א וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. ב אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. ג וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. ד וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם..."(שמות ז/ 1-4)
הבחירה החופשית היא כלל חשוב וידוע ביהדות. האפשרות לבחור בין טוב לרע. יחד אם הבחירה החופשית מגיעה האחראיות. האדם אחראי למעשיו ולתוצאות העולות מהם. לפי פשט הפסוקים כאן אנו רואים כי לפרעה לא ניתנה בחירה חופשית, ואם כך הדבר, כיצד יכול פרעה להיות האחראי לכל ההשתלשלות שהביאה על מצרים את עשר המכות?
בתשובה לקושי מביא רש"י את דברי חז"ל ממסכת יבמות:
"מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב, טוב שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם את גבורתי. וכן מדתו של הקב"ה, מביא פורענות על האומות כדי שישמעו ישראל וייראו".
שני צדדים למטבע
בפירושו, מביא רש"י שתי פניםהמובילים לתוצאה אחת. פרעה שחטא נגד הקב"ה ובכך איבד את הבחירה החופשית שלו, ומצד שני ישראל – אנחנו – שמקבלים מסר חינוכי משמים.
עד כמה אפשר לחטוא לפני שהבחירה החופשית נגזלת מהאדם?
המדרש בשמות רבה מסביר:
"שהקב"ה מתרה בו באדם בפעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקב"ה ה' פעמים ולא השגיח על דבריו א"ל הקב"ה אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך."
הרמב"ם בהלכות תשובה עושה סדר בעניין ומתרגם את מעשה פרעה להלכה:
".....(נראה) שהקב"ה גוזר על האדם לעשות רעה או טובה, ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה. והרי אני מבאר עיקר גדול, שממנו תדע פירוש כל אותם הפסוקים: בזמן שאדם אחד, או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא שעושה מדעתו וברצונו, כמו שהודענו – ראוי להפרע ממנו. והקב"ה יודע איך יפרע: יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או בממונו, או בבניו הקטנים - ......... ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא, ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה. ויש חטא שנפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא. ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דין האמת, שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו – שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה. לפיכך כתוב בתורה: וחזקתי את לב פרעה."
הרמב"ם, כהרגלו, נותן את כל האפשרויות בתוך המסגרת של בחירה חופשית. גם לבחירה חופשית יש גבולות.
לסיום ברצוני להביא דעה קצת שונה כפי שאומר, במילים ברורות, הרב שלמה זוין בספרו "לתורה ולמועדים" :
"המידות של האדם כשהן לעצמן אינן לא טובות בהחלט ולא רעות בהחלט. הדבר תלוי כיצד משתמש האדם בהן, ובאיזו "לבושים" הוא מלביש אותן ("לבוש" הנפש – מחשבה, דבור ומעשה). אם יש לאדם מידת החסד, אהבה, יכול להלבישה ב "ואהבת את ה' אלקיך" ואהבת לרעך כמוך", ויכול להשתמש בה לצורך אהבה זרה "אהבת רע מטוב, שקר מדבר צדק סלה". והוא הדין מידת הגבורה. "האי מאן דבמאדים (מי שנולד במזל מאדים), יהי גבר אשיד דמא (יהיה אדם שופך דמים). אמר רב אשי: אי אומנא (מקיז דם, רופא), אי גנבא, אי טבחא, אי מוהלא". יבחר לו האדם עצמו איך להשתמש במידה ותכונה זו בה נולד. רופא ומוהל, או גנב וכיוצא.
ואם נחזור לשאלה בה פתחנו "מה אשמתו וחלקו של פרעה בעשר המכות, כאשר הקב"ה בעצמו מעיד שהוא המכביד את לבו? נוכל לומר כי אינה שאלה כלל. הקב"ה לא עשה "שלא ירצה לשלח את ישראל", אלא שהכביד את לבו בכלל כלומר שנתן לו את התכונה של קשיות עורף. ומעתה הדבר תלוי בו עצמו כיצד ישתמש בתכונה זו. יכול היה להשתמש בה כדרך שישראל משתמשים בה, וכיוון ש "הלבישה" בכלים אחרים – הוא האחראי.
