הקמתה של מדינת ישראל, תחיית השפה העברית, קיבוץ גלויות - אלה מתפרשים בציבור הציוני-דתי כתהליכים בעלי מימד א-לוקי, "אתחלתא דגאולה". "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְדֹוָד צִיּוֹן" (ישעיה נ"ב ח') זו מהות המפעל הציוני. בכך נעוצה אחת המחלוקות העמוקות ביותר בינינו לבין הציבור החרדי. היסטוריונים מציגים את שיבת ציון החדשה בדרך שונה; במאה הי"ט ניכרה התעוררות לאומית כללית באירופה. גילוי הלאומית היהודית היה פרק בהתעוררות לאומית כללית זו. לדוגמה, הרב אלקלעי, ממבשרי הציונות, הושפע מהלאומית שהתעוררה בבולגריה. אנו מכנים התעוררות זו "ציונות".
שתי תפיסות שונות, לא בהכרח סותרות. המאמינים ביד ה' בהיסטוריה - ובהם אלה המכנים אותה "הסתר-יה" - יטענו כי ההתעוררות הלאומית הכללית אינה אלא חלק ממהלך א-לוקי כולל המכוון לגאול את עם ישראל מהגלות. חרדים מסוימים יטענו שהתהליך ההיסטורי אינו אלא פיתוי, ניסיון בו מעמיד הקב"ה את עמו. האם יש למתח זה, לכפל פנים אלו, ביטוי בתורה? - דומני שכן אף כי לעיתים הוא בבחינת הסתר-יה.
הצו הא-לוקי הראשון לאברם אבינו, אבי האומה אינו מציין את היעד: "וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית, י"ב א'). רש"י על האתר: "לא גילה לו הארץ מיד". מכאן גדולתו של אברם שנענה לצו הא-לוקי ויצא למסע אל יעד עלום. והנה, כמה פסוקים לאחר מכן נטרפים הקלפים, לא הליכה נועזת אל הבלתי נודע, אלא:
"וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן" (שם, פסוק ה').
מסתבר איפוא שאברם ידע בדיוק את היעד בעת שיצא למסעו - ארץ כנען. מהיכן ידע, הרי הקב"ה לא גילה את הסוד? - התשובה מפורשת בכתוב כמה פסוקים קודם לכן, בסיומה של פרשת נח, הקודמת לפרשתנו:
"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן" (שם י"א, ל"א-ל"ב).
מאלפת ההקבלה בין שני פסוקים אלו, המלמדת כי מהלכו של אברם לארץ כנען אינו אלא המשך דרכו של אביו, תרח, שהחל במסע לכנען אך לא זכה להשלימו כי נפטר בחרן. הסיפור המקראי על מסע משפחת תרח מאור-כשדים לכנען, ראשיתו בפרשת נח והמשכו בפרשת לך לך. אל תוך סיפור המסע משלב המקרא ארבעה פסוקים דרמטיים ביותר הנראים כקוטעים אותו:
"וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְדֹוָד וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן" (י"ב, א'-ד')
לפנינו שני סיפורים מקבילים על מסע אברם אבינו לכנען. האחד, ביוזמתו של תרח, נראה כמסע "חילוני" של מי שמבקש לנדוד, לשפר את רווחת משפחתו. בעת העתיקה, באותן תקופות בהן יצאה משפחת תרח למסעה, הייתה תנועה אנושית רבה לאורך "הקשת הפורייה", בין "ארץ בין הנהרות" (הפרת והחידקל) לבין מצריים (ארץ הנילוס). מסעו של תרח אינו חריג ואינו יוצא דופן בימים ההם, אלא משתלב בגלי הגירה ובמסעות צבאיים בתוואי זה. השני, "דתי", יוזמת הקב"ה שציווה על אברם הליכה רבת עוצמה ומסתורין אל הלא נודע. הליכה שנועדה לחולל מהפך בתולדות האנושות. (כאמור, יהיו מי שיפרשו גם את מסעו של תרח כמודרך בהסתר על ידי הקב"ה, כדי לגלגל את המהלך הא-לוקי הגדול של גלוי עם ישראל בעולם).
בפירושה לפרשתנו כותבת נחמה ליבוביץ: "שלושה פסוקים שהם ההתגלות הראשונה לאבי האומה פותחים בפרטיקלאריזם קיצוני, בהפרדה בינו לבין שאר העולם - הוצאתו מעולמו, מארצו, ממולדתו ומבית אביו - ומסיימים באוניברסאליזם: 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'. כאילו נקודת האור היחידה המשוטטת בתוך עולם החושך והאפילה - הוא אברהם היוצא מאור כשדים ללכת 'אל הארץ אשר אראך', מתרחבת ומתפשטת ובוקע זהרה ועולה ומשתפך על פני כל היקום" (עיונים בספר בראשית).
לטעמי, ניתן להרחיב את דברי נחמה ליבוביץ ולטעון שמהלכו של אברהם אבינו לארץ כנען משולב מלכתחילה מהיבט ייחודי יהודי ומהיבט אוניברסאלי כללי. המונים נעו באותם ימים לאורכה של "הקשת הפורייה". אברהם זכה במסעו להארה מיוחדת, כביכול אלומת אור ממוקדת האירה אותו והעניקה לו למסעו מימד נפלא ושונה, בתוך המסע ההמוני. בכך דומה מסעו של אברהם, אבי האומה, למסעו של עם ישראל מראשית ההתעוררות הציונית ועד היום הזה, בבחינת: "מעשה אבות סימן לבנים". התעוררות הרעיון הלאומי בתודעת עמי אירופה בקרבם ישבו רוב היהודים, וזריחת הרעיון הלאומי - הציונות - בקרב היהודים במדינות אלו.
משמעות הדברים היא; ראייה מורכבת ומאוזנת יותר של דברי בלעם: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר, כ"ג ט'). הקישורים והחיבורים של עם ישראל ושל תורת ישראל לעולם הסובב אותנו הם עמוקים ומהותיים, מאז ראשית הופעת עם ישראל על במת ההיסטוריה ועד היום הזה. שילוב זה נכון ותקף גם למי שרואים בכל ההיסטוריה האנושית "הסתר-יה", שהרי זה המסר העולה מכבשונה של ההיסטוריה.
_____________________________________________________________
