פרשת תולדות היא הפרשה היחידה שיש בה התייחסות ליצחק כאב בפני עצמו. עד עכשיו פגשנו את יצחק כבנו של אברהם, ובהמשך נפגוש בו כאביהם של יעקב ועשיו. ההתייחסויות ליצחק כאישיות בפני עצמה מצומצמות בתורה ואולי זו אמירה בפני עצמה.
מידתו של יצחק היא מידת הגבורה. השבת מציינים חניכי בני עקיבא את שבת הארגון כשנושא חודש הארגון הוא גבורה. גם תנועת בני עקיבא חוגגת עם הגיעה לגבורות – 80 שנה, ולכן חשבתי שיהיה זה נכון להרחיב מעט ולבחון את דמותו המיוחדת של יצחק ואת מידתו – מידת הגבורה.
אנו רגילים לחשוב על יצחק כעל דמות סבילה ונפעלת. שרה צריכה לדאוג להרחיק את ישמעאל מעליו, אביו לוקח אותו על-מנת לעקוד אותו, ואברהם צריך לשלוח את עבדו כדי למצוא לו שידוך.
גם בהמשך הדרך עשיו ש"ציד בפיו" יודע לתמרן את אביו וגם רבקה ויעקב "מוציאים" ממנו את הברכות. אך האמת היא שיצחק גם יודע לפעול, ליצור ולהשפיע.
בתחילת הפרשה מתפללים ומעתירים יצחק ורבקה אל ה' שיחון אותם בפרי בטן וה' נעתר ליצחק ולתפילתו. בתפילתו של יצחק יש משהו מיוחד ויוצא דופן. אצל אברהם ראינו תפילה על אחרים ואילו יצחק מתפלל על עצמו. מצד שני יצחק אכן נענה בזכות תפילתו זו.
מידתו של יצחק היא מידת הגבורה – מידת הדין וגם תפילתו כזו. יצחק התפלל תפילה ששייכת דווקא אליו. ישנה תפילה שהיא בקשות של חסד ורחמים, כמו שמצאנו אצל אברהם אבינו, אולם מי ששולט במידת הדין - הרי הוא מתפלל מכוחה של מידת הדין, ואינו צריך לבקש רחמים ותחנונים. מן הדין צריך שכך יהיה, שיוליד. הוא מתפלל ומבקש בזכות ולא בחסד.
גם פעולתו של יצחק בעולם שונה מזו של אברהם אביו. מידת החסד היא אקטיבית. אברהם הולך וקורא בשם ה'. בכל מקום הוא פעיל, מקים ישיבות, בתי מדרשות, נוטע אשל ועל ידי הכנסת אורחים מביא את האנשים להכיר את הבורא. על יצחק לא מסופר שהוא עוסק בזה. צורת הפעילות שלו היא התרוממות פנימית פסיבית. הסביבה רואה את הגודל הזה, "עד כי גדל מאוד", עד כדי קנאה. מתוך הקנאה הזו מגרשים אותו, והוא נדרש לעלות למדרגה כה גבוהה, עד שכבר לא תהיה שייכת קנאה כלפיו כי אם הערצה.
בהתחלה אבימלך אומר ליצחק "לך כי עצמת ממנו מאוד", אך לבסוף הוא מבקש את קרבתו. כך היא עבודת ה'. ככל שאדם מתרומם יותר, הוא הולך ומשפיע על סביבתו.
יצחק אומנם מצטיין במידת הגבורה שבאה אצלו לידי ביטוי בסוג של פסיביות והתבטלות. אך הוא גם פעל ועשה – חפר בארות, זרע ומצא מאה שערים. גם זו דרכו של יצחק בעולם. עבודתו של יצחק היא להעלות את העולם מלמטה למעלה, לזכך ולהכשיר את העולם שיהא כלי ראוי שישרה בו האור האלוקי. רעיון זה מתבטא בחפירת בארות, שעל-ידן מגלים ומעלים את המים הטמונים מתחת לאדמה. יצחק משתמש בחומר הגשמי כפלטפורמה לעבודת ה' ובכך מעלה אותו לדרגת קודש. בזה בעצם מתגלה גבורתו. קשה מאוד להתמודד עם אתגרי העולם ויחד עם זה להישאר "עולה תמימה". לצורך כך דרושים כוחות רוח וגבורה רבה.
ישנם אנשים שהם אקטיביים, עושים כל מיני פעולות על מנת לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ויש אנשים שעל ידי התעלותם העצמית הסביבה מתפעלת ומתבשמת מהם. על כל אדם להשפיע על פי אופיו. ישנם הרבה דרכים בעבודת ה'. שלושת האבות מראים לנו שלושה אופנים שונים, ועל כל אדם לומר לעצמו "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם יצחק ויעקב".
