בפרשתנו, פרשת בא, מוקדש פרק שלם (י"ב) לקורבן פסח-מצרים. הפרק מחולק לשני חלקים: פסוקים א'-מ"ב ובהם הציווי הקשור לפסח-מצרים, לאחר מכן, כעין נספח, פסוקים העוסקים בחוקת הפסח (מ"ג-נ'). החלק השני, הנספח, עוסק בעיקר בשאלה: מי ראוי לאכול קורבן פסח? ונוספה בו ההלכה (פסוק מ"ה): "בבית אחד יאכל לא תוציא... ועצם לא תשברו בו".
במקרא כולו אנו מוצאים שבעה פסחים: פסח מצרים, פסח מדבר (במדבר ט'), יהושע (פרק ה'), חזקיהו (דה"י ב' כ"ט-ל'), יאשיהו (דה"י ב' ל"ה), יחזקאל (מ"ה י"ח-כ"ה), עזרא (ו' י"ט-כ"ב) [לפי חז"ל אף שאול עשה פסח: "וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים" (שמואל א' ט"ו-ד')]. המשותף לכל הפסחים במקרא, שהם קשורים למפקד. כך כנראה ביציאת מצרים, המפקד בתחילת ספר במדבר, אצל יהושע המפקד עם הכניסה לארץ (במדבר כ"ו), בימי חזקיהו ויאשיהו – התארגנות מחדש של העם לאחר פלישת סנחריב וגלות ישראל, בימי עזרא מפקד העולים (בתחילת ימי בית שני), ולעתיד לבוא, בנבואת יחזקאל.
בתוספתא פסחים (פרק ד' ג') אנו קוראים על מפקד בימי אגריפס בו מנו את העם: "אמר להם לכהנים הפרישו לי כוליא מכל פסח ופסח, והפרישו לו שש מאות אלף זוגות ... ואין לך כל פסח ופסח שלא יהיו עליו יותר מעשרה מנוין... ונקרא פסח מ(ע)וכין" כלומר, מנו על ידי הכולית (?) ומספר המנויים היה שווה בכל קורבן.
מספר מנויים שווה בכל קורבן מופיע בתרגום יונתן שמות י"ב ד': "ואם זעירין אנשי ביתא ממנין עשרה כמיסת ליכול אימרא". במלחמות היהודים ו', ט',ג', בספר היובלות, ובמגילת הנחושת, מדובר על מספר קבוע של מנויים לכל קורבן. לדעתי, את ה"כולית" שבעזרתה ספרו את העם יש להבין כעצם הקולית (ירך עליונה), שעל ידי מסירתה לידי הכהנים ניתן לספור את מספר הקורבנות ולבצע מפקד. כך שאומנם כל שנה קיימו את מצוות הפסח, אך בשנים מיוחדות, בהן קיימו מפקד של העם (מסיבות שונות), הביאו את הקורבן מגיל 20 ומעלה. על קורבן פסח מעין זה מתייחס הקטע בשמות י"ב מ"ג-נ', בו מצוין למי מותר לאכול קורבן פסח ולמי לא. כן הודגש בו במיוחד "בבית אחד יאכל ... ועצם לא תשברו". גם השקלים שימשו כתרומה שנתית למקדש, ובשעת הצורך פקדו בעזרתם את העם. במקרה כזה היו בשקלים הלכות מיוחדות, כגון: מבן כ' ומעלה, לא שקלו כהנים, לא נשים וכו'.
גם לשקלים וגם לקורבן פסח היו משמעויות כפולות. בכל שנה הביאו שקלים והקריבו קורבן, אך בשנים מיוחדות של מפקד הייתה להם מטרה כפולה. מכאן הקשר בין מסכת שקלים ופסחים במשנה. המסכת פותחת במלים: "באחד באדר משמיעין על השקלים", כמו הפסוק אצל שאול "וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים".
בסיכום – מובן מדוע הפרק מתחלק לשתי פרשיות: פסוקים א'-מ"ב עוסקים בפסח רגיל, פסוקים מ"ג-נ' עוסקים בפסחי-מפקד.
