ההפטרה של השבת המיוחדת - 'שבת הגדול' לקוחה מסוף ספר מלאכי והיא הנבואה האחרונה שנכללה בספרי הנביאים.
על שום מה זונחים בשבת זו את סדר ההפטרות הרגיל וקוראים את ההפטרה המתחילה בפסוק היפיפה: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמונית"? טעמים רבים ניתנו לכך וחלקם הגדול עוסק בפסוק המסיים את ההפטרה ובו מוזכר יום ה' הגדול והנורא והקשר שלו לשבת הגדול. בדברי ארחיב על הקשר בין תוכן ההפטרה לחג הפסח הסמוך לשבת זו.
בין הפטרה לפסח
הרב יעקובסון בסיפרו: "חזון המקרא" מפנה את תשומת ליבנו לנושא המעשרות המופיע בהפטרה ומזכיר לנו כי מצוות ביעור מעשרות ווידוי מעשרות נעשות בפסח בשנת הפרשת מעשר עני, ועוד נחזור לנושא המעשרות בהמשך.
הרב יהודה שביב בספרו: "בין הפטרה לפרשה" מוצא חמישה הקשרים נוספים:
א. "מראשית ועד אחרית"- ואביא כאן את לשונו הוא: "במצרים, לקראת הגאולה, החלה השליחות הנבואית בישראל. במשה רבינו – רבם של הנביאים- נפתחה השליחות, במלאכי- אחרון הנביאים – נחתמה. והוא מלאכי כורך בסיום נבואתו ראשית ואחרית וקורא: " זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חוקים ומשפטים" (כ"ב). ובתוך נבואתו הוא מדבר על העבר: "למימי אבותיכם סרתם מחוקי"(ז) והוא מלמד את בני ישראל להתבונן על כל שהיה בתולדות עולם ולראות את פלא ההישרדות היהודית "ואתם בני יעקב לא כליתם"(ו). ומתוך ההסתכלות הפנורמית הזאת יכול הנביא לנבא: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות"(ד). ערב הגאולה ממצרים מוצגים פסוקי אחרית הנבואה כדי לקבל בעזרתם תמונה רחבה ומקיפה".
ב. "עבודת האלוקים"- עניין עבודת ה' תופס מקום רב בהפטרה (ראה פס' י"ד, י"ז,י"ח) והיכן לראשונה דיברה תורה על עבודת ה'? כמובן, בהקשר ליציאת מצרים. תחילת שליחות משה נקשרה בהוצאת העם מעבדות פרעה לעבודת ה' וכך לאורך כל תהליך גאולת מצרים ומתן תורה –לדורי דורות.
ג. "חג החמלה"- בהפטרתנו הנביא מלאכי מבטיח בשם ה': "וחמלתי עליכם כאשר יחמול איש על בנו". חמלה זו ראשיתה במצרים:"ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית..." רש"י בעקבות האונקלוס והמכילתא וכן רס"ג והאבן-עזרא מפרשים פסיחה זו כחמלה .
ד. "אבות ובנים"-ואביא כאן שוב את דברי הרב יהודה שביב כלשונם: "יותר מכל מצווה אחרת וטכס אחר ביהדות מהווים הבנים בליל הסדר מרכיב מרכזי. כל עצמו של סיפור יציאת מצרים אינו אלא מענה לשאלת הבנים, ואף מצוות הנעשות בו בלילה באות להתמיה ולעורר את הבנים לשאול. שכן עניין הבנים היה מרכזי הן בשיעבוד הפיסי (השלכה ליאור, המתה) והן ביציאה לעבודת ה', בעוד פרעה מסכים:"לכו נא הגברים ועיבדו את ה'" (שמות י',י"א) הרי משה קובע: "בבנינו ובבנותינו...נלך כי חג ה' לנו"(י',ט').
בליל הסדר מספרים את סיפור הגאולה תוך שזירת הדורות, דור לדור יביע אומר,והורים משמיעים לבניהם כשהלבבות פועמים יחד. וכך- מנבא מלאכי בחתימת נבואתו- יעשה אליהו הנביא לפני בוא יום ה'. הוא "ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". ויתירה היא פעולתו, מזו הנעשית בליל הסדר, שבאותו לילה האבות הם המנחילים והמוסרים לבנים, ואילו בעת גאולת עתיד לא רק האבות מנחילים אלא גם "והשיב לב אבות על בנים" היינו: "ע"י בנים. יאמר (אליהו) לבנים דרך אהבה ורצון: לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום" (רש"י)."
ה."גאולה ראשונה וגאולה אחרונה"- "יום ה' הגדול והנורא". הוא התגלות כבוד ה' והוא ביטויה ותכליתה של הגאולה. בשבת הקודמת לחוויית חגיגת הגאולה הראשונה בחרו חז"ל להשמיע באוזנינו תמונה מהגאולה האחרונה כדי שיצטרפו זו וזו למסכת הגאולה שתירקם בליל הסדר.
עד כאן קשרי ההפטרה לחג הפסח הקרב ובא.
בזמן הזה
ברצוני להדגיש שני נושאים המופיעים בהפטרה ונראים לי קשורים במהות חיינו כחברה שיתופית וחקלאית .
הראשון קשור בתוכחת ה' לנו, עמו המוזכרת בפס' ב': "וקרבתי אליכם למשפט ... ובעושקי שכר שכיר, אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה' צבאות". אני רואה בנו שליחים לתיקון עוולות אלה בחברה. כמובן, בראש ובראשונה שנהיה אנחנו עצמנו יראי ה' ולא ניפול חלילה במהמורות המוזכרות בפסוק וכתוצאה מכך ובהמשך לכך נזכה גם אחרים בחברה הישראלית לראות את הדברים ולקיימם. חיזוק ידיהם של העוסקים ב"מעגלי צדק" הוא כיוון אחד וכמובן כל יוזמה אחרת מבורכת.
הרב ירון בן דוד בדרשתו לפרשת צו בערב פסח תשס"ו מפנה את תשומת ליבנו לעניין ואילו דבריו: "בזמן שכולנו דואגים לקנות אוכל לפסח, להכין את הבית ולתכנן את ליל הסדר, עלינו לזכור גם את אותם אנשים שאוכלים את השאריות –האם להם יהיה פסח כהלכתו? דווקא בשנים האחרונות שהפערים בחברה גדלו לאין ערוך, עלינו לחשוב כיצד אנחנו דואגים לא רק לליל הסדר שלנו, אלא גם לאלו שקשה להם לערוך ליל הסדר, מכיוון שאין להם את המצרכים לכך".
הנושא השני הוא נושא ה"מעשרות"- נכון שלצערנו בימינו אנחנו נוהגים ברב המעשרות רק "זכר" ורק מעשר עני אנחנו מצווים ונותנים. אך גם בדברים שאנחנו נוהגים בהם רק "זכר" אנחנו, המגזר החקלאי זוכים להיות יחודיים בעיסוק הזה בפועל וטוב שכך. הלוואי ונזכה לגאולה השלמה בקרוב בימינו ונזכה שאי"ה יתקיימו בנו הברכות המופיעות בהפטרה בהקשר הזה: "אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די".
