רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ח' הלכה ד':
"וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו."
פרופסור קאסוטו בדק את "הכתר" בשנת 1943 בבית הכנסת בעיר חלב. בשובו ארצה פורסם בשמו ש "יצא לו בבירור שדעה זאת אינה נכונה".
למרבה הצער לא נמק את קביעתו זאת ולא נותר לנו, אלא לשערה.
לכאורה ניתן לפתור את התעלומה מתוך שירת האזינו ששרדה ב"כתר",(לפי הצעתו של פרופסור משה גושן-גוטשטיין) .
כך פוסק הרמב"ם צריכה להיראות שירת "האזינו":
"צורת שירת האזינו כל שיטה ושיטה יש באמצע ריוח אחד כצורת הפרשה הסתומה, ונמצא כל שיטה חלוקה לשתים, וכותבין אותה בשבעים שיטות ואלו הן התיבות שבראש כל שיטה ושיטה: האזינו, יערף, ..." רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח' ד'.
ואכן כך כתובים ספרי התורה ברוב בתי הכנסת [על פי מסכת סופרים י"ב].
והנה ב"כתר" ששים ושבע שיטות ולא שבעים. זאת משום שבשלושה מקומות לא נשמר הריוח הקבוע,ובמקום שלוש- ארבע מלים הכתובות באגף אחד,כתובות שם שש ,או שבע ,מלים.
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ:
כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ
עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר: מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה
גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה:
מתוך הדברים הללו, נראה, לכאורה, כי אכן צדק הפרופסור קאסוטו, והרמב"ם אינו מסתמך על "כתר חלב", אך חקירה נוספת העלתה שבכתבי היד של משנה תורה לרמב"ם המצויים בידי יוצאי תימן הנוסח שונה וכך נכתב שם:
"וכותבין אותה בשבע וששים שיטות ואלו הן התיבות שבראש כל שטה ושטה :...זכור...כנשר...עם, גם..."
ואכן בספרי התורה שבידי קהילות תימן כך הם כתובים. וכידוע לנו יוצאי תימן נאמנים לרמב"ם בכל אשר יפנה.
דרך כתיבה זאת מעוררת שאלות רבות:
המספר שבעים כמה מושלם הוא למה לחרוג ממנו?
ועוד,לשם מה "ישברו" שלושת השורות הנ"ל את שני הטורים היפים של כל השירה הבנויים "אריח על גבי אריח, ולבנה על גבי לבנה"?
במשנה תורה שההדיר הרב קאפח מעיר הרב בשם 'זקני תימן הקדמונים':
"...כיון שהחלל רצוף מראש הדף ועד סופו,כאשר מתגלגלים ומתדרדרים אין להם קרש הצלה,אלא נופלים מאגרא רמא לבירא עמיקתא. אבל שירת האזינו אף שבעונש ובנקמה היא אמורה ,בכל זאת חס הקב"ה על ישראל והרבה בליטות מפה ומפה שיהיו להם קרשי הצלה לבל יפלו מטה מטה ..."
אך אין בזה הסבר מדוע התארכו דווקא שורות אלו,ולא אחרות,ומדוע לא יותר שורות משלוש הנזכרות כדי שהמדרגות תהיינה יותר מתונות?
אם ננסה למצוא את המשותף לשלוש השורות, נגלה מכנה משותף;
חלופי הדורות.
דּוֹר וָדוֹר אָבִיךָ זְקֵנֶיךָ נֶשֶׁר גּוֹזָלָיו יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה
והרי כל כולה של שירת האזינו מטרתה שמירת הרצף של המודעות ההיסטורית של עם ישראל כמו שנאמר ב"מבוא" לשירה בסוף הפרשה הקודמת:
דברים פרק ל"א
(יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל...
(כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ ...
וכל זאת כדי שכאשר ייענש העם ,יבין על מה ולמה.
וכן יידע לקוות שיום יבוא ויסתיים העונש – במהרה בימינו – ויתקיים בנו:
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם
וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ
