י"ב אב, תשע"ג, 19.7.2013
גיליון מס' 368
פרשת ואתחנן
מורה לחיים
מאת דינה אמיר, קיבוץ בארות יצחק
באחת מהשתלמויות המורים בביה"ס בקב' יבנה התבקשנו על ידי המנחה לרשום על פתק את מספר המורים שהיו לנו במשך חיינו, מגן הילדים עד האוניברסיטה ועד בכלל. העליתי בזכרוני את כל המורים שהיו לי והופתעתי מהמספר: מעל 70. השאלה השנייה היתה: כמה מהם משמעותיים לכם היום? גם כאן התשובה הפתיעה אותי. מצאתי חמישה. והשאלה השלישית: מה אתם, כמורים ומחנכים, עושים כדי שתלמידיכם יזכרו אתכם בין הנבחרים האלה? חיפשתי, ואני מחפשת עד היום תשובה לשאלה הזאת.
ימי בין המצרים עברו. השבוע נחגוג את ט"ו באב, שיא חופשת הקיץ. מי מהילדים רוצה לחשוב על ביה"ס, שייפתח שוב בעוד למעלה מחודש? אבל הורים כבר שואלים את עצמם מי יהיו מחנכי ילדיהם בשנה הקרובה, מי הם שיטביעו את חותמם על נפש ילדם.
הפרשה הראשונה של קריאת שמע נותנת תשובה לשאלה. "ושיננתם לבניך" (לפי מדרש חז"ל "תלמידיך בכלל בניך") היא אחת המצוות המתרגמות למעשים את עיקר האמונה: "ה' אלוהיך ה' אחד". אחדות הא-ל היא העיקרון, היא המצפן המכוון כל יהודי מיום בואו לעולם (במעמד ברית המילה) ועד צאת נשמתו. יש א-להים, והוא אחדות ושלמות, וממנו ובו חייך. למה לא די באמונה שיש בורא עולם, שהכל קורה בהנהגתו? למה אמונה זאת דורשת גם מצוות? "ושיננתם לבניך" כתובה בפרשה זאת בראש המצוות המעשיות החלות עלינו ועל התנהגותנו ( ואחריה "ודיברת בם" בכל עת ובכל מקום, מצוות תפילין ומזוזה).
מלך כוזר (בספרו הידוע של רבי יהודה הלוי) מוטרד משאלה זאת. בחלומו נאמר לו "כוונתך רצויה, אבל מעשיך אינם רצויים". המלך יודע עכשיו שבכוונה, תהיה אשר תהיה, אי אפשר להסתפק. ההסטוריה מעידה שאידיאולוגיות, ללא מעשים המתחייבים מהם, נלחמות זו בזו עד חורמה, וכבר השמידו אוכלוסיות רבות. אך גם תורה המחייבת התנהגויות מסוימות אינה מתקיימת אם היא לא מונחלת לדורות הבאים. זהו "ושיננתם לבניך", ובלשון רמב"ם (ספר המצוות מצוה יא):
שציוונו ללמוד תורה וללמדה וזהו הנקרא תלמוד תורה, והוא אומרו "ושיננתם לבניך" – אלו התלמידים, שהתלמידים קרויים בנים.
למצוות חינוך הבנים יש שתי מטרות:
א. להעביר את המסר באופן ברור ומובן לדור הבא על מנת שהוא יעבירו לדור שאחריו.
ב. לחנך את הבן ולעצב את אישיותו ולחדד את שכלו.
סדר המטרות כאן גם הוא חשוב, בוודאי בהיבט של קיום התורה. "ללמוד וללמד, לשמור ולעשות את כל מצוות ה' א-לוהיך". אין למידה משמעותית יותר מאשר זו המחייבת לערוך ולנסח את משנתך כך שתהיה מובנת ומתקבלת על לב אחרים.
המשך הפרשה עוסק בקיום מצוות בגופך, ואלה אינן מנותקות ממצות "ושיננתם לבניך". אם לא יראה הבן בהתנהגותך ביטוי לתורה שאתה מנחיל לו, לא יוכל להזדהות עם המסורת שאתה רוצה לשתף אותו בה. השינון לבן אינו רק קריאה במקורות, הוא לימוד משותף ועשייה משותפת.
מה כולל "ושיננתם" (שנון = מחודד)?
- ללמד בבהירות, ברהיטות, מתוך ידיעה.
- לכוון לנטיותיו, התעניינותו ורקעו של התלמיד, כחץ שנון הפוגע במטרה.
- לוודא שהדברים נקלטו, לכל תלמיד לפי יכולתו.
קיום התורה בחייו הבוגרים הוא חלקו של התלמיד – הבוגר, אחרי שהמחנך סיים את תפקידו. חובת ההוראה וההנחלה היא חובת האב והמורה.
אחזור לראשית דברי. איך תהיה בין המחנכים המשאירים חותם על נפש התלמיד? על ידי דוגמא אישית, אמונה בתכנים שאתה מעביר, ראיית התלמיד וצרכיו, בקיאות בנושא הנלמד, הכרה ויישום של שיטות דידקטיות מתאימות – וזה מן הסתם אינו הכל.
לכל ההורים, המחנכים והתלמידים – שנת לימודים פוריה!
