א' שבט, תשע"ד,
2.1.2014
גיליון מס' 390
פרשת בא
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱ-לֹהינוּ"
מאת יואב
איתן, קבוצת יבנה
בעקבות שלושת ימי מכת החושך, חוזר פרעה וקורא למשה ואהרון. הפעם
אין בפיו בקשה להסרת המכה מעל מצרים אלא הזמנה לארמון לבשר על שינוי בהחלטות,
"ויאמר, לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יצג, גם טפכם ילך
עמכם" (שמות, י/כד)
לכאורה מדובר בהזדמנות, בגישה חדשה. אך משה רבנו אינו מתבלבל
ומבין כי ההיתר הוא לעבוד את הקב"ה ללא קרבנות, ללא פגיעה בקדשי מצרים
האלילית. תשובתו של משה לפרעה מדהימה בתעוזתה,
"ויאמר משה, גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת ועשינו לה' א-להינו"
(שם, י/כה)
יש להבין על מה הוויכוח. לעיתים אנו טועים לחשוב כי הוויכוחים
הרעיוניים עליהם מלמדת התורה הם נחלת העבר. בעולם המודרני עסוקים בבעיות מוסריות
ברמה גבוהה יותר מאשר במצרים הקדומה. הבנת הוויכוח שבין משה רבנו לפרעה מלמדת כי
דבר לא השתנה.
כזכור מיד בסיום המבול כרת הקב"ה ברית מחודשת עם האנושות
ובמרכזה ההיתר לאכול בשר. נחמה ליבוביץ מבארת מדוע איסור אכילת בשר אשר היה נכון
לגן עדן, גרם בעולם שמחוץ לגן עדן להתדרדרות מוסרית קשה שכללה רצח, גילוי עריות
ועבודת אלילים, וחייבה את עונש המבול,
"האדם, למרות
היותו שונה שינוי עצום מן החי, שכח עליונות זו. שכח כבודו ותפארתו התקרב אל החי
ואף התערב בו... לכן ניתן לו (לאחר המבול – י.א) החי לאוכלה" (נ. ליבוביץ',
עיונים בספר בראשית)
גם במצרים טעו והעמידו את בעלי החיים והאדם באותה מדרגה ערכית,
ולעיתים אף עשו את בעלי החיים לאלים. משה רבנו מתווכח עם פרעה על סולם הערכים
האנושי.
הסבר זה משתלב יפה עם המשך הפרשה, עם המצווה המיוחדת לעם ישראל
העומדת כתנאי ליציאת מצרים,
"דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה
לבית-אבת שה לבית... ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל... ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף... וראיתי את
הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף
למשחית בהכתי בארץ מצרים" (שם, יב/ג-יג)
ובהמשך מפורט כי מי שלא יאכל כזית מקרבן הפסח ייענש בכרת.
יציאת בני ישראל מעבדות לחירות תלויה במעבר מסולם הערכים המצרי לעברי.
האם התקיימה נבואת משה רבנו?
המדרש עונה בחיוב,
"גם"
לרבות, כיצד "גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו". אילו נאמר
צאנכם ובקרכם הייתי אומר לא נתן להם אלא צאנם ובקרם, כשהוא אומר "גם"
ריבה, מלמד שנתן להם דורון משלו לקיים מה שנאמר "גם אתה תתן בידנו זבחים
ועלת".(ילקוט שמעוני, וירא, רמז צב)
ואם חשבנו כי וויכוח זה מאחרינו, לצערנו יצאו האומות המתוקנות
באירופה לאחרונה בחקיקה "מודרנית" לאיסור השחיטה הכשירה. בבסיסו של
האיסור נמצאת הטענה כי היחס הנכון לבני האדם (יחס אנושי, "הומני" - humane ) צריך להיות גם
היחס אל החיות. בנקודה זו היה ראוי להרחיב, אך בקיצור יש להדגיש כי תורת ישראל
מבדילה בין האדם והחיה, ומחייבת את האדם במצוות רבות שנועדו למנוע צער בעלי חיים.
ההבדל מהותי.
כעת נבין בצורה שונה את מהות יציאת מצרים, ואת הנחיית רבותינו,
"בכל דור ודור חיב אדם לראות את
עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר "הגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה
ה' לי בצאתי ממצרים" (פסחים, י/ה)
