פרשת עקב ערוכה כקטע ברצף נאומו של משה, בו הוא מסכם את שנות הנדודים במדבר ומפרט את ההנחיות הנחוצות לקראת הכניסה לארץ. זה עתה סיים לתאר את חוויות המסע, תוך הפקת לקחים. זה עתה חזר והזכיר את עשרת הדברות תוך הצגת דגשים חדשים. כעת הוא עובר לתדריך לעתיד: "שמע ישראל, אתה עובר היום את הירדן" ומעבר לנהר אורבות סכנות עצומות, שאין לך שום אפשרות להתמודד איתן לבדך. ברם, הסיוע אמנם מובטח אולם אין הוא מובן מאליו. גם חיי היום יום בארץ הזאת אינם מובטחים מראש, אלא מותנים בך/ בכם/ בנו.
עלינו לזכור תמיד ש"עיני ה' א-לוהיך בה מראשית השנה עד אחרית השנה", כלומר, יש עין רואה ומבקרת אם אנו עומדים בתנאי הקבלה: "אם שמע תשמעו..." או חלילה "יפתה לבבכם וסרתם...". במילים פשוטות, הקב"ה מטיל עלינו אחריות: אם ננהג כפי שהארץ הזאת דורשת מאתנו, תתפתח כאן כלכלה בריאה "ואכלת ושבעת". ואם לא, אז פשוט לא נהיה כאן, "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה" והדבר אינו תלוי אלא בנו.
קל להבחין שמשה פונה אלינו בלשון יחיד או רבים לסירוגין, פעמים שאנו רבים ופעמים, אפילו באותו פסוק, אני יחיד. "שמע ישראל, אתם עוברים...", וכן "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה... הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה...". וכשהפניה בלשון יחיד, היא יכולה להתפרש גם כעם אחד, כגון "ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם", פסוק שאי אפשר להבינו כהבטחה אישית לי ולך. מאידך גיסא, "לא תביא תועבה אל ביתך" אפשרי להבנה כצו לאומי ואישי כאחד, ואילו "לא תרצח לא תנאף ולא תגנוב" הן דרישות אישיות ברורות.
כאילו אומר לנו משה - "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד". האחריות הכוללת לישיבתנו בארץ מוטלת עלי ועליך כפרטים וגם על כולנו ככלל. לא נאמר אפילו ברמז שרק מי שישמע בקול ה' יזכה בברכה ומי שלא, אז שיעוף מפה.
ומה הם אותם התנאים שבהם תלויה זכותנו להיות כאן?
קודם לכל, נאמנות לה' והימנעות מעבודת אלוהים אחרים (מדינה יהודית). אחר כך, כביטוי לנאמנות, בוחר משה להזכיר לנו רק מצווה אחת מסדרת בין אדם לחברו: "ואהבתם את הגר". ויש לכך שתי סיבות. האחת, "כי ה' א-לוהיכם ... אוהב גר", והשניה, "כי גרים הייתם בארץ מצרים"
נראה איפוא בעליל, שיחסנו החם אל המיעוט החלש הוא תנאי מאוד עקרוני לזכותנו על הארץ הזאת. והאחריות לכך מונחת על כתפי ועל כתפיך ועל כתפיו ועל כולנו.
לפיכך, הביטוי לאחריות הציבורית במדינה מודרנית צריך להינתן על ידי המחוקקים שבחרנו ואת האחריות האישית, ניישם כל אחד בביתו.
