פרשת "קדושים" עשירה מאד במצוות (51 לפי מניין הרמב"ם בספר המצוות, מהן ל"ח לא תעשה וי"ג עשה) . בפירושו לפסוק הפותח את הפרשה, ד"ה "דבר אל כל עדת בני ישראל", אומר רש"י, על פי תו"כ: (ב) דבר אל כל עדת בני ישראל - מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה.
ר' לוי, בויקרא רבה (וילנא) פרשה כד, מציין שעשרת הדברות כלולין בתוכה:
הא תני ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה:
אנכי ה' אלהיך וכתיב הכא אני ה' אלהיכם
לא יהיה לך וכתיב הכא ואלהי מסכה לא תעשו לכם
לא תשא וכתיב הכא ולא תשבעו בשמי
זכור את יום השבת וכתיב הכא את שבתתי תשמורו
כבד את אביך ואת אמך וכתיב הכא איש אמו ואביו תיראו
לא תרצח וכתיב הכא לא תעמוד על דם רעך
לא תנאף וכתיב הכא מות יומת הנואף והנואפת
לא תגנוב וכתיב הכא לא תגנובו
לא תענה וכתיב הכא לא תלך רכיל
לא תחמוד וכתיב הכא ואהבת לרעך כמוך .
מסתבר, שמצוות "ואהבת לרעך כמוך", על שלוש מילותיה, קשה היא ביותר ליישום. ראשית, מפני שקשה לצוות על רגש, כגון אהבה, שאין אדם שולט בו. ושנית, איך אפשר לדרוש מן האדם שיאהב את זולתו כפי שהוא אוהב את עצמו? חכמי ישראל בכל הדורות נתנו דעתם לקשיים אלה, וניסו לתת משמעות מעשית למצווה בלתי אפשרית זו. התרגום המיוחס ליונתן תרגם:"... דמן אנת סני לך, לא תעביד ליה" (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך). הוא מבטא בדרך השלילה את האמור בדרך החיוב בתורה. התרגום הזה מתבסס כנראה על דברי הלל המובאים בבבלי (שבת לא, ע"א): שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור.
יש בסיפור מפורסם זה מימד אירוני שכדאי לתת עליו את הדעת: השם שמאי מתאים למי שמחזיק אמַת בנין בידו, כלומר כלי מדידה. השמאי מעריך נכסים, הוא חושב שהוא מוסמך להעריך את רצינותו של מי שמבקש ללמוד תורה! על הפסוק בישעיה נד, יג: "וכל בניך למודי ה', ורב שלום בניך" דורשת הגמרא (ברכות סד, ע"א): "אל תקרי בניך, אלא בוניך". שמאי דוחף את הנכרי החפץ להתגייר באמת בנין. קפדנותו של שמאי לא הייתה קפדנות בונה: היא מנעה מן הנכרי את האפשרות להתקרב תחת כנפי השכינה. הלל, לעומתו, הבין שבקשתו של הנכרי הייתה, שינתן לו עיקרון יסוד, בסיס, שעליו מושתתת התורה. "רגל" היא בסיס, ואולי יש כאן משחק מלים סמוי עם המלה הלטינית regula , שמשמעו גם סרגל (אמת בנין) וגם עיקרון או כלל (תודתי נתונה לרב אלי כאהן שהעמידני על כך). אירוניה נוספת יש בעובדה, ששמאי הוא זה שאמר בפרקי אבות:"הווה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות". נאה דורש ולא נאה מקיים!
ואילו הלל השכיל ללמד את הנכרי, וגם אותנו הקוראים את הסיפור, שהתורה מושתתת על עיקרון יסוד, הכלל הגדול שבתורה (כדברי ר' עקיבא): "ואהבת לרעך כמוך". מי יתן ונדע לבנות ולהשתית את חברתנו על העיקרון זה.
