פרשתנו, פרשת צו,מיחדת, בין שלל נושאיה, מקום נכבד לסוג שונה של קרבן - קרבן מן הצומח ושמו: מִנְחָה.
קרבן המנחה עשוי לבוא בשני אופנים:
- כתוספת המתלווה לקרבן מן החי (בצרוף ה'נסך' – קרבן יין).
- כקרבן בפני עצמו.
על חשיבותה של המנחה ניתן לעמוד מתוך פסוקי הפרשה:
הפתיחה לעניני המנחה - "וזאת תורת המנחה..." (ו,7) מזכירה את פתיחת הפרשה - "...זאת תורת העולה..." (ו,2) ועוד כמה פתיחות כאלה בפרשה.
מהן סוגי המנחות ?
נציג מענה לשאלה , דרך התפקוד הכללי של המנחה:
1. "מנחת נסכים" - מנחה הנלווית לקרבן (לא לכל קרבן), הבאה עם יין לנִסוּך.
2. מנחות חובה ציבוריות - לחם הפנים, שני הלחם, עֹמֶר.
3. מנחות חובה - של יחיד כהן (חינוך,כהן גדול) , והן נשרפות כליל!
4. מנחות נדר ונדבה שאדם פרטי נודב או נודר כקרבן לה'
5. מִנחות החוטאים - סוטה או חוטא בחטאים מסוימים, וכן עני,שאין ידו משגת בע"ח לקרבן כמתחיב) .
עם רוב המנחות יש להביא שמן ו/או לבונה מלבד מנחת החוטאים מוזכרת בסעיף 5.
מהי המשמעות המיוחדת לקרבן המנחה?
כמה משמעויות מיוחדות לקרבן המנחה:
הראשונה - מול קדש הקדשים הוצבו מספר "קרבנות" (אם תרשו לי לכנותם כך) – הקטורת היום יומית, הטבת הנרות היום יומית ולחם הפנים השבועי, שהוא כאמור לעיל, סוג של מנחה. הקרבנות מן החי מקומם הרגיל בחוץ. אם כך מצינו סוג של מנחה שהיא קרבן פנימי כקטורת וכמנורה. אולם אין להתעלם מן העובדה שרוב המנחות הוקרבו במזבח החיצון.
משמעות נוספת למנחה: "מנחת הסולת שמשה ודאי תחליף זול לקרבן עולה,עבור אנשים שידם לא השיגה להקריב בהמה" (אנציקלופדיה לתנ"ך בערך 'קרבן') . כלומר ה' מאפשר לאדם העני להקריב קרבן, על מנת שיהא גם הוא חש בקרבתו אל הא-ל. לכך כמה תימוכין: מנחת החוטא,מנחות הנדבה, ואולי אף האגדה על האשה הבאה אל אברם, המשמש לפני פסילי אביו, ובידה קערת סולת. בין אם הספור משקף את תקופת חז"ל ובין אם הוא משקף את תקופת אברהם אבינו ע"ה, הקרבן היחיד המוזכר ברצף המדרשי הנ"ל, הוא סֹלֶת – ודאי כמנחה.
על משמעות המנחה כקרבן שווה-ערך לקרבן מן החי אנו יכולים ללמוד גם בדרך של השוואה מילולית: פעולת השרפה של קרבן מן החי או חלקו והפיכתו לדשן אינה נקראת דִּשוּן ( כך נקראת הוצאת הדשן) , למרות שראויה היתה להקרא כך (לכך יוחדו המושגים: "הקטר" ו"כליל"). פעולת השרפה המקבילה במנחות מכונה :"אזכרה" או "הזכרה". בתהלים פרק כ' מאחל המשורר לנמען המזמור: "יזכֹר כל מנחותיך ועולתך ידשנֶה סלה".
כלומר שרפת המנחה מושווית לשרפת העולה (והאיחול הוא שה' יעשה זאת).
לסִכוּם:
נגענו בקצרה בקרבן הנפוץ ביותר בבית המקדש (ואולי אף בזמן הקדום בכלל) ראינו שחשיבותו מרובה (חברתית ומעשית),שניתן ליחס לו משמעויות מספר, שצורות הקרבתו מגוונות , ויש לו אף יצוג בפנים המשכן / המקדש.
ובטרם פרידה ברצוני להפנות את תשומת הלב לעוד שני דיונים מרתקים בנושא המנחה:
התיחסותו של הרב אלחנן סמט להבטים במנחה (עיונים מהדורה I פרשת צו) ודבריו של הרב משה גרילק אודות מנחת כהן גדול.
שבת שלום.
