כשיעקב מתעורר מהשינה שלו, ונזכר בחלום על הסולם, הוא מחליט שמהיום והלאה יש לקרוא למקום זה בית אל, למרות ששם העיר הוא בעצם לוז. לא ברור מי אמור לקרוא למקום הזה בית אל מהיום והלאה, ואולם, בשבוע הבא נקרא את הפסוק: "ויבוא יעקב לוזה אשר בארץ כנען, היא בית אל". אפילו התורה לא מפסיקה לקרוא למקום בשמו הקודם. מסתבר שעם כל החלומות והתכנונים, לוז נשארת לוז, ומי שבא מלוז - היה לוזר ותמיד יישאר לוזר...
אך יחד עם שינוי השם, עושה יעקב מעשה נוסף: הוא מציב מצבה. זוהי הפעם הראשונה שאנו נתקלים במילה 'מצבה', שתהפוך להיות סמל שלילי בעתיד. וכפי שאומרים חז"ל (ספרי, דברים קמ"ו) שהמצבה היתה אהובה בימי האבות ושנואה בימי הבנים. אך למען האמת, לא מצאנו עד עכשיו מצבות כלל, אלא רק מזבחות. יעקב הוא הראשון שהקים מצבה - ולא פעם אחת, אלא ארבע פעמים. בתחילת הפרשה הוא מציב מצבה בבית אל. בסוף הפרשה הוא מציב מצבה בהרי הגלעד. עם חזרתו לבית אל הוא מקים שם מצבה חדשה, ועם מות רחל הוא מקים מצבה רביעית - מצבת קבורת רחל.
נראה שיש חוט המקשר את ארבע המצבות זו לזו (עיין 'מגדים' יג, במאמרו של יהושע ברמן). הקב"ה הבטיח ליעקב בחלומו שלושה דברים:
כנגד שלוש ההבטחות האלה בונה יעקב את המצבה. זו תשמש שטר פירעון, עד שיפרע ה' את שלוש ההבטחות. כבר בסוף הפרשה, מתברר ליעקב שהקב"ה קיים את ההבטחה השלישית: הקב"ה היה עמו ושמר עליו, גם אם יעקב לא תמיד הרגיש את זה. זה נודע ליעקב בדרך אגב, מסיפורו של לבן: "יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵא-לֹקֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע". פתאום מתברר ליעקב שהקב"ה נמצא שם ושומר עליו, ואפילו מתערב באופן אקטיבי כדי להציל אותו. תגובתו של יעקב היא תזכורת למה שהיה בבית אל: "וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה". המצבה הבאה שיעקב מקים היא שוב בבית אל, כאשר התמלאה ההבטחה לשוב לארץ ישראל: "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן". המצבה הרביעית שיעקב מקים היא עם מותה של רחל: "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם" - עם מותה של רחל הושלמו שנים עשר השבטים, והחלה להתקיים ברכת הזרע.
המצבה מסמלת, אם כן, את ההבטחה של הקב"ה בחלומו של יעקב, ובכל שלב שבו הוא מתקדם לקראת קיומה הוא מציב מצבה חדשה. לא בכדי מזכירה המלה 'מצבה' את חלומו של יעקב: "והנה ה' ניצב עליו". המצבה נועדה להזכיר שגם אם אינו רואה זאת בפועל, ה' ניצב עליו, מלוה אותו, ודואג לקיום ההבטחה.
השורש יצ"ב מופיע גם אצל אבותיו של יעקב. אצל אברהם: "והנה שלושה אנשים ניצבים עליו", ובעת מציאת השידוך של יצחק: "הנה אנוכי ניצב על עין המים". אלו הן שלוש אפשרויות להתגלות ה' בעולם: בעזרת שלוחיו - כמו אצל אברהם אבינו, בהתערבות נסתרת בטבע - כמו בניסיונו של עבד אברהם, או בהתגלות ישירה - כמו בחלום יעקב.
לכאורה ההתגלות של יעקב היא המשובחת ביותר מבין השלושה, שהרי הקב"ה מתגלה בכבודו ובעצמו, אך האמת היא שרק היא היתה בחלום. יתרה מזו: עד חזרתו של יעקב לארץ, הוא בכלל לא זכה לראות את הקב"ה אלא בחלום. שום התגלות, שום מלאך שיבשר לו את דבר ה', אלא רק חלומות. זאת, בניגוד לאברהם שעליו נאמר שלוש פעמים "וירא אליו ה'", ובניגוד ליצחק, שנאמר עליו פעמיים כך. החיים של יעקב, לפחות עד חזרתו לארץ, מתנהלים באופן דומה לחיים שלנו. הוא צריך להתאמץ, לברוח, לעבוד ולדאוג לעצמו. את ההתגלות הוא יזכה לראות רק בשלב מאוחר יותר.
ואולי זה בדיוק מה שרוצה יעקב להביע בהקמת המצבה: גם אם אתה אינך רואה את הקב"ה כפי שזכו אבותיך לראותו. גם אם נדמה לך שאתה הולך לבד בדרך, ומצליח בכוחות עצמך להתפרנס, להקים משפחה ולהילחם בכל המנסים להתנכל לך, עליך לדעת שהקב"ה ניצב עליך כל הזמן. לצורך כך נועדה המצבה - להזכיר שגם כשאיננו רואים את הקב"ה, הוא ניצב עלינו לשמרנו.
אפשר לקבל את דף פרשת השבוע של הקיבוץ הדתי בדואר אלקטרוני או לראות אותו באינטרנט באתר של הקיבוץ הדתי בכתובת: www.kdati.org.il/.
כדי לקבל את הדף כל שבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: kdati@walla.com
