ-9 שנים על בסיס משפחות ספורות בלבד ומאז גדל מאוד. היו כבר גרעינים שיצאו לערי פיתוח לפני כמה עשרות שנים, ליישובים כמו קריית שמונה, מעלות ובית שמש, אבל היום מדובר על פריצת דרך ממש. בעשר השנים האחרונות קמו כ-70-60 גרעינים תורניים של משפחות בכל רחבי הארץ, בעיירות פיתוח, בערים קטנות כבערים גדולות ומרכזיות, באופקים, אילת, שדרות וקריית גת כמו בתל-אביב, גבעתיים, חולון, ראשון לציון ובנימינה.
הרב מרדכי: "המוטיבציה החזקה של הגל הזה היא להגיע לעיירות פיתוח ולמקומות שאין בהם ציבור הומוגני. יכול להיות גרעין של 5 משפחות ויכול להיות גרעין של 90 משפחות. יש גרעינים שהם דומים קצת לבית חב"ד, שעוסקים בהפצת התורה, ויש אחרים ורבים שרואים את תפקידם בהתחברות עם האוכלוסייה הקיימת, השתלבות ילדיהם במערכות החינוך, גני הילדים והמעונות. יש פה היום אולפנה וישיבה תיכונית. מתקיימת פעילות של גמ"ח (גמילות חסדים) ותמיכה בתנועות הנוער בעיר.
"אנחנו עובדים יד ביד עם הרשויות בעיר. חשוב לנו מאוד לעבוד יחד ולא ליצור, חלילה, משהו נפרד או אלטרנטיבי. לא באנו ללמֵד את העיר. נדרשים מאתנו הרבה ענווה וטקט איך להיכנס לעבודה במערכות העירוניות וללא התנשאות".
גרעין "אלישיב" נמצא בתאוצה בלתי רגילה וגדֵל כל הזמן. הגרעין מתנהל באופן עצמאי. יש לו ועד מנהל, ועדות ומרכז גרעין, אהרון אטיאס, שהוא יליד העיר לוד (ראה כתבה נפרדת). כשהרב ורדי הגיע לשטח מנה הגרעין 30 משפחות והיום הם מעל ה-80! החבר'ה של הגרעין הם בוגרי ישיבות הסדר ומכינות, שמצטרפים לגרעין כמשפחות. בנוסף קיימת מסגרת גם לרווקים וגם קבוצה קטנה של בנות רווקות שנשארות בעיר לאחר שירותן הלאומי.
"הרב עמית, אתה כבר 22 שנים רב קיבוץ עלומים, ואתה הרב מרדכי כ-6 שנים רבה של ראש צורים – כמה 'כובעים' יש לכל אחד מכם"?
הרב עמית: "אני חובש שני כובעים ויותר. אני מרגיש שאני גשר בין עולמות. החבר'ה פה רובם ככולם בני תורה, בפריזמה מאוד מסוימת של העולם. אני מנסה לצייר בפניהם את ההוויה התרבותית רוחנית והדילמות שיש בקיבוץ. הם לא מכירים את זה. ומצד שני, גם ההתרחשות שיש פה, לא פעם אני מציע את זה בתוך הקיבוץ. אני מרגיש ש'גרעין' ו'קיבוץ' הם עולמות שיש ביניהם הרבה פערים ואני מרגיש שאני מחבר במידת מה בין הפערים. יש אפילו מחשבה היום של חבר בעלומים לחבר ללוד משהו מכיוון המזכירות העולמית של בני-עקיבא".
הרב מרדכי: "אני עובד בבית ספר 'מעלה' כראש המגמה לתסריטאות ואני גם ראש בית המדרש שם, וכן רבה של ראש צורים, בנוסף לעבודתי כאן בלוד.
איך חובשים שלושה כובעים? בעקיפין יש גם השראה בין תחום אחד לתחום שני. פה אין לי שיעור בקולנוע, וב'מעלה' אין לי שיעור בגמרא. אני חושב שגם מבחינת השפה וגם מבחינת שימת הלב הדברים מקרינים אחד על השני. אני עוסק בדברים במשולב. זה בא לידי ביטוי בקהילה, בדוגמאות שאני מביא מהקרנת סרטים והעלאת דיונים מ'מעלה'".
"מה למדתם על המקום, על המדינה, ובעיקר על עצמכם בעשייה הזו?
הרב עמית: "אספר לך סיפור שהוא מבחינתי סיפור מכונן – עובדי העירייה פה בלוד לא קיבלו משכורת זמן רב. היו הפגנות. יום אחד בדרכי לישיבה כאן, ניסיתי לעקוף מחסום שלהם ומצאתי את עצמי עוקף ועוקף, והגעתי למסקנה שכמה שניסיתי לא הצלחתי לעקוף את זה. יודעים שיש קשיים ובעיות, אבל עד שאתה לא נמצא במקום אתה לא מתמודד עם זה. אתה נפגש עם האנשים, אין לזה תחליף.
נשאלתי, וזו דוגמה נוספת, 'האם מותר להחתים כרטיס של עובד שיוצא להפגנה בשעות עבודה'?
החוויה האישית, האתגר בסיטואציות השונות במצוקה כלכלית, מבחינתי יש לתורה ולהלכה אמירה".
הרב מרדכי: "גם אני אתחיל בסיפור. כשבאתי לכאן לשבת עם משפחתי, שאל ילדי שבכיתה א' 'איך כל החילונים הגיעו ללוד'? הבנתי שחיינו בגוש עציון הם חיי לוקסוס והילדים לא פוגשים בסביבה חילונית. פה בעיר, למשל, התעורר קונפליקט האם לשלוח את הילדים לבתי ספר פה במקום, או לשלוח לבתי ספר בסביבה, לשעלבים, למשל. בסופו של דבר עמדתי היא שכל הורה צריך לקחת אחריות על ילדיו, למרות שרצוי שהורה יעשה את ההכוונה של הילד קוהרנטית למקום מגוריו. אלא שלא כל הורה ולא כל ילד אותו דבר. זה ממחיש סביבה שאינה סביבה מפנקת של יש"ע ושל הקיבוצים הדתיים, זה נותן פרופורציות ביחס להתמודדויות החינוכיות. יש הרגשה שהתוצאות החינוכיות טובות יותר בקרב ילדי הגרעינים התורניים כי לילדים יש יכולת להבחין ביכולות שלהם ובשונות שלהם. זה לא מחליש אותם, ולהפך, יש להם את היכולת לראות את החיבור ואת הייחוד שלהם.
"המצב בלוד הוא כזה שכל תנועה של משפחות מסביבה סוציו-אקונומית חזקה, אל ולתוך העיר לוד, נותנת תקווה לעיר. קיימת תופעה בלוד שמי שחזק או בעל אמצעים עוזב את העיר למודיעין, אלעד, שהם וכד'. ולהפך, כשיש תנועה פנימה של משפחות שמאמינות בעיר, זה נותן תקווה. ברשויות הולכים לקראתנו עד קצה גבול היכולת שלהם. הם רואים בזה כיוון ואני מקווה שכך יהיה".
|
|
|
משפחת אהרון ושמרית אטיאס
מהגרעין התורני "אלישיב" בלוד
הוא יליד לוד, עסק באלקטרוניקה
ומנהל הגרעין ב-4 השנים האחרונות.
היא בת שבי שומרון ביש"ע, עשתה ש"ל בלוד
היום מורה לחינוך מיוחד בקריית עקרון.
יש להם 3 ילדים: 7, 6, ו- ½4.
הם גרים בלוד בשכונת נווה זית, שיכון חיסכון ג'
דירת שיכון בקומה שנייה. וכך גם חבריהם לגרעין.
שכניהם הם תושבי העיר, עולים חדשים וגם ותיקים.
אהרון היה שותף לרעיון הקמת הגרעין.
הוגי הקמת הגרעין הבינו שמסלול הנסיקה
של העיר לוד כלפי מטה לא ישתנה
אלא אם תבוא קבוצה של משפחות
מהציונות הדתית-לאומית, קבוצה אידאולוגית
שתאמין בעיר לוד. שתאמין שהמיקום של העיר מעולה.
שהיא על אם הדרך בין תל-אביב לירושלים,
על ציר צפון-דרום, קרובה לשדה התעופה.
צריך רק לשנות את התכנים החינוכיים
והתרבותיים שיביאו לשינוי האווירה.
מה קושר את הגרעין התורני למקום:
משפחות הגרעין התורני באו מתוך אידאולוגיה.
בשלב מאוחר יותר הן נשארות פה
כי החברה מקסימה, כי החינוך מעולה וטוב להם.
לכולם חשובה טובת העיר וטובת הגרעין בד בבד.
יש לגרעין בית מדרש שהוא ליבת הגרעין, מגדלור.
את בית המדרש מנהלים ובו מלמדים, כאמור,
הרב מרדכי ורדי והרב עמית קולא.
בבית המדרש מתקיים "כולל" של עשרה אברכים.
זה המקום בו לומדים גם חברי הגרעין,
בו מתקיימים דיוני הגרעין, בו מתקיים שיעור
לנשות הגרעין, וכמעט מדי יום לפנות ערב -
שיעור לאברכים אליו מצטרפים חברי הגרעין
ואנשים מהקהילה הרחבה.
הגרעין מנהל את עצמו ואת עבודתו הקהילתית-חינוכית
באמצעות ועדות פעילות של הגרעין: ועדת חינוך,
ועדת תרבות, ועדה לקשרי קהילה וועד מנהל לגרעין
שאהרן עומד בראשו.
בוועדת חינוך קובעים איך ייראו הגנים, המעונות ובית הספר,
לאן פניהם. אלו מסגרות שהגרעין נותן בהן את הטון
ולומדים בהן יחד, ילדי השכונות וילדי משפחות הגרעין התורני.
המסגרות הללו מאוד מבוקשות, וכדי שתהיה התערות
של ילדי הקהילה עם ילדי הגרעין ושילדי הגרעין
לא יהיו המסה הקריטית,יש צורך לפתוח גנים נוספים.
אלו מקצת השאלות שעולות בדיוני ועדת החינוך.
בוועדת קשרי קהילה עוסקים בקשר עם הקהילה הרחבה
בעשייה המשותפת והתורמת בשיתוף פעולה עם
שירותי הרווחה והחינוך. יש קו פתוח למחלקות העירייה ולראש העיר.
הגרעין התורני שהוא מהגדולים בארץ
גרעין מגובש וחזק דיו כדי להתחבר עם הקהילה.
הקהילה מקבלת אותם בזרועות פתוחות, אם כי בראשית
הדרך בחנו אותם ולא האמינו שהמשפחות באו למען העיר ותושביה
היום רוצים מאוד את קרבת הגרעין, גם האוכלוסייה
וגם מוסדות העיר וראשיה.
מה המשימות של הגרעין?
הגרעין הוקם בשנת 1996. היום הוא מונה
80 משפחות. הם באו והם מאמינים בעיר.
מטרתם להביא לכך שתושבי העיר יאמינו גם הם
בעיר שלהם. שתיפסק ההגירה מן העיר לוד
למודיעין, שוהם וראשון לציון.
בתי הספר שמתמעטים, גנים ומתנ"סים שנסגרים,
ושלטי "דירה למכירה", מעידים שהזינוק עוד לא כאן.
מה שיחזיק את תושבי העיר יהיה חינוך טוב
ועל כך עמלים חלוצי המאה ה-21, 80 משפחות הגרעין.
על עצירת ההגירה השלילית, על עבודה מערכתית-עירונית
על החזרת הביטחון האישי ברחוב, פתיחת מתנ"סים, ועוד.
הם מאמינים בעיר!
|
|
|
הגרעין התורני בנתיבות
תודה לאנשי הגרעין בלוד, ואני ממשיכה דרומה לעיר נתיבות, שם יחכה לי הרב דוד אסולין, גם הוא נושא על כתפיו משימה רבת משמעות ועשייה, בנוסף להיותו רב קיבוץ סעד.
הרוצה להחכים – ידרים
המרחק בין העיר נתיבות לגוש הקיבוצים הדתיים - עלומים וסעד - הוא מרחק של כ-20 דקות נסיעה. אלה קיבוצים משגשגים וזו עיירת פיתוח שאוכלוסייתה מורכבת מעליות ותיקות של שנות ה-50, עולים מחבר העמים והעלייה האתיופית של שנות ה-80 וה-90. מסעד הרב דוד מחבר בדרכו את עבודתו בסעד לישיבת ההסדר "אהבת ישראל" שהוא עומד בראשה. הישיבה הוקמה בשנת 2000 וזו שנתה החמישית.
העומדים בראש הישיבה
הוגה הקמת הישיבה בנתיבות ומקימה בפועל הוא שמוליק בן-שלום, בן למשפחה שהייתה לאגדה ולדוגמה של עשייה - צפורה וישראל פרידמן בן-שלום שחזרו לשורשיהם בחיק היהדות החסידית, הצטרפו לקיבוץ סעד וגידלו בו דור של בנים דתיים משימתיים בהא הידיעה: ירמיהו בנם הוא מקים וחבר הקיבוץ העירוני המשימתי – קיבוץ "ראשית" בקרית מנחם בירושלים; הושע בנם הוא מקים וחבר הקיבוץ העירוני המשימתי "בית ישראל" בשכונת גילה בירושלים וראש המכינה המשימתית החילונית-דתית במקום; שמוליק פרידמן-בן שלום שהקים את הישיבה בנתיבות, הקים לפני שנים את "מדרשת ביחד" בירוחם, עסק בהבאת גרעינים של משפחות ממרכז הארץ לירוחם, הקים את ישיבת ההסדר בירוחם, ולפני כ-4 שנים את ישיבת ההסדר בנתיבות, כזרוע נוספת של "מדרשת ביחד". השנה נפתח במקום גם יום לימודים לנשים, בתקווה לפתוח בהמשך מדרשה לבנות.
"שמוליק פנה אליי שאעמוד בראש הישיבה בנתיבות", מסביר הרב דוד, "וזה התחבר מאוד לתפיסתי ולהשקפת עולמי. התחלנו עם קבוצה של 12 תלמידים בוגרים, פליטי 'ישיבות הסדר' אחרות. שנה לאחר מכן קיבלנו כבר בוגרי תיכון כנהוג בכל הישיבות, והיום יש בישיבה למעלה מ-90 תלמידים".
כדי לסגור את סיפור "המשפחה האגדית", נזכיר שלשמוליק בן שלום ואשתו שושי בת סעד למשפחת קרול, יש בישיבה נציגות של שני בנים נשואים ותושבי העיר, וגם סבא שלהם - ישראל בן-שלום - שחצה כבר את גיל ה-80, עומד בראש הישיבה יחד עם הרב דוד אסולין. הוא ואשתו צפורה חיים היום בקיבוץ העירוני "בית ישראל" בירושלים ושלושה מימות השבוע הם בנתיבות בתרומתם הייחודית מאוד בידע ובעשייה.
"לקחת אחריות" – קליטת תלמידים מהעדה האתיופית
"מהבחינה החברתית", אומר הרב דוד אסולין, "ממוקמת הישיבה בנתיבות מתוך מטרה להשתלב באוכלוסיית המדינה בדרום הארץ ולחנך תלמידים לפתיחות ולהבנה שהתורה מחייבת אותנו - לקחת אחריות לא רק על עצמנו אלא לכלל העולם – תיקון העולם לחברה כולה. אנחנו מדברים על אידאלים מבלי להתבייש, מדברים על זה וחווים את זה.
"לצד קבוצת תלמידים גדולה בני משפחות ותיקות ממרכז הארץ, לומדים בישיבה גם תלמידים עולי אתיופיה, בוגרי תכנית 'יעדים' שמתקיימת בישיבת ההסדר בירוחם. בנתיבות חיים היום כ-24 אלף תושבים ובהם כ-1,000 איש יוצאי העדה האתיופית. חשבנו שנכון יהיה שהישיבה תשלב בתוכה תלמידי ישיבה בני העלייה האתיופית למען שילובם בחברה הישראלית. חגי גלנדואר, מנהל הישיבה, הוא שהקים את פרויקט 'יעדים' שבו הם משלימים בגרות והשכלה תורנית ולאחר מכן מתגייסים. חלקם הגדול בוחר להמשיך אצלנו. יש לנו כבר היום כ-6 תלמידים מהעדה האתיופית שהקימו משפחות ונשארו להתגורר בנתיבות.
"לחברה הישראלית יש קושי בקליטת עולי אתיופיה והרעיון הוא כפול: טיפול בתלמידינו בני העדה האתיופית ברוח הישיבה, ברוח של לקיחת אחריות, ובד בבד הפיכתם לשגרירים בחברה האתיופית מתוכה צמחו. שיפעלו בתוך העדה, שיעסקו בחינוך ובהנהגת העדה. למשל, פרויקט תגבור תלמידים אתיופים בתיכון, או הפעלת סניף 'בני-עקיבא' לעולים אתיופים עם מדריכים שהם בעיקר בני העדה, ועוד.
זה לא פשוט. יש התלבטויות איך לעשות את זה בצורה הנכונה כי העדה האתיופית מאוד שונה, ולא פעם נוצר נתק בין הממסד לאוכלוסייה על רקע זה. כאן מקומם של תלמידינו יוצאי העדה להיות המגשרים בינם ובין החברה הישראלית. החבר'ה האתיופים נמצאים בהתלבטויות מאוד קשות מול מסורת בית אבא, שמשמעותה, מנהגים שונים משלנו, כמו, נושא הכשרות אצלם בבית ובעיות השחיטה. לנו חשוב שלא יאבדו את מסורת העדה שלהם. אנחנו מנסים באיזשהו מקום להרוויח את שני הצדדים. יש לנו קשר עם שני הקייסים של העדה האתיופית בנתיבות. הצלחתנו הגדולה היא בכך שהם מסיימים את השירות והלימוד וחלקם כבר בדרך לסמיכה לרבנות, מאלה שהגיעו אלינו לישיבה אחרי השירות הצבאי".
ייחודה של הישיבה בהקמת גרעין קליטה לנתיבות
סביב הקמת הישיבה נוצר גרעין של משפחות שהצטרפו לנתיבות. גדֵלה פה קהילה צעירה שרוצה להרגיש שהיא תורמת למקום. צעיריה באים ממקומות שונים בארץ והם חיים פה בצניעות ובפשטות ומתלכדים סביב ההרגשה שהם רוצים לעשות דברים יחד ולתרום יחד.
הרב דוד: "מטרתנו המרכזית בהתיישבותם פה שיהיו קשורים לאוכלוסייה המקומית, לתנועת הנוער, לקהילה הציונית דתית ולמשפחות המקום. התלמידים שלנו מתארחים לארוחות שבת אצל משפחות מקומיות, לומדים בחברותות עם הילדים, ובנות השירות הלאומי ששייכות למדרשה בנתיבות, עוסקות בחינוך ערכי בבתי הספר לאהבת הארץ והתורה, ומפעילות מסגרות של קייטנות בחופשות מבית הספר".
כיבוד המסורת – שלי ושלך
הרב דוד מביא לישיבה את מורשתו הספרדית, ור' ישראל בן שלום, נצר למשפחה חסידית וחסיד בעצמו, מביא אתו את האווירה החסידית ויחד משתלבות אלה באלה. מספר הרב דוד שהשבתות, החגים ובמיוחד יום הכיפורים, הם חוויית תפילה בלתי רגילה. בשבתות מתפללים לפי נוסחו של כל בעל תפילה, ספרדי או אשכנזי. ביום הכיפורים מתקיימים שני מניינים – אשכנזי וספרדי, ולמנחה ונעילה מתכנסים יחד. במנחה נוסח אשכנז ובנעילה עובר הרב דוד לפני התיבה בנוסח ספרדי, וחוויית תפילת החג מיוחדת מאד. "העוצמה שכל אחד שומר על המסורת שלו" אומר הרב דוד, "ומצד שני לומד כל אחד להכיר היטב את מסורת האחר, זוהי אולי נקודת השיא של יום הכיפורים. אנחנו לא מדברים על כור ההיתוך שהופך את כולם למשהו אחיד. גם הכניסה שלנו לנתיבות היא לא - 'אנחנו נגיד לכם מה לעשות', אלא 'נכבד'. נקודת ההתחלה היא בישיבה, בגישה שקודם כול תכבד את המסורת של כל אחד. גם התלמידים האתיופים עוברים לפני התיבה ואפילו רוקדים קצת ריקודים אתיופים. אני לא צריך לומר שבציונות הדתית היו בעבר כל ראשי הישיבות באוריינטציה אשכנזית. אנחנו רוצים לכבד שורשים של אנשים מהבית של כל אחד".
שיטת הלימוד ייחודית: תורה שמאחדת את החיים והלימוד
הרב דוד: "שיטת הלימוד גם היא ייחודית. זו שיטה שאינה מפרידה בין הלימוד ובין החיים. חד הם! אנחנו מנסים ליישם את חלומו של הרב קוק, של תורת ארץ ישראל. זו תורה שמאחדת את החיים והלימוד, ההלכה והאגדה, את הגלוי והנסתר. תורה שהיא יותר שלימה, שרואה את הדברים בצורה יותר רחבה. מתוך פרטי הלימוד אנחנו מנסים לעמוד על תפיסות רוחניות, יותר משמעותיות, ולכן יש בלימוד הרבה מאוד עניין, הרבה מאוד ברכה.
מבחינה חינוכית זו הצלחה גדולה, החברה צומחים יחד. חשוב לציין שגם העירייה משקיעה בנו הרבה, לאו דווקא כספית".
מה אתה לומד על המדינה, על המקום ועל עצמך בעבודה חשובה זו?
הרב דוד: "בתור רב קיבוץ אני מרגיש שאני מיישם חלק גדול מהתפיסה הקיבוצית היסודית. כלומר, הקיבוץ הוא בסופו של דבר איזושהי בועה. אני יכול לפרגן לסעד על המודעות הרבה שיש בקהילתה לעשייה למען עם ישראל. ועדיין, יש איזושהי תחושה שהקיבוץ בכלל, חי את חייו ולא באמת חווה את החוויה של שדרות ונתיבות. המעברים שלי מסעד לנתיבות וחזרה, הם מעברים מעולמות שונים ושלמים. פעילותי כרב הקיבוץ ורב הישיבה הן פעילויות שונות לחלוטין, ואני מאוד קשור לשתי הזרועות הללו. אני לפחות מרגיש מאוד טוב עם שתיהם. גם המעבר בין הקיבוץ לעיר הפיתוח, מבחינתי זה היה החלום שלי לחיות יותר את החיים האמיתיים".
"היום הרת עולם"
הרב דוד: "אנחנו נמצאים היום במבחן גדול בשאלה של סירוב פקודה ומשאל עם, אנחנו בישיבה צריכים להחליט עדיין איך לטפל בזה, מה לומר ומה לא לומר. אני לא מצטרף לעצומות, ומאוד מתנגד לסחף הזה ורואה בו סכנה בלי קשר לשאלה אם שרון פועל נכון או לא. צריך מאוד מאוד להיזהר. הישיבה מכילה בתוכה דעות פוליטיות מכל הכיוונים. ביקור משלחת מסעד
בימים שבין כסה לעשור השנה, ביקרה בישיבת ההסדר בנתיבות משלחת מסעד כדי להכיר מקרוב את עבודתו של הרב דוד, וכך נכתב בעלון "עלים" של הקיבוץ:
"בין כסה לעשור התקיים ביקור של נציגים מהנהלת הקהילה, הוועדה לליווי הרב וועדת דת בישיבה בנתיבות בראשה עומד הרב דוד אסולין. שמענו על השקפת העולם של הישיבה ועל היקף פעילותה. מצאנו בישיבה רוח ציונית דתית הקרובה מאוד לקיבוץ הדתי והרואה בו מקור השראה. ערכים של עבודה עצמית, חיבור לעם ישראל, שליחות חברתית ותלמוד תורה לשמה תוך חיבור ומתן מקום לכל העדות השונות. חיפשנו דרכים לחבר בינינו ובין הישיבה לטובת עשייה משותפת למען עם ישראל, למשל במפעל השבועי של חלוקת מצרכים למשפחות נזקקות או בליווי צוותים חינוכיים של הישיבה הפעילים בנתיבות" (סעד, פרשת נח, תשס"ה].
|
|
