מה הקשר, לכאורה, בין פסוק י"ג (פרק כ"ה) בפרשתינו, המתאר הוגנות במסחר: "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה" לבין פסוק י"ז הסמוך, העוסק בזיכרון של מעשי אויבינו: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם"?
רש"י מביא דרש על פי המדרש: "זכור את אשר עשה לך - אם שיקרת במדות ובמשקלות הווי דואג מהאויב, שנאמר (משלי י"א, א') מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון".
התורה פונה אל הפרט ומצווה אותו: "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה". אבל לפי המדרש ורש"י, העונש הוא על כל הציבור: "ולא ירא - עמלק, אלהים, מלהרע לך".
מוסיף כאן אבן עזרא (פס' ט"ו): "שלמה - שלא יהיה מקום חסר, ואיפת צדק - להיותה כמידת השוק. למען יאריכו ימיך - כי זה ידוע, כי כל מלכות צדק תעמוד, כי הצדק כבניין. והעיוות כהריסות, ברגע יפול הקיר".
לדעת הרמב"ן, סיבת הופעת עמלק היא על חטא אחר כתוצאה מהתנהגות קלוקלת של הפרט.
רמב"ן אומר על "זכור את אשר עשה לך עמלק": "ציווה הכתוב להודיעו ולגלותו כדי שתהא אזהרת לשון הרע שומה בפיהם, מפני שהוא חטא גדול וגורם רעות רבות ובני אדם נכשלים בו תמיד, כמו שאמרו (ב"ב קס"ה א') 'והכל באבק לשון הרע'".
מדרש תנחומא מציג זאת באופן מאוד ברור: "אפשר דור שמידותיו שקר שהוא זכאי ובכיסו אבני מרמה. אמר רבי לוי - אף משה רמזה להם בתורה שנאמר 'לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן לא יהיה לך בביתך' מה טעם? כי תועבת ה', מה כתיב אחריו - זכור את אשר עשה לך עמלק".
במסכת בבא בתרא פ"ח, א"ר לוי: "קשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן (ויקרא י"ח) 'אֵל' וזה נאמר בהן (דברים כ"ה) 'אלה'. ומאי משמע דהאי אֵל - קשה הוא? דכתיב (יחזקאל י"ז): ואת אילי הארץ לקח, גבי עריות נמי הכתיב: אלה! ההוא למעוטי מדות מכרת. ואלא מאי עודפייהו? דהתם אפשר בתשובה, והכא לא אפשר בתשובה".
מסביר כאן הרשב"ם: "אבל מידות שגוזל את הרבים אי אפשר לו בתשובה שהרי תשובתו תלויה בהשבת גזילה דכתיב והשיב את הגזלה (ויקרא ה') והוא אינו יודע למי יחזיר, ואע"ג דאמרינן יעשה בהן צרכי רבים אין זו תשובה מעליא מאחר שאינו משיב לבעלים אלא שביררו לו המוטב".
מה ניתן להעסיק מכל הנאמר? שדרוש שכל אחד ואחד מישראל יפעל לבנות ולשמור חברה צודקת. גזל כלכלי במשקל, במידות או בכל דרך שמנצלת את חולשת הציבור או תמימות הציבור היא בסופו של דבר פוגעת בכולנו. לא ניתן להתחמק ולומר שכל אחד יכול לעשות על פי רצונו, כי על פי הנאמר יש השפעת גומלין עלינו כעם ישראל.
אמנם איננו שוטרים, אך אנחנו יכולים לתת דוגמא לחברה הסובבת אותנו. התנועה הקיבוצית מהווה רק 2% מאוכלוסיית מדינת ישראל, אבל בכל אופן יש ביכולתינו, בדרך חיינו, להעביר מסר של צדק חברתי. לא רק הקיבוץ "המסורתי" אלא גם הקיבוצים המתחדשים שומרים על מידה של ערבות בין החברים.
כמדומני שהמסר החזק ביותר שאנו יכולים להקרין לחברה הסובבת אותנו הוא הצורך לבנות ולשמור על חברה שבנויה על צדק חברתי. מהם עיקרי הצדק החברתי? קודם כל אפשרות שווה לכל אחד להתפתח כאדם. ושנית, עזרה לחלשים בתוכינו, באופן שיאפשר להם לשמור על כבודם.
בניית חברה צודקת תלויה במעשים של כל אחד ואחד בישראל. התמודדות עם איומים הסובבים אותנו תלויה "בצור ישראל" ובהתנהגות שלנו כפרט וכעם.
