פרשת חוקת מעמידה אותנו בפני אתגר. התורה מפרטת את הטקס המורכב של ההיטהרות מטומאת המת, ואנו, שרגילים למצוא הגיון וטעם בפרשיות התורה, עומדים נבוכים ולא מבינים.
בפסיקתא אנו מוציאים דו-שיח בין רבי יוחנן בן זכאי לבין "גוי אחד" על הנושא של הפרה האדומה: גוי אחד שאל את רבן יוחנן בן זכאי - "אילין מילין דאתון עבדין (הדברים שאתם עושים) נראין כמין כשפים. מביאין פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין אפרה. אחד מהם מטמא למת, ומזין עליו שתיים ושלוש טיפין ואומר טהרת". אמר לו (ריב"ז), "לא נכנסה רוח תזזית באותו האיש מימיך?", אמר לו "לאו", (והסביר ריב"ז) "ולא ראית מה עושים לו?", (ענה הגוי) "מביאין עיקרין ומעשנים תחתיו ומרביצין עליו מים והיא בורחת". אמר לו (ריב"ז) "ולא ישמעו אזנך מה שפיך מדבר, כך רוח הזו רוח טומאה היא, דכתיב 'וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ'", וכיוון שיצא, אמרו לו תלמידיו: "רבי, לזה דחית בקנה ולנו מה אתה משיב?" אמר להם: "לא המת מטמא ולא המים מטהרים, אלא גזירתו של מקום היא. אמר הקב"ה חוקה חקקתי וגזירה גזרתי, אין אתה רשאי לעבור על גזירתי".
ריב"ז עונה שתי תשובות: אחת טקטית והשניה אמיתית יותר. הקישור בין דיני הפרה לבין טקסי גירוש שדים, היא תשובה נכונה לרומאי שזהו עולמו התרבותי. אם רבי יוחנן בן זכאי היה חי היום ומשוחח עם חכם מודרני, סביר להניח שהיה מתנסח בצורה אחרת ומביא הסברים מהעולם הפסיכולוגי.
לתלמידיו רבי יוחנן בן זכאי מגלה יסוד חשוב שאינו מסביר את פרטי המצווה, אלא את שיטת המצוות בכלל: הטעות של השואל היתה להסתכל ב"מילין דאתון עבדין" (הדברים שאתם עושים). צמצום המבט רק אל המעשים, מבלי לראות גם את האדם העושה אותם, והסיבה למה הוא מבצע אותם, עלול להביא את המביט לחשוב שאנו חיים בעולם שבו לחפצים יש כוח מאגי, ושהתורה לימדה אותנו איך לפלס את דרכינו בין "רוחות של תזזית" לבין מים מטהרים. בעולם שכזה גם האדם וגם הקב"ה נדחקים למקום צדדי.
לעומת זאת, ר' יוחנן בן זכאי מעמיד את הטכניקה ואת העולם הפיזי במקום משני, ככלים העומדים לרשות האדם כדי לבצע את דבר ה' .
אין המדרש בא לבטל את טעמי המצוות. המצווה הספציפית הזאת של הפרה האדומה, הנוגעת בצד אחד בדבר העקרוני ביותר של העולם הפיזי - החיים ומוות, ומצד שני מציג טקס עשיר בפרטים ופריטים. התשובה של ריב"ז לתלמידיו היא לזכור שהעיקרון של קבלת עול מלכות שמיים הוא לא רק מעל לעולם הפיזי, אלא גם מעל לעולם המטא-פיזי, המשמש את האדם מאז ומעולם להסביר את מעשיו.
כיצד מיישמים זאת כשיטה חינוכית? טעות ללמוד מהמדרש שמצוות ניתנו "ככה" בלי הסבר, וטעות גם לחפש הגיון במקומות שנשגבים מבינתנו. בתשובתו של רבי יוחנן בן זכאי אין הקב"ה מנסה להסביר את הגזירה אלא לדרוש קבלת עול שמיים – יישום מלא של דרישות התורה מהאדם.
מעניין לראות שהסיום של המדרש הוא "אין אתה רשאי לעבור על גזירתי" ולא "להרהר על גזירתי" – מכאן הדגש הוא על שאלת הביצוע, לא הטעם. לא הפרה העיקר, לא אגודת האזוב ולא המים המטהרים – אלא אנחנו, בני האדם.
פסיקתא רבתי (איש שלום), פרשה י"ד, ד"ה [אליך] א"ר יוסי, ועוד
