חטא המרגלים המסופר בפרשה, הוא ככל הנראה 'הסיפור המכונן' של חסידות קוצק ושל העומד בראשה, רבי מנחם מנדל מקוצק (תקמ"ז – תרי"ט). ברצוני לעקוב, ברשימה קצרה זו, אחר דמותו הייחודית של הרבי מקוצק ואחר 'תורת החיים' שלימד לתלמידיו דרך דרשותיו לפרשת חטא המרגלים.
הרבי מקוצק חי ופעל במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה, והתייחס לזרם חסידי הקרוי 'בית פשיסחא'. זוהי הקבוצה החסידית שהוקמה על ידי 'היהודי הקדוש' ורבי שמחה בונים מפשיסחא בתחילתה של המאה התשע-עשרה. חסידים אלו הדגישו יותר מכל את האחריות הפרטית של האדם בתיקון נפשו, את חשיבותה של מידת האמת הקיצונית, ואת הסכנה שבהשתייכות החברתית והקולקטיביזם. מתוך אווירה ייחודית זו צמחה ועלתה דמותו של הרבי מקוצק. דמות קיצונית ואינדיבידואליסטית זו, אספה סביבה מעין 'סיירת' של אנשי אמת לובשי בלואים, עליהם הכריז הרבי מקוצק כי רוצה היה ש'יעלו עימו לגג ויצעקו ה' הוא האלוקים'.
סבי ז"ל, שהיה מחסידי פשיסחא, כינה את חסידיו של הרבי מקוצק 'הקוזקים של הקדוש ברוך הוא'. חסידי קוצק הקיצוניים והמשונים נדמו בעיניו כסיירת מובחרת זו בצבאו של הצאר הרוסי. בדרשה מעניינת של הרבי מקוצק על פרשת המרגלים מגלה לנו ה'קוצקר' טפח מראיית עולמו:
'יהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם' על פסוק זה קרא הרבי ואמר 'והלא ידוע שהיו התרים את הארץ ראשי אלפי ישראל, חובשי שטריימלך וחלוקים של משי לבן לגופם, אולם עתה כשהוציאו דיבת הארץ רעה קמו יהושע וכלב וקרעו בגדיהם, כי למה להם עוד צורך בשטריימלך...'.
בדרשה זו כיוון הרבי ללא ספק ללבוש הבלואים הקרוע של ה'סיירת' שלו. הבגדים הקרועים, על פי דבריו של הרבי, הם סימן לאמת המתפרצת ובוקעת. הנה כך יהושע וכלב, בהיווכחם בשקריהם של המרגלים לא נותר להם אלא לקום ולקרוע את בגדיהם. יתרה מזו, הרבי מקוצק מציג כאן את המרגלים כאדמו"רים חסידיים לובשי שטריימל. ניכר כאן הבוז הגלוי שרחשו בקוצק לכל מוסד האדמו"רות, ובעצם לכל החסידות ה'ממוסדת'. קריעת הבגדים של הקוצקאים, אם כן, אינה אלא חלק מהמרידה בממסד החסידי, ובפרט בסממניו החיצוניים, המזוהים עם השקר עצמו.
עניין נוסף המרומז בדרשה זו הוא ללא ספק 'גזירת המלבושים'. שנות העשרים של המאה התשע-עשרה היו שנים קשות מאוד ליהודי פולין תחת שלטונה המגושם של רוסיה. גזירה רדפה גזירה – איסור על ישיבה בכפרים, איסור על הקמת בתי מדרש חסידיים, 'גזירת המלבושים' והאיסור על חבישת ה'שטריימל', ולבסוף גם גזירות הגיוס לצבא הצאר. בגזירה על המלבושים נאסר על החסידים ללבוש את לבושם המסורתי, ובפרט נאסרה חבישת השטריימל. גזירה זו יצאה מתחת ידם של 'הוועד היהודי', שנותני הטון בו היו יהודים משכילים ומתבוללים ששמו להם למטרה 'לתרבת' את היהודים הפרימיטיביים. ראשי קהל החסידים ניסו ככל יכולתם לבטל את הגזירה הזו ואת הגזירות האחרות. רבי יצחק מווארקי, חברו הקרוב ובר הפלוגתא של הרבי מקוצק, הגדיל לעשות ופנה אל משה מונטיפיורי, שהיה אז שר בממשלתו של ד'יזראלי האנגלי, לבוא ולהפעיל לחץ על הצאר שיבטל את הגזירות השונות. כששיתף הרבי מווארקי את ידיד נפשו הרבי מקוצק הביע הקוצקר את חוסר אמונו בפעולותיו של מונטיפיורי – 'מפני מה יבטל יהודי זה את גזירת המלבושים, הנראים בעיניו כמגוחכים?!'. אכן, צדק הרבי מקוצק בדבריו, וכשהגיע מונטיפיורי לפגישה עם הצאר סירב להעלות בפניו את עניין השטריימל. 'אינני מבין למה מתעקשים אתם לחבוש שערות דובים לראשיכם' אמר למנהיגים החסידיים. ללא ספק רומז הרבי מקוצק בדרשה זו לפרשיית השטריימלים. זאת הסיבה שבגללה קרא הרבי בסופה של הדרשה 'למה להם עוד צורך בשטריימלך'. הרבי מקוצק אינו מוכן להצטרף למאבק על לבושה החיצוני של החסידות. עיסוק זה בחיצוניות ובסממנים החיצוניים נתפס בעיניו כסגידה לשקר – כמה קל להראות כחסיד, אולם להפוך לחסיד? בעיניו של הרבי מקוצק אדם ה'נראה חסיד' ככל הנראה אינו חסיד של ממש.
מלחמה זו של הרבי מקוצק בבגדים, ובתלות שאנו מפתחים במראה החיצוני ובצורה בה אנו נראים בעיניהם של אחרים, משתקפת היטב באמירה המפורסמת שלו, אף היא עוסקת בחטאם של המרגלים:
'ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם', הנה זה היה חטאם של המרגלים, שלא רק שנראו בעיני עצמם כחגבים אלא גם 'וכן היינו בעיניהם' – וכי מה אכפת לך איך נראה אתה בעיניהם?
* * *
לסיום, אצרף כאן דרשה אחרונה נוספת על חטאם של המרגלים שנשא הרבי מקוצק לפני תלמידיו.
'בעניין חטא המרגלים יש להבין, הלא אמרו אמת! אך העניין כי אמת אינה מה שגלוי לעין כל, אלא דווקא אם מייגע האדם את עצמו להעמיק ולמצוא את דבר השם לאמיתו אז נקרא איש אמת, כיהושע וכלב'.
הרבי מקוצק, המדריך כל העת את תלמידיו כיצד לשאוף ולהגיע אל האמת לאמיתה מחדד כאן נקודה חשובה – השקר אינו ההיפך מן האמת, אלא הוא 'אמת ברמה נמוכה' – זו הנגלית לעין – המסתירה תחתיה את האמת לאמיתה. זו האמת שחשפו יהושע וכלב בקריעת בגדיהם.
נסכם ונאמר, הרבי מקוצק מתאר, דרך פרשה זו, את דרכה של קוצק. יהושע וכלב, במרידתם בדעת הרוב מצטרפים לחיקה של חסידות קוצק. דרכם של חסידים שאינם נושאים פני איש, אלא אימת מלכם עליהם כקוזקים. לבושם הקרוע הוא חלק מן הביקורת החברתית שהם צועקים בכל ישותם – היו אמיצים לראות את האמת העמוקה יותר, האמת הדורשת מאמץ, האמת המתגלה כשאתה חופשי מן הלחץ וההשפעה של הסביבה החברתית.
