פרשת וילך תשס"ט 2008 (124) מאת עדי הולצמן

"כי בענן אראה על הכפורת" - זו הכותרת שנותנת התורה לסדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. כותרת שהיא גם תכליתה של העבודה. בפירוט מלאכת היום הקודש, מרחיבה התורה ומפרטת את הפעולות אותן נדרש הכהן לערוך כי עם כניסתו לקודש הקודשים: הוא נדרש להכין מחתה ובה גחלי אש ועליה לתת קטורת, אותה יניח ליד הכפורת כדי שיעלה ענן לפני ה', ולא ימות הכהן. ובמקביל להזות מדם הפר כדי לכפר על חטאי הכהנים.

מסע אל קודש הקודשים

עיון מעמיק במשניות המפרטות ומוסיפות על סדר העבודה, מגלה לנו הנחיות מדויקות יותר לכניסתו של הכהן לקודש הקודשים. המשנה מתארת את מעברו של הכהן בין שתי הפרוכת, ובעצם יוצרת אשליה אצל הלומד של מסע פנימה - מדרום לצפון, ושוב מצפון לדרום, עד שיכנס אל תוך המקום הקדוש ממש. הציפייה גדלה ומתעצמת, ואנו מלווים את הכהן במסעו. המשנה מוסיפה ומתארת את שתי ידיו המלאות של הכהן - מחתה בשמאלו ועליה גחלי אש, ובימינו כף ועליה הקטורת.

רק לאחר כניסת הכהן אל תוך הדביר הוא מניח את מחתת הגחלים על בדי הארון, נותן עליה קטורת - וסוף סוף עולה ענן העשן מעל הכפורת.

מה מטרתה של הדגשה זו, ומדוע מאריכה המשנה כל כך בפרוט דברי התורה?

נראה כי תכליתה של העבודה מחייבת הרחבה זו. כפי שציינו, מטרת כניסתו של הכהן מבוארת בכתוב עצמו, ואם נרצה נוכל לומר בפשטות כי לכהן הגדול ניתנת הזדמנות לפגוש בהתגלותו של הקדוש ברוך הוא.

מפורש בכתוב כי ה' נראה בענן על הכפורת. מאין נוצר ענן זה?

בדרך כלל משרה ה' את שכינתו בענן, והוא המוריד את עננו על המקום הראוי להתגלות. נזכיר את מעמד נתינת הלוחות השניים, בו עולה משה עם לוחות מעשה ידיו אל ההר, ומן העבר השני "וירד ה' בענן ויתייצב עימו שם", ושם מפורשות אף מידותיו של הקב"ה, המשמשות אותנו בימים אלה לבקשת הסליחה. אולם ודאי כי מפגש זה אינו יכול להתרחש בלא מעשהו של משה עצמו, הוא המטפס במעלה ההר כשעל ידיו הלוחות הכבדים, וממתין להתגלות של הקב"ה.

מול משה, האיש הנבחר, נעמיד את מעשהו של הכהן הגדול ביום הכיפורים. הכהן נכנס אל תוך קודש הקודשים כאשר אין שם ענן, ומולו ניצב במלוא הדרו הארון ועליו הכרובים. הוא רואה את  החפץ, אולם תפקידו מורכב לאין שיעור: בפניו ניצב האתגר הגדול - לצור את ענן העשן. לאחר שהניח את הקטורת על הגחלים מתמר ענן עשן מעל הכפורת, ואז מגיע הרגע הגדול: "כי בענן אראה על הכפורת". עכשיו, לאחר שהאדם פעל ועשה, הניח את התשתית ויצר את ענן העשן, יכול ה' להתגלות מעל הכפורת ולהתגלות אל האדם היחיד העומד מול האלוקים.

הענן – מסך או התגלות?

התוספתא (יומא פ"א ה"ח) מביאה בפנינו את מחלוקתם של הצדוקים על הקטרת הקטורת בעיצומה של עבודת יום הכיפורים. לדעת הצדוקים הכהן מקטיר את הקטורת מחוץ לקודש הקודשים, ולמעשה מעלה את ענן העשן טרם כניסתו למקום הקודש. הכהן העושה כשיטתם לא יראה את הכרובים והארון, אלא יכנס בתוך ענן העשן, יניחו שם, ויצא. לאור דברינו לעיל נוכל להציע דרך להבנת מהות המחלוקת בין הפרושים לצדוקים, המביעה את מחלוקתם העקרונית בעבודת האל ובמפגש עימו. במבט ראשון הרי שהצדוקים היוצרים את הענן מבחוץ מוסיפים קדושה על קדושת היום, ומונעים ראיה ישירה של חפצי הקודש, אולם במבט מעמיק יותר נראה כי הצדוקים יוצרים מסך עוד לפני הכניסה לקודש הקודשים. הצדוקים יוצרים מסך המרחיק את האדם, ולמעשה אינו מאפשר את מפגש ההתגלות עם האלוקים. ענן העשן לא נוצר מתוך קרבה וציפייה, אלא מתוך ריחוק. אמירתם הנלווית היא כי אין כל סיכוי לאדם לזכות בהתגלות האלוקית, ואולי גם אין כל צורך בכך. האדם מופרד מן האל על ידי ענן העשן. לעומתם יטענו הפרושים כי הכהן הגדול (כסמל לכל אדם) המגיע אל המפגש יכול בעצמו, לאחר ההכנה הראויה, ליצור את העשן שבו יתגלה הקב"ה אליו מבין הכרובים שעל הכפורת.

הכנת ההתגלות

בימים אלו של ערב יום הכיפורים, מציבים הפרושים בפנינו אתגר גדול ומיוחד – עלינו, האנשים הפשוטים, להיות מסוגלים להגיע אל המפגש, לעשות הכל כדי ליצור את הענן, ולהכין את עצמנו לקבלת ההתגלות. הקדשת הכוחות וכוונת המעשים יכולה להביא למפגש עם הקב"ה.

איחולי לכולנו לגמר חתימת טובה ולמפגש של התגלות בעיצומו של יום הכיפורים.