פרשת נח תשס"ח 2007 (73) מאת אלי סומר

הקורא באופן שגרתי את פרשת נח עלול להתקשות באיתור "מצוות בני נח":

א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.  ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:  כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל. ד אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. ה וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו--אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם. ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם. ז וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ-בָהּ. (ס)

מהכתוב לעיל בפרק ט' בספר בראשית, עולה שמצוות אלו ניתנו לכלל בני האדם.

לעומת זאת, תרי"ג מצוות שניתנו לעם ישראל הם מושג מקובל במסורת ישראל. רבים ניסו לערוך קובץ תרי"ג מפורט, והכינו רשימה על פי תפישתם. לרוב לא מוזכרות בהן "מצוות בני נח". ראו למשל את ספר החינוך הבהיר והפופולארי, ואחרים. שמא מתקיימות שתי מערכות מוסריות שונות? האחת לעמי העולם והשנייה לעם ישראל?

המסורת כפי שבאה לידי ביטוי במסכת סנהדרין נ"ו מזכירה את "מצוות בני נח", אולם מניין המצוות שם שונה מהנרמז בספר בראשית. הרמב"ם מאמץ את מניין "מצוות בני נח" לפי התלמוד, הגם שלפי דעתו שש מצוות ניתנו לאדם הראשון ולכלל האנושות, ורק נח קיבל את המצווה השביעית: אבר מן החי.

הרמב"ם כותב (בהלכות מלכים ח'): "כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק בעולם הבא. והוא שקיבל אותן ויעשה אותן מפני שציווה הקב"ה בתורה והודיענו על פי משה רבנו שבני נח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת, אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם".

מכאן אבחנה עמוקה המחייבת קיום המצוות מתוך כוונה ואמונה בקב"ה שאם לא כן, אינו מגיע לדרגת "חסיד אומות העולם".

תמוה שעקרונות כה בסיסיים ואוניברסאליים אינם מובאים באופן מפורש, אלא ברמיזה. מיוחסת לרב קוק אמירה לפיה "לא יתכן מוסר תורני המנוגד במהותו למוסר אנושי". מכאן שהראי"ה ממקם את המוסר האנושי במקום גבוה ומהותי ביותר. שמא יש כאן תובנה המקשרת בין החרבת העולם בעת המבול לבין מתן ציוויים שהם תשתית בסיסית למוסר.

במהלך הדורות השתרשה המסורת המציבה את "מצוות בני נח" כרף בסיסי הכרחי לכל אדם. ואכן, המתבונן בעולם הרחב יכול להתרשם שרוב האנושות דבֵקה – איש על פי שיטתו – במצוות בני נח.

בראשית המאה ה-20 נודע בצרפת אדם בשם איימה פלייר Aimé Pallière, נוצרי קתולי שביקש להצטרף ליהדות ולקבל על עצמו עול תורה ומצוות. פַלִיֵיר שקד על לימודי יהדות והיה בקשר אמיץ עם רבנים בצרפת (הרבנים משה ליבר וג'יל בואֵר) ובאיטליה (הרב אליהו בן אמוזג רבה של קהילת ליוורנו). אלו המליצו לו במפורש שלא להתגייר, אלא לאמץ את "מצוות בני נח" ולהיות כדברי הרמב"ם "חסיד אומות העולם"[1].

בדורנו, גופים שונים, כגון פלגים בתנועת חב"ד, מפיצים בין אומות העולם - וגם בקרב הפלשתינים - את "תורת מצוות בני נח". הקונגרס בארה"ב אימץ לפני כ-15 שנים הצהרה המאמצת את Seven Noahide Laws כתשתית לכל חברה מתורבתת (ראו למשל את האתרים noahide.org או bnainoach.com). לפני מספר שנים קרא המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית בארץ, השייח טריף, לכל תושבי ישראל יהודים ושאינם יהודים לשמור על "מצוות בני נח" כפי שבאו לידי ביטוי במסורת היהודית[2].

אנו היהודים מצווים בתרי"ג שניתנו לנו - כלשון רב המובא בבראשית רבה -"לצרף בהם את הבריות". מי ייתן ונראה בכך אתגר...

זכינו וקיבלנו הנחיה נוספת, הגם שאינה כלולה במצוות בני נח וגם לא בתרי"ג. ראוי לעניות דעתי שהיא תשמש בסיס איתן לכל ההתנהלות שלנו, בחיינו הפרטיים, ביחסינו עם הזולת, ביחסינו עם המשפחה, החבר, השכן, הספק והלקוח, לעובד כפוף או למי שאנו כפופים לו, והיא: "ועשית את הישר והטוב" (דברים פרק ו'-י"ח).

עם תחילת השנה החדשה, מי ייתן ונזכה יחד עם כל באי העולם להשתדל בעשיית הישר והטוב בהתאם לתפיסת עולמו של האדמו"ר החלוץ, הרב ישעיהו שפירא, ובכך להיות שותפים – ולו בזעיר אנפין - במעשה הבריאה.