ספר ויקרא ומדרשי חז"ל עוסקים, בין היתר, בעבירות העלולות לגרור את הפרט ואת החברה להידרדרות מוסרית, חברתית ודתית.
ההידרדרות נובעת מתפיסה מוטעית של הפרט והחברה את מקומם ותפקידם במסגרת המשפחתית, החברתית והקהילתית, ואת ה"תועלת" שבקיום מצוות התורה.
התנהגות הפרטים משפיעה על הליכוד המשפחתי והחברתי כאשר התוצאה השלילית היא בניתוק הפרט באופן זמני או קבוע ממשפחתו ומקהילתו ובניתוק העם באופן זמני ממולדתו.
נתאר את ההידרדרות, מפרשת "שמיני" – מה"קל" אל ה"חמור".
פרשת שמיני - בין האדם לחברו
"בר קפרא בשם ר' ירמיה בן אלעזר אמר: בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן – על הקריבה ועל ההקרבה על אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה... שנאמר 'איש מחתתו', איש מעצמו עשו שלא נטלו עצה זה מזה" (מד"ר).
אילו היו נועצים יחדיו היו מבינים כי המעשה שהם עומדים לעשות הוא מעשה שה' לא ציווה, ועל זה נאמר "אמר ר' חמא בר חנינא מאי דכתיב ברזל בברזל יחדיו? לומר לך מה ברזל כל אחד מחדד את חברו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה" (תענית ז.)
ה"אני" חושב שהוא יודע הכל, לא מקשיב ולא מתייעץ. בתוך קבוצה המורכבת מ"אני" אין מלמדים זה את זה (לא נוהגים כבוד זה לזה כתלמידי רבי עקיבא) ולכך אינם מגיעים לסייעתא דשמייא. "תלמידי חכמים המקשיבים ומלמדים זה את זה בהלכה הקב"ה שומע לקולם" (שבת מג).
תזריע-מצורע - בין האדם לשכניו
"א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע ועל צרות העין..." (ערכין טו). "אדם אומר לחברו: השאילני קב חיטים ואמר לו אין לי, קב שעורים – אין לי, קב תמרים – אין לי... מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בתוך ביתו ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות: לא היה אומר אין לי כלום? ראו כמה חיטים יש כאן, כמה שעורים. לווט ביתא בילין לווטיא (מקולל הבית וראוי לקללות הללו), וכן על עין הרע שנאמר 'אשר לו הבית' – מי שייחד ביתו לו ואינו רוצה ליהנות אחרים" (מד"ר).
צר העין פועל מתוך מחשבה של "האומר שלי שלי ושלך שלך זוהי מידה בינונית, ויש אומרים זו מידת סדום". לא ישאיל, לא יתן צדקה, לא יתחשב בשכניו, ישקר להם – מעשים שיביאו לבידודו ולניתוקו משכניו.
תזריע-מצורע - בין האדם לקהילה
"בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". ואמרו רבותינו: מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד? הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו אף הוא יבדל" (רש"י).
נזק רב גורם זה מספר לשון הרע לזולת ולחברה, מביא לקנאה, לשנאה, להבדלה בין איש לחברו ובין איש לאשתו. לשון הרע מפוררת את החברה והחברה מנתקת מגע מזה המדבר לשון הרע ופולטת אותו מחוץ לה.
אחרי-מות, קדושים - בין האדם לחברה
ההידרדרות החמורה ביותר היא בגילוי עריות. השפעת המעשה היא לא רק בהתפוררות התא המשפחתי אלא בהתפוררות החברה כולה: "אמר רבי שמלאי: כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים" (מד"ר לפרשת אחרי-מות).
"קדושים תהיו" – היו פרושים מן העריות, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה" (ויק"ר). כי גילוי העריות לא רק מפורר בהווה את המשפחה אלא גורם:
לניתוק הדור הבא מקהל ה' – "לא יבא ממזר בקהל ה'"
לניתוק העם מארצו – "אל תטמאו בכל אלה" על מנת "שלא תקיא אתכם הארץ".
פרשת אמור - בין האדם לבוראו
בפרשה זו אנו רואים שההידרדרות אינה רק בתחום של עבירות בין אדם לחברו אלא גם בעבירות שבין האדם לקב"ה.
פרשת אמור עוסקת בשני נושאים: המועדות והמקלל. והקשר ביניהם: "ויצא בן אשה ישראלית – מהיכן יצא... רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא, לגלג ואמר..." (רש"י). המקלל מלגלג על מצווה הקשורה במועדים, מקלל ומגדף את ה'. בסמיכות לפרשת קדושים העוסקת בעבירות של יחסים אסורים שתוצאותיהם גם בממזרות, גוררות עבירות אלה אחריהם גם עבירות במצוות שבין אדם לקב"ה – "והוא בן איש מצרי – רבנן אמרי... הוא היה ממזר" (מד"ר לפרשת אמור).
פרשות בהר-בחקתי - בין העם לארצו
מה עניין שמיטה לגילוי עריות? בשניהם ההתדרדרות מתחילה במחשבה של "כוחי ועצם ידי".
במישור האישי – מזלזול באחר ועד לפגיעה בקדושת המשפחה ועד לכפירה בתורה.
במישור הלאומי – מהתפוררות החברה (בגילוי עריות) ועד לחורבן וגלות (באי שמירת השמיטה).
"כי כאשר אמר על העריות כי בעבורם תקיא אותם הארץ, כן אמר בפרשת 'אם בחקתי' על שבתות הארץ" (רמב"ן לפרשת "בהר")
בספר ויקרא 247 מצוות עשה ולא תעשה אשר בעצם קיומן אנו מונעים את ההידרדרות המוסרית, החברתית והדתית. במיוחד בקיום המצוות הקשורות לדאגת הפרט לחברו, למשפחתו, לחלשים בחברה ולזרים, לשמירה על זכויות הפרט, לערבות הדדית ולחיזוק הקשר של עם ישראל לתורה ולארץ-ישראל.
