פרשת מסעי פותחת בתיאור מפורט של מסעות בני ישראל:
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם.
מדוע צריכה התורה לפרט ולשחזר את כל המסעות של בני ישראל במדבר?
מסביר רש"י:
למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו, נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה, ולא היתה להם מנוחה ...
רש"י בפרושו מנסח את דבריו באותן מילים שבוחרת התורה לתאר את המסע במדבר: 'וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה'. (במדבר לב,יג). אעפ"י שהמסע במדבר הוא עונש שגזר ה' על בני ישראל, בכל זאת – 'ורחמיו על כל מעשיו' . העם אמנם נודד ארבעים שנה אבל בין המסעות היו נחים, ולעתים המנוחה ארכה ימים רבים. הכתוב מפרט את סדר המסעות על מנת להבליט את חסדי המקום ברוך הוא.
ניתן להציע הסבר שונה לפרוט המסעות בתורה. אמנם ההליכה הממושכת נגרמה בעטיו של חטא, אבל בדיעבד המסע הוא כלי, שבאמצעותו ניתן לעצב את העם לקראת כניסתו לארץ ישראל. המסע הוא אתגר הכרחי לאומה שיצאה ממצרים, ועומדת לפני כיבוש ארץ ישראל. נקודה זו מודגשת בכתוב: 'אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם'. בפסוק מודגשת היציאה ממצרים ולא ההגעה לארץ ישראל. רבי משה טייטלבוים (מייסד החסידות בהונגריה) בספרו 'ישמח משה' מסביר כך: 'כי עיקר היציאה היא ממש בשביל מסעיהם, ולא כמו העולה על הדעת כי הנסיעה היא רק טפל כדי להגיע למחוז החפץ'.
בדרך כלל, הנסיעה היא אמצעי להגיע אל היעד. אולם, במקרים מסוימים כגון ביציאה לטיולים הנסיעה היא חלק מהמטרה. הנסיעה ברכב משפחתי מגבשת את המשפחה, העצירה והתרעננות בדרך במקומות שונים מרחיבים את הדעת. לאחר צאתם ממצרים, זקוקה הייתה האומה לעבור תהליך רוחני משמעותי. היה צורך במשברים ובהצלחות, הדינמיקה הזו עיצבה את העם לקראת כניסתו לארץ ישראל. ניתן לראות בספר המסעות מעין אלבום תמונות של טיול. התורה מפרטת עבורנו את כל המקומות כדי שנעיין ביומן ונדלה כוחות לאתגרים עתידיים. העונש הפך לאתגר והעם עמד בו בכבוד וכדבריו של הספורנו: 'רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל, להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה, באופן שיהיו ראויים להכנס לארץ'.
כל מקום מתאר ניסיון, כל אתר משקף התמודדות שלמה של אומה מול משברים גדולים. הליכה במקום של יובש וצייה, מקום של נחשים ועקרבים, תחושה של נוודות של חוסר קביעות. במקומות רבים אירעו מחלוקות קשות, מריבות ומסופר על תלונות כלפי הקב"ה ומשה. התחושה שהעם חווה היא שהדרך לארץ ישראל רחוקה מאד וקשה לצפות את הנולד. בשנת הארבעים מסתלק דור המנהיגים, המשבר בשיאו, והעם ממשיך להיות נאמן להקב"ה. וכדברי הנביא: 'כה אמר ה', זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'
פירוט המסעות מאפשר לעם לקבל פרספקטיבה על עצמו, ולהתבונן על התהליך ועל הקשיים שליוו אותו. ההיסטוריה המפוארת הזו מאפשרת לשאוב עוצמה להמשך הדרך. לפעמים נדמה, שהמסע אל ארץ ישראל נמשך גם כאשר אנו כבר חונים ויושבים בארץ. אם נתבונן על המסעות שלנו במאה השנים האחרונות, נלמד שמשברים יכולים להצמיח גם תהליכים חשובים בתוך העם.
