בפרשת עקב אנחנו מוצאים שני תיאורים שונים על שבחה של ארץ ישראל. תחילה בפרק ח', בפסוקים ז'-י'.
"כי ה' א-לוהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה; ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת. ואכלת ושבעת ובירכת את ה' א-לוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".
ובהמשך הפרשה (פרק י"א, פסוקים י'-י"ב) אנחנו קוראים:
"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצריים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות; למטר השמיים תשתה מים. ארץ אשר ה' א-לוהיך דורש אותה: תמיד עיני ה' א-לוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".
בפסקה הראשונה אנו קוראים על ארץ טובה המלאה באוצרות טבעיים, נחלים ומעיינות בהר ובבקעה. עשירה במחצבים של ברזל ונחושת, ופורייה בגידולים חקלאיים של שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
נראה מפסוקים אלו ששבחה של הארץ הוא דווקא בטבע המופלא שלה מבחינה גשמית, באוצרותיה הטבעיים. מובן שהתורה תדגיש דווקא דברים אלו לעם שנודד כבר ארבעים שנה במדבר. כל קיומם של ישראל במדבר היה קיום נסי, עם לחם מן השמיים ומים מבארה של מרים, נודדים אחרי עמוד הענן, עד שיגיעו למנוחה ולנחלה. שבחי הארץ הטבעיים של לחם מן הארץ ופירות ממינים רבים, עם מים בשפע, הם ניגוד בולט לקיומם הנסי במדבר, מקום של מחסור וצימאון.
אך בפסקה השנייה אנחנו מוצאים תיאור אחר של הארץ, שמגלה לנו שבח מסוג אחר. כאן נדרשת פעולתו של האדם - "אשר תזרע" - בשביל להשיג "ארץ חיטה ושעורה", ולא שפע טבעי. וכן גם כאן יש אזכור של מים - אך לא מנחלים וממעיינות, אלא "ממטר השמים תשתה מים". כאן בולט שהניגוד הוא לא למדבר שהכירו מנדודיהם אלא לארץ מצרים שבה היו משועבדים.
סיכום שבח הארץ: כאן "תמיד עיני ה' א-לוהיך בה" המצביע על קיום על-טבעי בארץ ישראל. אם כן, ארץ ישראל משתבחת בפסקה אחת בטבעיותה, ובפסקה השנייה בעל-טבעיותה!?
- שבחה של הארץ הוא שהיא מאפשרת לנו קיום לאומי ב"שביל הזהב" - בין קיום שכולו נסי כמו במדבר, לבין קיום שכולו טבעי כמו במצרים, שתלויה במימי הנילוס ולא בגשם מן השמיים. המציאות של עם ישראל במדבר היא לא מציאות אידיאלית המאפשרת קיום לאורך ימים. קיום העם המותנה בנסים אינו מטרת הא-ל, לא בבריאת העולם ולא בהיסטוריה האנושית. ולכן שבח הארץ הוא בטבעיותה, בניגוד למדבר. אך גם האלטרנטיבה השנייה המוכרת לעם ישראל - תלות מוחלטת של כלכלת מצרים בנילוס, ארץ שמרוחקת מהשגחת ה', גם היא לא מציאות אידיאלית. ולכן בא השבח השני של הארץ, "למטר השמים תשתה מים".
בארץ ישראל יש מרכיבים של החיים הטבעיים של מצרים ומרכיבים של חיים בהשגחת ה', כמו במדבר. אלו החיים האידיאליים, וזהו שבחה של הארץ.
