זה קורה לרבים. קוראים ושומעים פרשות השבוע עד כדי ידיעתן בעל פה. ופתאום, ברק הגלוי... déjà vu (דג'ה וו) ...האם זה לא היה בפרשה אחרת? מלה זהה...ביטוי דומה...תמה מוכרת...
"ויצא יעקב" "כי תצא למלחמה"
"ויהי כאשר ראה" "וראית בשביה"
"ורחל הייתה יפת תאר" "אשת יפת תואר"
"וישב עמו "וישבה בביתך
חודש ימים" "ירח ימים"
יאהב גם את רחל" "אחת אהובה"
"כי שנואה לאה" "והאחת שנואה"
"כוחי וראשית אוני" "כי הוא ראשית אונו" (בפרשת ויחי)
הטור הראשון, כמובן, פרשת השבוע, פרשת "ויצא" – בטור השני ציטוטים מפרשת "כי תצא". ההקבלות, גם בתוכן, גם בשם, אינן נותנות מנוח עד שלא מוצאים – או ממציאים – קשר בעל משמעות.
ממורה חכמה למדתי : "כשאתה חושב שגילית 'חידוש' מרעיש, תבדוק היטב במדרשים".
בדקתי ומצאתי.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויצא סימן י"ג:
ד"א "וירא ה' כי שנואה לאה". זה שאומר הכתוב "כי תהיין לאיש שתי נשים" (דברים כא) זה יעקב, שנאמר "ויעקב איש תם" (בראשית כה ), "שתי נשים" (דברים שם) לאה ורחל, "אחת אהובה" ( דב' שם) זו רחל, שנאמר "ויאהב גם את רחל" (בר' כט ) "והאחת שנואה" (דב' שם), זו לאה, שנאמר ,וירא ה' כי שנואה לאה' (בר' שם), "וילדו לו בנים האהובה והשנואה" (דב' שם). "והיה ביום הנחילו את בניו" (שם שם). בשעה שבא ליפטר מן העולם, "ויקרא יעקב אל בניו" (בר' מט) "לא יוכל לבכר את בן האהובה" (דב' שם) ליוסף, למה? "כי את הבכור בן השנואה יכיר" (שם שם) זה ראובן, שנאמר "ראובן בכורי אתה" (בראשית מט) אע"פ שאמר בזיונו "פחז כמים אל תותר" (שם שם). מהו? "יצועי עלה" (שם}, כשיבוא משה . . . הוא פודה אותו, וכיון שעמד משה בקש עליו רחמים, שנאמר "יחי ראובן" (בר' שם), אמר הקב"ה "ואל ימות" (בר' שם), נמצא נוטל דמים [דימוס[ כפי שניהם, שנאמר "כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים" (דב' שם). "יחי ראובן ואל ימות", "יחי ראובן"-- בעולם הזה, "ואל ימות"-- לעולם הבא, ולמה? כי הוא "כחי וראשית אוני" ] (בר' שם).
יעקב אבינו (בספר בראשית) אינו יכול לתת את הבכורה ליוסף בן האהובה, שהרי כתוב (בספר דברים) "לא יוכל לבכר את בן האהובה. . . "
יורשה לי להציע קריאה אחרת, מעין "מדרש מודרני" (המבוסס על הדעה האומרת שמשה רבנו חיבר את ספר דברים).
משה לומד סיפור יעקב. מתוך הפרטים הוא מבין משמעויות וגוזר לקחים לדורות הבאים. הוא לומד דרמה משפחתית – מאבקים, אהבות (במבט ראשון!) ושנאות עזות, בנים סוררים - ומסיק מסקנות ברמה המשפחתיות והלאומיות. בביטוים החוזרים ובניסוחים המבליטים את הקשר בין הפרשות, משה מציב תמרורים העשויים להגן על בני ישראל. הוא מזהיר: לפני שאתה יוצא למלחמה (ברמה האישית, המשפחתית, או הלאומית) שקול היטב כיצד עלולים להיפגע הרקמה המשפחתית והחוסן המוסרי הלאומי.
באו חכמים ובחלקם את התורה לסדרות דאגו שלשתי הסדרות יהיה גם שם דומה -- "ויצא" ו"כי תצא".
מדרש תנחומא ומדרש המודרני . . . שתי זוויות ראייה שונות.
התנחומא מבטא צירוף של "אין מוקדם ומאוחר בתורה" עם "אבות קיימו כל התורה כולה". יעקב אבינו לומד (אולי בישיבת שם ועבר?) תורת משה רבנו, ונוהג על פיה.
במדרש המודרני לומד משה מעשה אבות ורואה בהם סימן לבנים.
